תנ"ך על הפרק - ישעיה לח - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

ישעיה לח

372 / 929
היום

הפרק

בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם חָלָ֥ה חִזְקִיָּ֖הוּ לָמ֑וּת וַיָּב֣וֹא אֵ֠לָיו יְשַׁעְיָ֨הוּ בֶן־אָמ֜וֹץ הַנָּבִ֗יא וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ צַ֣ו לְבֵיתֶ֔ךָ כִּ֛י מֵ֥ת אַתָּ֖ה וְלֹ֥א תִֽחְיֶֽה׃וַיַּסֵּ֧ב חִזְקִיָּ֛הוּ פָּנָ֖יו אֶל־הַקִּ֑יר וַיִּתְפַּלֵּ֖ל אֶל־יְהוָֽה׃וַיֹּאמַ֗ר אָנָּ֤ה יְהוָה֙ זְכָר־נָ֞א אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר הִתְהַלַּ֣כְתִּי לְפָנֶ֗יךָ בֶּֽאֱמֶת֙ וּבְלֵ֣ב שָׁלֵ֔ם וְהַטּ֥וֹב בְּעֵינֶ֖יךָ עָשִׂ֑יתִי וַיֵּ֥בְךְּ חִזְקִיָּ֖הוּ בְּכִ֥י גָדֽוֹל׃וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶֽל־יְשַׁעְיָ֖הוּ לֵאמֹֽר׃הָל֞וֹךְ וְאָמַרְתָּ֣ אֶל־חִזְקִיָּ֗הוּ כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵי֙ דָּוִ֣ד אָבִ֔יךָ שָׁמַ֙עְתִּי֙ אֶת־תְּפִלָּתֶ֔ךָ רָאִ֖יתִי אֶת־דִּמְעָתֶ֑ךָ הִנְנִי֙ יוֹסִ֣ף עַל־יָמֶ֔יךָ חֲמֵ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָֽה׃וּמִכַּ֤ף מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ אַצִּ֣ילְךָ֔ וְאֵ֖ת הָעִ֣יר הַזֹּ֑את וְגַנּוֹתִ֖י עַל־הָעִ֥יר הַזֹּֽאת׃וְזֶה־לְּךָ֥ הָא֖וֹת מֵאֵ֣ת יְהוָ֑ה אֲשֶׁר֙ יַעֲשֶׂ֣ה יְהוָ֔ה אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר׃הִנְנִ֣י מֵשִׁ֣יב אֶת־צֵ֣ל הַֽמַּעֲל֡וֹת אֲשֶׁ֣ר יָרְדָה֩ בְמַעֲל֨וֹת אָחָ֥ז בַּשֶּׁ֛מֶשׁ אֲחֹרַנִּ֖ית עֶ֣שֶׂר מַעֲל֑וֹת וַתָּ֤שָׁב הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ עֶ֣שֶׂר מַעֲל֔וֹת בַּֽמַּעֲל֖וֹת אֲשֶׁ֥ר יָרָֽדָה׃מִכְתָּ֖ב לְחִזְקִיָּ֣הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה בַּחֲלֹת֕וֹ וַיְחִ֖י מֵחָלְיֽוֹ׃אֲנִ֣י אָמַ֗רְתִּי בִּדְמִ֥י יָמַ֛י אֵלֵ֖כָה בְּשַׁעֲרֵ֣י שְׁא֑וֹל פֻּקַּ֖דְתִּי יֶ֥תֶר שְׁנוֹתָֽי׃אָמַ֙רְתִּי֙ לֹא־אֶרְאֶ֣ה יָ֔הּ יָ֖הּ בְּאֶ֣רֶץ הַחַיִּ֑ים לֹא־אַבִּ֥יט אָדָ֛ם ע֖וֹד עִם־י֥וֹשְׁבֵי חָֽדֶל׃דּוֹרִ֗י נִסַּ֧ע וְנִגְלָ֛ה מִנִּ֖י כְּאֹ֣הֶל רֹעִ֑י קִפַּ֨דְתִּי כָאֹרֵ֤ג חַיַּי֙ מִדַּלָּ֣ה יְבַצְּעֵ֔נִי מִיּ֥וֹם עַד־לַ֖יְלָה תַּשְׁלִימֵֽנִי׃שִׁוִּ֤יתִי עַד־בֹּ֙קֶר֙ כָּֽאֲרִ֔י כֵּ֥ן יְשַׁבֵּ֖ר כָּל־עַצְמוֹתָ֑י מִיּ֥וֹם עַד־לַ֖יְלָה תַּשְׁלִימֵֽנִי׃כְּס֤וּס עָגוּר֙ כֵּ֣ן אֲצַפְצֵ֔ף אֶהְגֶּ֖ה כַּיּוֹנָ֑ה דַּלּ֤וּ עֵינַי֙ לַמָּר֔וֹם אֲדֹנָ֖י עָֽשְׁקָה־לִּ֥י עָרְבֵֽנִי׃מָֽה־אֲדַבֵּ֥ר וְאָֽמַר־לִ֖י וְה֣וּא עָשָׂ֑ה אֶדַּדֶּ֥ה כָל־שְׁנוֹתַ֖י עַל־מַ֥ר נַפְשִֽׁי׃אֲדֹנָ֖י עֲלֵיהֶ֣ם יִֽחְי֑וּ וּלְכָל־בָּהֶן֙ חַיֵּ֣י רוּחִ֔י וְתַחֲלִימֵ֖נִי וְהַחֲיֵֽנִי׃הִנֵּ֥ה לְשָׁל֖וֹם מַר־לִ֣י מָ֑ר וְאַתָּ֞ה חָשַׁ֤קְתָּ נַפְשִׁי֙ מִשַּׁ֣חַת בְּלִ֔י כִּ֥י הִשְׁלַ֛כְתָּ אַחֲרֵ֥י גֵוְךָ֖ כָּל־חֲטָאָֽי׃כִּ֣י לֹ֥א שְׁא֛וֹל תּוֹדֶ֖ךָּ מָ֣וֶת יְהַלְלֶ֑ךָּ לֹֽא־יְשַׂבְּר֥וּ יֽוֹרְדֵי־ב֖וֹר אֶל־אֲמִתֶּֽךָ׃חַ֥י חַ֛י ה֥וּא יוֹדֶ֖ךָ כָּמ֣וֹנִי הַיּ֑וֹם אָ֣ב לְבָנִ֔ים יוֹדִ֖יעַ אֶל־אֲמִתֶּֽךָ׃יְהוָ֖ה לְהוֹשִׁיעֵ֑נִי וּנְגִנוֹתַ֧י נְנַגֵּ֛ן כָּל־יְמֵ֥י חַיֵּ֖ינוּ עַל־בֵּ֥ית יְהוָֽה׃וַיֹּ֣אמֶר יְשַׁעְיָ֔הוּ יִשְׂא֖וּ דְּבֶ֣לֶת תְּאֵנִ֑ים וְיִמְרְח֥וּ עַֽל־הַשְּׁחִ֖ין וְיֶֽחִי׃וַיֹּ֥אמֶר חִזְקִיָּ֖הוּ מָ֣ה א֑וֹת כִּ֥י אֶעֱלֶ֖ה בֵּ֥ית יְהוָֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

מכתב לחזקיהו וכו' בחלותו ויחי מחולייו אני אמרתי בדמי וכו'. פירש הרב מהור"ר יהודה קמחי ז"ל במ"ש הר"ן בדרשותיו דכשיקרא לאדם שני חלאים חולי הנפש וחולי הגוף צריך שישתדל תחילה על רפואת הנפש וכמו שאמרו הרופאים כשיזדמנו שני חלאים בשני אברים איזה ראוי להקדים והסכימו שראוי לרפאת אותו שהוא מסוכן ביותר וגם ראוי להקדים אותו שהוא סיבה לחבירו וגם ראוי להקדים אבר שלא יתרפא חבירו כי אם בהתרפאו. והני תלת מילי נקבצו באו ברפואת הנפש והגוף. והנה כאן בחזקיה אמרו רז"ל שאמר לו ישעיה כי מת אתה בעה"ז ולא תחיה לעה"ב וא"כ ב' חלאים נזדמנו לחזקיה חולי הנפש וחולי הגוף ולהתפלל על שניהם אי אפשר דאתרתי לא מצלינן ובודאי דצריך למבעי רחמי על חולי הנפש ופש ליה חולי הגוף. אך הקב"ה כי רחום הוא שלח דברו וירפאהו חולי הגוף גם כן ולכן נתן הודאה חזקיה וז"ש מכתב לחזקיה בחלותו ויחי מחוליו וכמו דת"י כתב אודאה עלי ניסא דאתעביד לחזקיה ויחי מחוליו דייקא דהיינו רפואת הגוף מלבד רפואת הנפש. שהתפלל עליה דכפי האמת היה ראוי שלא ישמעו לו כי אם על רפואת הנפש לבד ולא על חולי הגוף וז"ש אני אמרתי בדמי ימי פי' כשראיתי חולי הגוף וראיתי גם אלכה בשערי שאול והיינו חולי הנפש אז אמרתי אוי על חסרוני ופוקדתי יתר שנותי דכיון דהייתי מוכרח לשאול על רפואת הנפש ויתרצה ה' בכך רפואת הגוף אזדא לה דתרתי לא מצלינא אך ה' ברחמיו רפאני משניהם וז"ש ה' עליהם יחיו שנותיו הנזכרים ולכל בהן חיי רוחי רפואת הנפש ועל זה נתן הודאות ותשבחות עכ"ד. ולפי מ"ש בב"ר פ' ס"ה ובזהר הקדוש ח"ב דף קע"ד ע"ב דחזקיהו חידש חולי שיתרפא א"ש מכתב לחזקיהו נותן הודאה לה' שהפליא לעשות דעד השתא לא היה חולה מתרפא ובו היה מתחיל שחולה מתרפא וז"ש ויחי מחוליו. אני אמרתי בדמי וכו' דכשחליתי כך היה המדה שימות וא"כ חסרו שנותי וכו' ועתה הקב"ה העדיף מטובו לחדש זה בעולמו דהחולה יתרפא: הנה לשלום מר לי מר וכו'. פירש הרב מהר"ש פרימו ז"ל דהנה אמרו רז"ל דישעיה הע"ה לא היה רוצה ללכת אצל חזקיה הע"ה וחזקיה הע"ה לא היה רוצה ללכת אצל ישעיה הע"ה מה עשה הקב"ה חלה חזקיה הע"ה ואמר לו לישעיה הע"ה לך ובקר את החולה וז"ש חזקיה הע"ה הנה לשלום מר כלומר איברא דלעשות ש' ביני ובין ישעיה הנביא ע"ה. מר שאחד יחלה. אמנם תמהתי לי מר למה אני הייתי חולה ולא ישעיה ואלך אני לבקרו בתמיהא עכ"ד ואני בעניי נ"ל לפרש בסגנון אחר דאינו תמיהא רק קאמר תרי טעמי והם אחד שהחולי בא עליו לפי שחטא שלא נשא אשה ונגזר עליו גזרה רעה ולכן צריך הוא שיחלה דוקא אבל ישעיה הע"ה למה יחלה מה עשה. ועוד טעם לשבח לדעת ב"ר והזהר הנז' דעד אותו פרק לא הוה מאן דחלה ואתפח וחזקיה הע"ה הרבה והפציר בתפלה ויחי מחוליו ומן הוא והלאה רוב חולים לחיים. אם כן לשבח חזקיה המלך ע"ה חלה הוא שיעשה נס על ידו וישאר לדורות עולם דחולים מתרפאים ומודים ומברכים לה' וכפי שרש נשמתו וקדושתו של חזקיהו הע"ה היה צריך שיהיה על ידו דוקא. וז"ש הנה לשלום מר פירוש לעשות שלום בין גדולים כי אחד אינו רוצה ללכת אצל אחר לזה צריך שאחד מהם יחלה וזהו מר. ולא יקשה עליך למה לא חלה ישעיה. לז"א לי מר הדבר הוכרח דוקא לי מר שאני אחלה. והטעם ואתה חשקת נפשי משחת שרצית להושיע אותי שלא אמות כמו שכל חולה היה מת וזה רצית שיהיה על ידי. ועוד השלכת אחרי גוך כל חטאי כלומר שהי"ל חטא ונתחייבתי בחולי וברחמיו הצילני:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך