ואראה את א-דני יושב על כיסא רם ונשא

בִּשְׁנַת־ מוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ עֻזִּיָּ֔הוּ וָאֶרְאֶ֧ה אֶת־ אֲדֹנָ֛י יֹשֵׁ֥ב עַל־ כִּסֵּ֖א רָ֣ם וְנִשָּׂ֑א וְשׁוּלָ֖יו מְלֵאִ֥ים אֶת־ הַהֵיכָֽל׃
(ישעיה ו א)

התנאים, בסדר עולם רבה(פרק כ) ובתרגום, מבארים שפרק זה נאמר בשנה שבה נצטרע עוזיהו. ביאורנו לפסוק הכותרת ל הספר הבאנו מקור לכך ששני המאורעות, צרעתו של עוזיהו ותחילת נבואתו של ישעיהו אירעו כאחד. זו גם שיטת רש"י ההולך כמנהגו בעקבותיהם. לעומתם הרד"ק מבאר כפשוטו שתחילת נבואת ישעיהו הייתה בשנה שבה נקבר עוזיהו.

וָאֶרְאֶ֧ה אֶת־ אֲ-דֹנָ֛י – פירושו ומשמעותו

ביטוי מיוחד זה אומר דרשני משתי סיבות:

א. הוא סותר לכאורה את קביעת התורה: "ויאמר לא תוכל לאות את פני כי לא יראני האדם וחי"(שמות לג כ).

ב. באותה עת שישעיהו ניבא בלשון זו, התנבא גם עמוס בלשון כמעט זהה: "ראיתי את אדנ-י"(עמוס ט א).

ננסה להסביר את שתי התופעות המיוחדות הללו.

חז"ל דורשים:

תני, שמעון בן עזאי אומר: מצאתי מגילת יוחסין בירושלים, וכתוב בה... מנשה הרג את ישעיה. אמר רבא: מידן דייניה וקטליה [דן אותו והרגו], אמר ליה, משה רבך אמר: "כי לא יראני האדם וחי", ואת אמרת: "ואראה את אדנ-י יושב על כסא רם ונשא"... אמר ישעיה: ידענא ביה [במנשה] דלא מקבל מה דאימא ליה [שלא יקבל את מה שאתרץ לו], ואי אימא ליה – אישוייה מזיד [ואם אנסה להסביר, יחטא במזיד ולא בשוגג, מוטב שאברח מפניו], אמר [ישעיהו] שם [את שם ה' המפורש], איבלע בארזא [ונבלע בתוך עץ ארז]. אתיוה לארזא ונסרוה [גילה מנשה את עץ הארץ וניסר אותו],כי מטא להדי פומא נח נפשיה [כשהגיע המסור לפיו של ישעיהו – נהרג], משום דאמר: "ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב" [ומשום הכי איענש לנסורי פומיה, משום דקרינהו לישראל עם טמא שפתיים מדעתו, שלא צוה לו הקב"ה ולא מחמת תוכחה, דכתיב: ואמר אוי לי כי נדמיתי" – רש"י]. מכל מקום קשו קראי אהדדי!... כדתניא: כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה, משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה [נסתכלו באספקלריא שאין מאירה, וכסבורים לראות ולא ראו, ומשה נסתכל באספקלריא המאירה וידע שלא ראהו בפניו – רש"י].
(יבמות מט:)

נציע לגמרא זו הסבר שיענה על שתי השאלות שהצבנו לעיל, שהרי הסוגיא מנסה להשיב על השאלות, ובמיוחד על הראשונה שבהן.

בביאורו מסביר הגר"א שהיו שלוש רמות של נבואה:

א. אספקלריא המאירה, דרגתו של משה, והיא ראייה חדה וברורה אך מאחורי מחיצה.

ב. אספקלריה המאירה שבאינה מאירה, ישעיהו, היא ראייה ברורה של מסך עכור.

ג. אספקלריה שאינה מאירה שבאינה מאירה, מישעיהו ואילך. והיא ראייה לא ברורה דרך מסך לא ברור.

פירוש הדברים הוא שנבואתו של משה שונה בתכלית מנבואת שאר הנביאים. וכיוון שראייתו של משה הייתה זכה ובהירה – לא שייך לכתוב בה שראה את ה'. גם הנביאים שאחרי משה רבינו שקיבלו את נבואתם בצורה פחות מזוככת-בהירה עדיין לא יכלו לראות זאת. רק אחרי הנפילה הגדולה, שנבאר את פשרה בהמשך, יכלו הנביאים להכריז "ראיתי" – "ואראה את אדנ-י". ראייה זו שוברה בצדה, ויש בה מין אירוניה שכיוון שהנביא אשר רואה טוב פחות, סבור הוא כי ראה את ה'. וככל שאדם מבין ורואה טוב יותר, יודע הוא כי ראייתו מוגבלת.

הבחנה זו מסבירה מדוע במקביל לישעיהו גם עמוס מקבל נבואה בסגנון זה.

יֹשֵׁ֥ב עַל־ כִּסֵּ֖א

משמעות הישיבה על הכסא היא ישיבה בדין על כס המשפט. כמבואר בכתוב: "מלך יושב על כסא דין"(משלי כ ח). כך גם מבאר המדרש:

אמר ר' סימון: כסא שהוא מפריש בין מיתה לחיים. וכל צבא השמים עמד עליו מימינו ומשמאלו, וכי יש שמאל למעלה?...
אלא, אלא מיימינים ואלו משמאלים; אלו מכריעין לכף זכות ואלו מכריעין לכף חובה.
(שמות רבה [שנאן] פרשה ד)

כך גם מבאר רש"י:

לדון על עוזיה שבא ליטול כתר כהונה.

לעומתו, הרד"ק מסביר כי הכוונה היא לשפוט את העם.

רָ֣ם וְנִשָּׂ֑א

מפשט הפסוק קשה לדעת אם תיאור זה מתייחס לשכינה או לכיסא. המדרש הכריע(מדרש תנאים לדברים יד ב):

ואין אנו יודעין אם הכיסא רם ונשא ואם המקום? תלמוד לומר: "כי כה אמר רם ונשא"(ישעיה נז טו).

לעומת זאת, אבן עזרא ר"א מבלגנצי ורד"ק הסבירו כי התיאור מוסב על הכסא.