א רְדִ֣י ׀ וּשְׁבִ֣י עַל־עָפָ֗ר בְּתוּלַת֙ בַּת־בָּבֶ֔ל שְׁבִי־לָאָ֥רֶץ אֵין־כִּסֵּ֖א בַּת־כַּשְׂדִּ֑ים כִּ֣י לֹ֤א תוֹסִ֙יפִי֙ יִקְרְאוּ־לָ֔ךְ רַכָּ֖ה וַעֲנֻגָּֽה׃ ב קְחִ֥י רֵחַ֖יִם וְטַ֣חֲנִי קָ֑מַח גַּלִּ֨י צַמָּתֵ֧ךְ חֶשְׂפִּי־שֹׁ֛בֶל גַּלִּי־שׁ֖וֹק עִבְרִ֥י נְהָרֽוֹת׃ ג תִּגָּל֙ עֶרְוָתֵ֔ךְ גַּ֥ם תֵּרָאֶ֖ה חֶרְפָּתֵ֑ךְ נָקָ֣ם אֶקָּ֔ח וְלֹ֥א אֶפְגַּ֖ע אָדָֽם׃ ד גֹּאֲלֵ֕נוּ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמ֑וֹ קְד֖וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃ ה שְׁבִ֥י דוּמָ֛ם וּבֹ֥אִי בַחֹ֖שֶׁךְ בַּת־כַּשְׂדִּ֑ים כִּ֣י לֹ֤א תוֹסִ֙יפִי֙ יִקְרְאוּ־לָ֔ךְ גְּבֶ֖רֶת מַמְלָכֽוֹת׃ ו קָצַ֣פְתִּי עַל־עַמִּ֗י חִלַּ֙לְתִּי֙ נַחֲלָתִ֔י וָאֶתְּנֵ֖ם בְּיָדֵ֑ךְ לֹא־שַׂ֤מְתְּ לָהֶם֙ רַחֲמִ֔ים עַל־זָקֵ֕ן הִכְבַּ֥דְתְּ עֻלֵּ֖ךְ מְאֹֽד׃ ז וַתֹּ֣אמְרִ֔י לְעוֹלָ֖ם אֶהְיֶ֣ה גְבָ֑רֶת עַ֣ד לֹא־שַׂ֥מְתְּ אֵ֙לֶּה֙ עַל־לִבֵּ֔ךְ לֹ֥א זָכַ֖רְתְּ אַחֲרִיתָֽהּ׃ ח וְעַתָּ֞ה שִׁמְעִי־זֹ֤את עֲדִינָה֙ הַיּוֹשֶׁ֣בֶת לָבֶ֔טַח הָאֹֽמְרָה֙ בִּלְבָ֔בָהּ אֲנִ֖י וְאַפְסִ֣י ע֑וֹד לֹ֤א אֵשֵׁב֙ אַלְמָנָ֔ה וְלֹ֥א אֵדַ֖ע שְׁכֽוֹל׃ ט וְתָבֹאנָה֩ לָּ֨ךְ שְׁתֵּי־אֵ֥לֶּה רֶ֛גַע בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד שְׁכ֣וֹל וְאַלְמֹ֑ן כְּתֻמָּם֙ בָּ֣אוּ עָלַ֔יִךְ בְּרֹ֣ב כְּשָׁפַ֔יִךְ בְּעָצְמַ֥ת חֲבָרַ֖יִךְ מְאֹֽד׃ י וַתִּבְטְחִ֣י בְרָעָתֵ֗ךְ אָמַרְתְּ֙ אֵ֣ין רֹאָ֔נִי חָכְמָתֵ֥ךְ וְדַעְתֵּ֖ךְ הִ֣יא שׁוֹבְבָ֑תֶךְ וַתֹּאמְרִ֣י בְלִבֵּ֔ךְ אֲנִ֖י וְאַפְסִ֥י עֽוֹד׃ יא וּבָ֧א עָלַ֣יִךְ רָעָ֗ה לֹ֤א תֵדְעִי֙ שַׁחְרָ֔הּ וְתִפֹּ֤ל עָלַ֙יִךְ֙ הֹוָ֔ה לֹ֥א תוּכְלִ֖י כַּפְּרָ֑הּ וְתָבֹ֨א עָלַ֧יִךְ פִּתְאֹ֛ם שׁוֹאָ֖ה לֹ֥א תֵדָֽעִי׃ יב עִמְדִי־נָ֤א בַחֲבָרַ֙יִךְ֙ וּבְרֹ֣ב כְּשָׁפַ֔יִךְ בַּאֲשֶׁ֥ר יָגַ֖עַתְּ מִנְּעוּרָ֑יִךְ אוּלַ֛י תּוּכְלִ֥י הוֹעִ֖יל אוּלַ֥י תַּעֲרֽוֹצִי׃ יג נִלְאֵ֖ית בְּרֹ֣ב עֲצָתָ֑יִךְ יַעַמְדוּ־נָ֨א וְיוֹשִׁיעֻ֜ךְ הברו (הֹבְרֵ֣י) שָׁמַ֗יִם הַֽחֹזִים֙ בַּכּ֣וֹכָבִ֔ים מֽוֹדִיעִם֙ לֶחֳדָשִׁ֔ים מֵאֲשֶׁ֥ר יָבֹ֖אוּ עָלָֽיִךְ׃ יד הִנֵּ֨ה הָי֤וּ כְקַשׁ֙ אֵ֣שׁ שְׂרָפָ֔תַם לֹֽא־יַצִּ֥ילוּ אֶת־נַפְשָׁ֖ם מִיַּ֣ד לֶֽהָבָ֑ה אֵין־גַּחֶ֣לֶת לַחְמָ֔ם א֖וּר לָשֶׁ֥בֶת נֶגְדּֽוֹ׃ טו כֵּ֥ן הָיוּ־לָ֖ךְ אֲשֶׁ֣ר יָגָ֑עַתְּ סֹחֲרַ֣יִךְ מִנְּעוּרַ֗יִךְ אִ֤ישׁ לְעֶבְרוֹ֙ תָּע֔וּ אֵ֖ין מוֹשִׁיעֵֽךְ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אברבנאל

