תנ"ך על הפרק - ישעיה ו - אבן עזרא

תנ"ך על הפרק

ישעיה ו

340 / 929
היום

הפרק

בִּשְׁנַת־מוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ עֻזִּיָּ֔הוּ וָאֶרְאֶ֧ה אֶת־אֲדֹנָ֛י יֹשֵׁ֥ב עַל־כִּסֵּ֖א רָ֣ם וְנִשָּׂ֑א וְשׁוּלָ֖יו מְלֵאִ֥ים אֶת־הַהֵיכָֽל׃שְׂרָפִ֨ים עֹמְדִ֤ים ׀ מִמַּ֙עַל֙ ל֔וֹ שֵׁ֧שׁ כְּנָפַ֛יִם שֵׁ֥שׁ כְּנָפַ֖יִם לְאֶחָ֑ד בִּשְׁתַּ֣יִם ׀ יְכַסֶּ֣ה פָנָ֗יו וּבִשְׁתַּ֛יִם יְכַסֶּ֥ה רַגְלָ֖יו וּבִשְׁתַּ֥יִם יְעוֹפֵֽף׃וְקָרָ֨א זֶ֤ה אֶל־זֶה֙ וְאָמַ֔ר קָד֧וֹשׁ ׀ קָד֛וֹשׁ קָד֖וֹשׁ יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת מְלֹ֥א כָל־הָאָ֖רֶץ כְּבוֹדֽוֹ׃וַיָּנֻ֙עוּ֙ אַמּ֣וֹת הַסִּפִּ֔ים מִקּ֖וֹל הַקּוֹרֵ֑א וְהַבַּ֖יִת יִמָּלֵ֥א עָשָֽׁן׃וָאֹמַ֞ר אֽוֹי־לִ֣י כִֽי־נִדְמֵ֗יתִי כִּ֣י אִ֤ישׁ טְמֵֽא־שְׂפָתַ֙יִם֙ אָנֹ֔כִי וּבְתוֹךְ֙ עַם־טְמֵ֣א שְׂפָתַ֔יִם אָנֹכִ֖י יוֹשֵׁ֑ב כִּ֗י אֶת־הַמֶּ֛לֶךְ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת רָא֥וּ עֵינָֽי׃וַיָּ֣עָף אֵלַ֗י אֶחָד֙ מִן־הַשְּׂרָפִ֔ים וּבְיָד֖וֹ רִצְפָּ֑ה בְּמֶ֨לְקַחַ֔יִם לָקַ֖ח מֵעַ֥ל הַמִּזְבֵּֽחַ׃וַיַּגַּ֣ע עַל־פִּ֔י וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֛ה נָגַ֥ע זֶ֖ה עַל־שְׂפָתֶ֑יךָ וְסָ֣ר עֲוֺנֶ֔ךָ וְחַטָּאתְךָ֖ תְּכֻפָּֽר׃וָאֶשְׁמַ֞ע אֶת־ק֤וֹל אֲדֹנָי֙ אֹמֵ֔ר אֶת־מִ֥י אֶשְׁלַ֖ח וּמִ֣י יֵֽלֶךְ־לָ֑נוּ וָאֹמַ֖ר הִנְנִ֥י שְׁלָחֵֽנִי׃וַיֹּ֕אמֶר לֵ֥ךְ וְאָמַרְתָּ֖ לָעָ֣ם הַזֶּ֑ה שִׁמְע֤וּ שָׁמ֙וֹעַ֙ וְאַל־תָּבִ֔ינוּ וּרְא֥וּ רָא֖וֹ וְאַל־תֵּדָֽעוּ׃הַשְׁמֵן֙ לֵב־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאָזְנָ֥יו הַכְבֵּ֖ד וְעֵינָ֣יו הָשַׁ֑ע פֶּן־יִרְאֶ֨ה בְעֵינָ֜יו וּבְאָזְנָ֣יו יִשְׁמָ֗ע וּלְבָב֥וֹ יָבִ֛ין וָשָׁ֖ב וְרָ֥פָא לֽוֹ׃וָאֹמַ֕ר עַד־מָתַ֖י אֲדֹנָ֑י וַיֹּ֡אמֶר עַ֣ד אֲשֶׁר֩ אִם־שָׁא֨וּ עָרִ֜ים מֵאֵ֣ין יוֹשֵׁ֗ב וּבָתִּים֙ מֵאֵ֣ין אָדָ֔ם וְהָאֲדָמָ֖ה תִּשָּׁאֶ֥ה שְׁמָמָֽה׃וְרִחַ֥ק יְהוָ֖ה אֶת־הָאָדָ֑ם וְרַבָּ֥ה הָעֲזוּבָ֖ה בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ׃וְע֥וֹד בָּהּ֙ עֲשִׂ֣רִיָּ֔ה וְשָׁ֖בָה וְהָיְתָ֣ה לְבָעֵ֑ר כָּאֵלָ֣ה וְכָאַלּ֗וֹן אֲשֶׁ֤ר בְּשַׁלֶּ֙כֶת֙ מַצֶּ֣בֶת בָּ֔ם זֶ֥רַע קֹ֖דֶשׁ מַצַּבְתָּֽהּ׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
בשנת מות. הקדמונים אמרו שמלת מות צרע', כי בעת שנכנס אל ההיכל להקטיר היה הרעש, גם הוא נכון, ויתכן להיות כמשמעו, כי בשנה שהתנבא מת עזיהו, ואין טענה בימי עזיהו (ישעיהו א' א'), אחר שהיה חדשים, וזאת היא תחלת נבואת ישעיהו:רם ונשא. תאר הכסא לא כאשר אמרו רבים, והטעם שהוא למעלה מהחיות כאשר אפרש בספר יחזקאל:ושוליו. הם שולי הכסא, כי מנהג המלכים להיות בגדים על כסאם:שרפים. קראם שרפים בעבור ששרפו פיו:וטעם עומדים ממעל לו כמו עומדים עליו מימינו ומשמאלו (מלכים א' כ"ב י"ט), ודברה תורה כלשון בני אדם להבין בני אדם, כי כן דרך המלכים הגדולים:וטעם אלה הכנפים אפרש במראות יחזקאל: וכיסוי הפנים כמו ויסתר משה פניו (שמות ג' ו'), וכן רגליו בעבור הכבוד:ובשתים יעופף. למלאות שליחות השם:וקרא. הנה לא הזכיר כמה מספרם יש אומרים שנים והנכון רבים:קדוש. שלש פעמים שכן יאמרו תמיד וכמוהו היכל יי' היכל יי' היכל יי' (ירמיה ז' ד') ארץ ארץ ארץ [שם כ"ב כ"ט]:קדוש תאר השם והקדושה בעצם ולא תשתנה כנגד המקומות, והשם הראה לו זאת הנבואה בעבור שיתקדש מטומאת השפה, כי השם קדוש וכן משרתיו ושלוחיו:וטעם צבאות הם המלאכים שהן במעלה:אף על פי שהוא קדוש קדוש כבודו מלא הארץ שהיא למטה, והמפרש מלא כל הארץ הדרים בה כמו (תהלים כ"ד א') ליי' הארץ ומלואה, לא אמר כלום, והעד וימלא כבוד יי' את כל הארץ:וינועו אמות הספים. כאילו סרו הסיפים ממקומם:אמות. ידועות, ויש אומרים כי אין למלה הזאת אחות:מקול. ההמון הקורא:והנה אמר וינועו פועל עבר והנה ימלא עשן בעבור שאין בלשון הקודש סימן על זמן עומד, והנה משפט הערים לערב דבריהם:ואומר. נדמיתי. נכרתי מהיותי עם חברת הקדושים, כמו ודמיתי אמך (הושע ד' ה'), ויש אומרים מלשון דמי (תהלים ס"ב ו'), גם הוא נכון:טעם איש טמא שפתים. לפי דעתי שהנביא גדל עם ישראל שהיו טמאים במעשה ובדיבור, והנה למד מדיבורם, והעד ויסרני מלכת בדרך העם הזה (ישעיהו ח' י"א) על כן אמר ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב:וטעם כי את המלך יי' צבאות ראו עיני שהוא קדוש ופחדתי להקדישו בעבור טומאת שפתים, ואף על פי שאמר ראו עיני במראות נבואה ראה כן:ויעף. כאשר הוא [הע"ין] קמוץ ויקרא בחטף הוא מגזרת עוף, וכאשר פתוח הוא מגזרת עיף:רצפה. גחלת כמו עוגת רצפים:וטעם במלקחים כדרך בן אדם:וטעם המזבח בעבור שהאש היא טהורה לא זרה:ויגע וגו'. טעם 'זה', על האש שימצא בלשון זכר:וסר עונך. הוא עון הדיבור שהוא מדבר התולים כדרך אנשי דורו:ואשמע. אומר לשרפים על כן מלת לנו:וטעם הנני שלחני אחרי שטהרו שפתי אני ראוי להיות שליח ולא הייתי כן בימים הראשונים, על כן אמרתי מזאת הפרשה תחלת נבואת ישעיה:ויאמר. שמעו שמוע. יש אומרים אח' שנגזרה הגזרה השם לא יקבל תשוב' למנוע הרעה נגזרת בעולם הזה, ויאמר רבי משה הכהן כי הטעם על מה שיועיל להן מעצו' טובות שימלטו בעבור', וזה היה נכון לולי מלת ושב ורפא לו, והראשון הוא הנכון:השמן. יש אומר שמלת השמן שם הפועל כמו הקטר יקטירון כיום (שמואל ב' ט"ו) וכן השע כמו להשע, וזה לא יתכן בעבור מלת פן, רק הכל ציווי, וידענו כי אין כח בנביא להשמן הלב רק הוא בדבו' וכמוהו רבים:השע. מגזרת לא תשעינה (ישעיהו ל"ב ג'), כטעם טח, וכן תרגום ארמית. והיה ראוי להיותו על משקל הרף, והשתנה בעבור אות הגרון, או יהיה מהפעלים השניים הנראים:ואומר. ביקש הנביא לדעת עד מתי תעמוד זאת הרעה שלא יבינו ולא ישובו, והנה התשובה עד שתהיה הארץ שממה:ורחק. וירחקם ויוליכם אל ארץ רחוקה:העזובה. תאר השם או פעולה:ועוד יש אומר כי עשרה מלכים יעמדו עוד על יהודה טרם הגלות וזה טעם ושבה והיתה לבער כמו ובערת הרע (דברים כ"א כ"א), ויש אומרים מגזרת לא תבערו אש (שמות ל"ה ג'). ובאמ' שכן היה מספר המלכים עם עזיהו, ואחרי' אמרו כי עשירית תשאר בארץ, ועל דרך הדקדוק [צ"ל דקדוק] הלשו' עשיריה תאר השם ואיננו כמו עשירית והעד יהיה ישראל שלישיה (ישעיהו י"ט כ"ד), והנה התברר כי זה רמז למלכות:כאלה וכאלון. שנים אילנים היו בשער שלכת והיו חזקים, והאומרים כי שלכת הפוך מלשכה איננו אמת, גם כן הגוזרי' אותו ממלת השליך כי המדבר כאלה לא ידע דקדוק הלשון:וטעם מצבת בם שיעמדו עוד ויהיו נצבי' תמיד, ואל תתמה על שהמשילם לאילן והנה כן כי כימי העץ (ישעיהו ס"ה כ"ב):וטעם זרע קדש מצבתה. שאלה שיעמדו בה אחר כן הם זרע קדש, וזה רמז לעולים מגלות בבל:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך