פסוק א:בשנת מות. הקדמונים אמרו שמלת מות צרע', כי בעת שנכנס אל ההיכל להקטיר היה הרעש, גם הוא נכון, ויתכן להיות כמשמעו, כי בשנה שהתנבא מת עזיהו, ואין טענה בימי עזיהו (ישעיהו א' א'), אחר שהיה חדשים, וזאת היא תחלת נבואת ישעיהו:
פסוק א:רם ונשא. תאר הכסא לא כאשר אמרו רבים, והטעם שהוא למעלה מהחיות כאשר אפרש בספר יחזקאל:
פסוק א:ושוליו. הם שולי הכסא, כי מנהג המלכים להיות בגדים על כסאם:
פסוק א:שרפים. קראם שרפים בעבור ששרפו פיו:
פסוק א:וטעם עומדים ממעל לו כמו עומדים עליו מימינו ומשמאלו (מלכים א' כ"ב י"ט), ודברה תורה כלשון בני אדם להבין בני אדם, כי כן דרך המלכים הגדולים:
פסוק א:וטעם אלה הכנפים אפרש במראות יחזקאל:
פסוק א:וכיסוי הפנים כמו ויסתר משה פניו (שמות ג' ו'), וכן רגליו בעבור הכבוד:
פסוק א:ובשתים יעופף. למלאות שליחות השם:
פסוק ג:וקרא. הנה לא הזכיר כמה מספרם יש אומרים שנים והנכון רבים:
פסוק ג:קדוש. שלש פעמים שכן יאמרו תמיד וכמוהו היכל יי' היכל יי' היכל יי' (ירמיה ז' ד') ארץ ארץ ארץ [שם כ"ב כ"ט]:
פסוק ג:קדוש תאר השם והקדושה בעצם ולא תשתנה כנגד המקומות, והשם הראה לו זאת הנבואה בעבור שיתקדש מטומאת השפה, כי השם קדוש וכן משרתיו ושלוחיו:
פסוק ג:וטעם צבאות הם המלאכים שהן במעלה:
פסוק ג:אף על פי שהוא קדוש קדוש כבודו מלא הארץ שהיא למטה, והמפרש מלא כל הארץ הדרים בה כמו (תהלים כ"ד א') ליי' הארץ ומלואה, לא אמר כלום, והעד וימלא כבוד יי' את כל הארץ:
פסוק ד:וינועו אמות הספים. כאילו סרו הסיפים ממקומם:
פסוק ד:אמות. ידועות, ויש אומרים כי אין למלה הזאת אחות:
פסוק ד:מקול. ההמון הקורא:
פסוק ד:והנה אמר וינועו פועל עבר והנה ימלא עשן בעבור שאין בלשון הקודש סימן על זמן עומד, והנה משפט הערים לערב דבריהם:
פסוק ה:ואומר. נדמיתי. נכרתי מהיותי עם חברת הקדושים, כמו ודמיתי אמך (הושע ד' ה'), ויש אומרים מלשון דמי (תהלים ס"ב ו'), גם הוא נכון:
פסוק ה:טעם איש טמא שפתים. לפי דעתי שהנביא גדל עם ישראל שהיו טמאים במעשה ובדיבור, והנה למד מדיבורם, והעד ויסרני מלכת בדרך העם הזה (ישעיהו ח' י"א) על כן אמר ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב:
פסוק ה:וטעם כי את המלך יי' צבאות ראו עיני שהוא קדוש ופחדתי להקדישו בעבור טומאת שפתים, ואף על פי שאמר ראו עיני במראות נבואה ראה כן:
פסוק ו:ויעף. כאשר הוא [הע"ין] קמוץ ויקרא בחטף הוא מגזרת עוף, וכאשר פתוח הוא מגזרת עיף:
פסוק ו:רצפה. גחלת כמו עוגת רצפים:
פסוק ו:וטעם במלקחים כדרך בן אדם:
פסוק ו:וטעם המזבח בעבור שהאש היא טהורה לא זרה:
פסוק ז:ויגע וגו'. טעם 'זה', על האש שימצא בלשון זכר:
פסוק ז:וסר עונך. הוא עון הדיבור שהוא מדבר התולים כדרך אנשי דורו:
פסוק ח:ואשמע. אומר לשרפים על כן מלת לנו:
פסוק ח:וטעם הנני שלחני אחרי שטהרו שפתי אני ראוי להיות שליח ולא הייתי כן בימים הראשונים, על כן אמרתי מזאת הפרשה תחלת נבואת ישעיה:
פסוק ט:ויאמר. שמעו שמוע. יש אומרים אח' שנגזרה הגזרה השם לא יקבל תשוב' למנוע הרעה נגזרת בעולם הזה, ויאמר רבי משה הכהן כי הטעם על מה שיועיל להן מעצו' טובות שימלטו בעבור', וזה היה נכון לולי מלת ושב ורפא לו, והראשון הוא הנכון:
פסוק י:השמן. יש אומר שמלת השמן שם הפועל כמו הקטר יקטירון כיום (שמואל ב' ט"ו) וכן השע כמו להשע, וזה לא יתכן בעבור מלת פן, רק הכל ציווי, וידענו כי אין כח בנביא להשמן הלב רק הוא בדבו' וכמוהו רבים:
פסוק י:השע. מגזרת לא תשעינה (ישעיהו ל"ב ג'), כטעם טח, וכן תרגום ארמית. והיה ראוי להיותו על משקל הרף, והשתנה בעבור אות הגרון, או יהיה מהפעלים השניים הנראים:
פסוק יא:ואומר. ביקש הנביא לדעת עד מתי תעמוד זאת הרעה שלא יבינו ולא ישובו, והנה התשובה עד שתהיה הארץ שממה:
פסוק יב:ורחק. וירחקם ויוליכם אל ארץ רחוקה:
פסוק יב:העזובה. תאר השם או פעולה:
פסוק יג:ועוד יש אומר כי עשרה מלכים יעמדו עוד על יהודה טרם הגלות וזה טעם ושבה והיתה לבער כמו ובערת הרע (דברים כ"א כ"א), ויש אומרים מגזרת לא תבערו אש (שמות ל"ה ג'). ובאמ' שכן היה מספר המלכים עם עזיהו, ואחרי' אמרו כי עשירית תשאר בארץ, ועל דרך הדקדוק [צ"ל דקדוק] הלשו' עשיריה תאר השם ואיננו כמו עשירית והעד יהיה ישראל שלישיה (ישעיהו י"ט כ"ד), והנה התברר כי זה רמז למלכות:
פסוק יג:כאלה וכאלון. שנים אילנים היו בשער שלכת והיו חזקים, והאומרים כי שלכת הפוך מלשכה איננו אמת, גם כן הגוזרי' אותו ממלת השליך כי המדבר כאלה לא ידע דקדוק הלשון:
פסוק יג:וטעם מצבת בם שיעמדו עוד ויהיו נצבי' תמיד, ואל תתמה על שהמשילם לאילן והנה כן כי כימי העץ (ישעיהו ס"ה כ"ב):
פסוק יג:וטעם זרע קדש מצבתה. שאלה שיעמדו בה אחר כן הם זרע קדש, וזה רמז לעולים מגלות בבל: