פסוק א:בימים ההם. שלשה ימים לפני מפלתו של סנחריב חלה חזקיהו ויום ג' כשעל' בית ה' הוא יום מפלתו של סנחריב והוא י"ט ראשון של פסח:
פסוק א:כי מת אתה ולא תחיה. מת אתה בעוה"ז ולא תחיה לעה"ב משום דלא נסבת איתתא כו' כדאיתא בברכות:
פסוק ג:אנה ה'. איה רחמנותך:
פסוק ה:הנני יוסף. הנני הוא אשר יוסיף על ימיך:
פסוק ו:ומכף מלך אשור אצילך. למדנו שלפני מפלת סנחרב חלה:
פסוק ז:וזה לך האות. שתתרפא ויתוספו ימיך כמפורש למטה, ובמלכים (ב' כ') שאל לו מה אות כי אעלה:
פסוק ח:הנני משיב. אחורנית עשר מעלות את הצל אשר ירדה:
פסוק ח:צל המעלות. כמין מדרגות עשויות כנגד החמה לבחון בהם שעות היום כעין אורלוגין שעושין האומנין:
פסוק ח:אשר ירדה. מיהרה לירד ונתקצר היום י' שעות ביום שמת אחז כדי שלא יהו מספידין אותו ועלו עכשיו לאחוריהם ביום שנתרפא חזקיהו וניתוספו על היום י' שעות:
פסוק ט:מכתב. ת"י כתב אודאה על ניסא דאיתעבד לחזקיה:
פסוק י:אני אמרתי בדמי ימי. כשראיתי ימי בדמי, בשממון וחרישה כמו נדמה כל עם כנען (צפני' א) כלומר כשחליתי אמרתי אלכה בשערי שאול עתה אמות, לפי שעד אותו היום לא נתרפא חולה:
פסוק י:פקדתי יתר שנותי. כמו (במדבר ל״א:מ״ט) לא נפקד ממנו איש נחסרתי שאר שנותי ויונתן תירגם על דוכרני לטב איתוספו על שני נפקדתי לטובה ונתייתרו שנותי:
פסוק יא:(תוספות אמרתי לא אראה יה. לא אשתמש עוד בשם של יה:
פסוק יא:בארץ החיים. חיים משתמשין בו אבל המתים אינם רשאין שנאמר לא המתים יהללויה חק למתים שאין מזכירין שם בן שתי אותיות לעולם ע"כ):
פסוק יא:בארץ החיים. בב"ה:
פסוק יא:לא אביט אדם. חי עוד:
פסוק יא:עם יושבי חדל. שאהיה עם המתים היושבים בארץ חדלה ומנוע' מן החיים:
פסוק יב:דורי נסע ונגלה מני. בני דורי נסעו ממנו, נסע כמו נסחו כמו בל יסע יתדותיו (לעיל לג):
פסוק יב:כאוהל רעי. כאהל רועי בהמה שמסיעו מכאן ותוקעו במקום אחר כשכלה מרעה זה:
פסוק יב:קפדתי. הכרתי מהר חיי כאורג הממהר לארוג כל זה הייתי סבור, וי"ת כנחל גדודין כנחל המושך בין גדות גבוהין שאינו מתפשט ומתוך כך מימיו קלים לרוץ, ואומר אני שהוא נחל חריף ששמו אורג והוא שאמר (איוב ז׳:ו׳) ימי קלו מני אורג חלפו עם אניות אבה (שם ט):
פסוק יב:מדלה יבצעני. ת"י מיקר מלכותי אנא גלי סבור הייתי שעתה יבצעני מכל כבודי דלה ל' גוה וכן ודלת ראשך (שיר ז):
פסוק יב:מיום ועד לילה תשלימני. כמו מזכר ועד נקבה כלומר מימים ומלילות תכלני וכן תירגם יונתן יממי ולילותי שלימו:
פסוק יג:שויתי. עצמי כל הלילה לסבול יסורי חולי ונתגברתי כארי לסבול:
פסוק יג:כן ישבר כל עצמותי. כמו (שמות א׳:י״ב) כן ירבה וכן יפרוץ כל מה שאני מתגבר כן יגבר החולי עלי לשבור כל עצמותי:
פסוק יד:כסוס. כמו כסוס והוא שם עוף:
פסוק יד:כסוס עגור. כמו כסוס ועגור, (ד"א) כעוף זה שתפשוהו בגרונו והוא מצפצף וכן ת"י כסוסיא דאחיד ומנציף:
פסוק יד:עשקה לי. כמו עשוק אותי לקחני מיד מלאך המות וערבני להנצל ל' ערבות גרנטיא"ה בלע"ז כמו (תהילים קי״ט:קכ״ב) ערוב עבדך לטוב:
פסוק יד:עשקה לי. עשוק אותי מידו כאשר תאמר רפא נא לה (במדבר י״ב:י״ג) רפא אותה:
פסוק טו:מה אדבר. שבח וקילוסין לפניו והרי אמר לי נחמות והוא עשאן:
פסוק טו:אדדה כל שנותי. כמו (בראשית ל״א:מ׳) ותדד שנתי אתנודד מכל שנתי לקלס לפניו, י"ת שנות ל' שנים:
פסוק טו:על מר נפשי. שהיתה מרה ונחמתני:
פסוק טז:אד' עליהם יחיו. י"ת ה' על כל מיתיא אמרת לאחיאה:
פסוק טז:ולכל בהן חיי רוחי. וקדם כלהון אחייתא חיי רוחי, ואני אומר לפי פשוטו ה' עליה' על שנותי הנזכרי' לעיל:
פסוק טז:אדדה כל שנותי ה' שיכן שכנו וחסדו עליהם ואמר לי על פי נביאו יחיו:
פסוק טז:ולכל בהן חיי רוחי. ולכל דבר אשר תלויין בהן חיי רוחי אמר ה' עליהם ויחיו.
פסוק טז:ותחלימני. מעתה ידעתי שתחלימני ותחייני, תחלימני, תבראני ותחזקני כמו (איוב לט) יחלמו בניהם:
פסוק יז:הנה לשלום מר לי מר. כשנתבשרתי שלום אף הוא לי מר שהרי תלו לי הרפואה בזכות אחרים כה אמר ה' אלהי דוד אביך (לעיל לז) למעני ולמען דוד עבדי כאן הודעתני שאני חוטא כך פירשו חכמים אבל לפי ישוב המקרא משמע הנה לשלום מר לי מר כשנתבשרתי מאתך להושיעני מיד סנחרב מר לי מר על חליי שהייתי נטוי למות ולא שמחתי בבשורה ואתה בטובך חשקת נפשי מבלי רדת שחת:
פסוק יח:כי לא שאול תודך. אם הייתי מת לא הייתי מודה לך על הנס של מפלת סנחרב ולא הייתי סובר אל אמתת הבטחתך שהבטחתני עליו:
פסוק יט:חי חי. ל' בני אדם חיים כלומר כשיש בני אדם חיים בעולם זה חי וזה חי יוצאת ההודאה מביניהם: (ס"א חי חי אתה חי ונאה להודות לחי)
פסוק יט:יודיע. אשישפ"ר בלע"ז:
פסוק יט:אל אמתך. האב מודיע ומכוין דעת בנו אל אמיתך להאמין בך:
פסוק כא:דבלת תאנים. דבלת העשויה מתאנים כשהן לחין קרויין תאנים וכשנדרסין בעיגול קרויין דבלה:
פסוק כא:וימרחו. ויחליקוה לדבקה על השחין ונס בתוך נס היה שאף בשר חי שנותנין עליו דבלה מסריח אלא הקב"ה נותן דבר המחבל לתוך דבר המתחבל ומרפא:
פסוק כב:מה אות. מה טוב ומה נאה אות זה הניתן לי אשר אעלה בית ה':