אברבנאל

פסוק א:
רדי ושבי על עפר וכו' עד שמעו זאת בית יעקב; לפי שאמר קרבתי צדקתי לא תרחק על חרבן בבל ותשועתי לא תאחר על גאולת ישראל, ביאר שניהם איך יהיה ולזה אמר רדי ושבי על עפר בתולת בת רוצה לומר שתרד מכסא ממלכה שהיה לה על כסא ממלכות ותשב על עפר שהוא קצה השפלות, וקראה בתולה לפי שעד אותו זמן לא שלטה יד אדם עליה לכובשה וכאילו היא בתולה שלא נבעלה ולא נכבשה לשום אדם, ואמר שלא תחרב תשומם לבלתי היות עוד עליה יושב אבל שיהיה חורבנה כיתר העמים ולא יהיה כסא לה כבת כשדים לפי שבבל היתה ראש לכל מלכי כשדים ושם היה כסא ממלכתם, ולכן אמר שבי לארץ אין כסא בת כשדים שתשב בשפלות מבלי היות בה עוד כסא ממלכה ועם היות שמימי קדם היתה רכה וענוגה בכל מיני מעדנות הנה עתה לא יהיה כן כי לא תוסיפי יקראו לך רכה וענוגה.
פסוק ב:
ולכן קחי רחים וטחני קמח כדרך השבויים שישימו אותם בבית הסוהר לטחון, וכמו שכתוב בשמשון (שופטים טז, כא) ויהי טוחן בבית האסורים, ולפי שאת עתידה ללכת בשביה לכן כלי גולה עשי לך גלי צמתך שהוא השער שמתקנת אותן האשה על צדעיה מעל פניה ומכסה אותן בצעיף אבל האשה שתלך בגלות ירד כבודה ולא תשים צעיף וצמתה מגולה נופלת על פניה כאשה בזויה, חשפי שובל גלי שוק עברי נהרות רוצה לומר גלי רגלך כי חשפי הוא מלשון וחשופי שת (ישעיה כ, ד) והרגל יקרא שובל מענין שביל שהוא הדרך, ולפי שאת תלכי בדרכים על רגליך ותעברי בנהרות גלי שוקיך ורגליך ועברי נהרות כשפחות שבויות חרב, (ג) ובכלל אמר תגל ערותך גם תראה חרפתך נקם אקח ולא אפגע אדם רוצה לומר תגל ערותך בבבל בעת חרבנה גם תראה חרפתך בשאר הארצות אשר תלכי שמה בשביה, לפי שנקם אקח כלומר אקח נקמה ממך על אשר עשית לירושלם ועל אשר עשית לישראל אחרי שהלכו בגלות, ואמנם אומרו לא אפגע אדם פירשוהו מענין תפילה כלומר לא אקבל בקשת אדם עליך, ויותר נכון לפרש שהם דברי הנביא שבעבור שזכר שיהיה חורבן בבל וגאולת ישראל על ידי כרש לכן אמר לא אפגע אדם רוצה לומר שלא יבקש ישראל דבר מכרש, (ד) לפי שגואלינו ה' צבאות שמו קדוש ישראל ובעבורו יעשה כל זה בבבל לא לפגיעת ישראל בקשתו ותחנוניו, (ה) ולכן אמר שבי דומם ובואי בחשך בת כשדים כלומר שלא ישמעו עוד קולך אבל תשבי בדד ותדומי בחשך כאבל וחפוי ראש לפי שלא יקראו לך עוד גברת ממלכות.
פסוק ב:
והנה בא לך כל זה החורבן והשמד לשלש סבות, האחת (ו) לפי שאני קצפתי על עמי חללתי נחלתי שהיא ישראל ואתנם בידך ולא שמת להם רחמים, אבל אפי' על הזקן הכבדת עולך מאד, וכמ"ש ירמי' ע"ז פני זקנים לא נהדרו (איכה ה, יב), ומפני זה כאשר עשית יעשה לך גמולך ישוב בראשך, והסבה השנית בעבור גאותך שהיה בהפלגה רבה ובית גאים יסח ה' ועל זה אמר (ז) ותאמרי לעולם אהיה גברת עד לא שמת אלה על לבך, רוצה לומר כל כך היה גאוותך עד שלא עלה על לבך שהיתה מפלתך אפשרית ולכן לא זכרת אחריתך, (ח) ולכן עתה שמעי נא זאת עדינה רוצה לומר ענוגה ומעודנת שהיתה יושבת לבטח ואומרת בלבבה אני ואפסי עוד שלא היתה בעולם מדינה אשר לא תהיה נכבשת אליה לא אשב אלמנה ולא אדע שכול, ועתה לא יהיה כן (ט)שתבאנה לך שתים אלה ביום אחד שכול ואלמון, והנה מיתת המלך הוא אלמנות העיר, והשמד העם וחרבנו הוא השכול, כי המלך הוא לה כבעל והעם הם לו כבנים, ואמר שיהיה כל זה ביום אחד לפי שביה בליליא קטיל בלשאצר מלכא כשדאה ובבקר נלכדה העיר ונשסו הבתים, והיה אם כן האלמון מהמלך והשכול מהעם ביום אחד לילה ויום. עוד זכר סבה ג' לחורבן בבל והוא שהיה בטחונה כולה אל רוב מכשפים והוברי שמים ושאר החכמות החיצוניות שהיו משתמשים בהם הכלדיים ואת פעל ה' לא הביטו ומעשה ידיו לא ראו, ועל זה אמר כתומם באו עליך ברוב כשפיך בעצמת חבריך מאד, רוצ' לומר השכול והאלמנות שזכר בשלמות' באו עליך בסבת רוב כשפיך ולעוצם חבריך שהוא מלשון וחובר חבר (דברים יח, יא), (י) ותבטחי ברעתך אמרת אין רואני רוצה לומר שהיתה גם כן גאותה עד שהיתה אומרת שלא בלבד ימנע שימצא מלך שיעלה בלבבו להלחם בה אבל גם לראותה ולשים עיניו בה לא יעצר כח וזה אומרו אין רואני, כי חכמתך ודעתך היא שובבתך רוצה לומר היא השיאתך כי מלבד מה שהיית מתפארת בגבורה ובתפארת ובהוד, ועוד היתה שובבתך רבוי החכמות החיצוניות שהיו בך עד שאמרת בלבבך מבחינת החכמה אני ואפסי עוד, וכבר ספרו הפילוסופים מחכמת הכלדיים שהיתה עצומה מאד, וראוי שכנגד אותן שלשת סבות יהיה עונשה, כי כנגד מה שהרעותה לישראל (יא) תבא עליך רעה לא תדעי שחרה ופירושו אצלי שלא תדעי שחרה שתהיה רעתה כל כך גדולה שיהיה אליהם חשך ולא אור תמיד, ואל יראו בעפעפי שחר שהוא משל אל אור ההצלה, וכנגד הגאוה שהיה לה אמר תפול עליך רעה לא תוכלי כפרה רוצה לומר שלא תוכלי לנקותה וכנגד החכמה שהייתה מתפארת בה תבוא עליך פתאום שואה לא תדעי רוצה לומר שתשבי משוממת מבלי שכל ולא ידיעה, (יב) ועתה עמדי נא בחבריך וברוב כשפיך רוצה לומר התחברי לחוברי חבר ולמכשפים שלך כאשר יגעת בו מנעוריך ותראי אולי תערוצי שיהיה לך כח כנגד האויב, ואמנם בדרך החכמים בעלי עצה ותבונה השלמים בכח המעשי אמר (יג) נלאית ברב עצתיך כי רוב העצות היה הלאות אנשים, ואמנם ענין החוזים בכוכבים שהיית בוטחת בהם יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים החוזים בכוכבים מודיעים לחדשים רוצה לומר מודיעים בזמן הלקיות ובזמן מחברות השמים שהם הדברים המתחדשים, מאשר יבואו עליך ואיך לא הודיעו אותך הרעה הזאת הבאה עליך טרם בואהו. וחז"ל דרשו מאשר יבאו עליך ולא כל אשר, (יד) ואמר הנה באמת כל מיני החכמים האלה היו כקש אש שרפתם כלומר הם נשרפו מעצמם לא יצילו את נפשם מיד להבה שהוא החורבן והשאייה ואיך יושיעוך, וגם לא נמשך תועלת מהם כי אין גחלת לחמם אור לשבת כנגדו רוצה לומר שאינם כמו העץ הנשרף שיש תועלת בגחלתו ומתחממים בני אדם נגדו אבל הם כמו הקש הנשרף שאין בו תועלת לפי שאין בו גחלת ולא חמום מועיל לאחרים, כן אלה החוזים בבוא הצרה נבהלו ולא הועילו בחכמתם לא לעצמם ולא לאחרים כי לא נמצאת בהם לא ידיעה קודמת ולא עצה ולא תועלת ואמנם שאר מיני אנשים הסוחרים אשר היו בקרבך מימי קדם כולם ברחו והוא אומרו (טו) סוחריך מנעוריך איש לעברו תעו אין מושיעך.