מדוע גער יעקב ברחל?
הקדמה
נאמר בפרקנו: "ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב, ותקנא רחל באחותה, ותאמר אל יעקב: הבה לי בנים, ואם אין מתה אנכי. ויחר אף יעקב ברחל, ויאמר: התחת אלקים אנכי, אשר מנע ממך פרי בטן?" (בראשית ל, א-ב).
נשאלת השאלה: מדוע גער יעקב באשתו האהובה רחל?
א. הסבר הרמב"ן
כתב הרמב"ן (א):
הבה לי בנים - אמרו המפרשים (רש"י, וראב"ע) שתתפלל עלי.
ואם אין מתה אנכי - לשון רש"י שמי שאין לו בנים חשוב כמת, והוא מדרש רבותינו (ב"ר עא ו).
ואני תמה: אם כן למה חרה אפו? ולמה אמר: 'התחת אלקים אנכי'? ושומע אל צדיקים ד'!
ומה שאמר: 'אבא לא היו לו בנים, אני יש לי בנים, ממך מנע, ממני לא מנע', וכי הצדיקים אינם מתפללים בעד אחרים?! והנה אליהו ואלישע התפללו בעד נשים נכריות (מל"א יז, כא; מל"ב ד, טז)!
ונראה שבשביל זה תפסוהו רבותינו. אמרו בבראשית רבה (עא, ז): 'אמר לו הקדוש ברוך הוא: כך עונין את המעיקות?! חייך שבניך עתידין לעמוד לפני בנה'.
ועל דרך הפשט אמרה רחל ליעקב שיתן לה בנים, ובאמת דעתה לאמר שיתפלל עליה, אבל שיתפלל עליה עד שיתן לה בנים על כל פנים, ואם אין - שתמית עצמה בצער. דברה שלא כהוגן בקנאתה, וחשבה כי באהבתו אותה יתענה יעקב וילבש שק ואפר, ויתפלל עד שיהיו לה בנים, שלא תמות בצערה.
ויחר אף יעקב - שאין תפילת הצדיקים בידם שתשמע ותענה על כל פנים.
ובעבור שדברה דרך געגועי הנשים האהובות, להפחידו במיתתה, חרה אפו, ולכך אמר לה שאינו במקום אלקים שיפקוד העקרות על כל פנים. ואיננו חושש בדבר, כי ממנה נמנע פרי הבטן, ולא ממנו, וזה ליסר אותה ולהכלימה.
והנה הצדקת, בראותה שלא תוכל להסמך על תפילת יעקב, שבה להתפלל על עצמה, אל שומע צעקה, וזהו: 'וישמע אליה אלקים' (להלן פסוק כב).
ואולי נתקן על דעת רבותינו, כי יעקב אי אפשר שלא נתפלל על אשתו האהובה כי עקרה היא, אלא שלא נתקבלה תפילתו, ובאה עתה רחל להתעולל עליו לאמר שיתן לה בנים על כל פנים בתפילתו, כי לא נופל הוא מאביו שעשה כן, ויחר אפו ואמר לה כי הדבר ביד אלקים, ולא בידו. ואביו נשמעה תפילתו שהוא צדיק, ועתיד להיות לו זרע, אבל היא נמנע ממנה פרי בטן. ונכון הוא.
כעין זה כתב גם הרד"ק:
אשר מנע ממך - הוא מנע ממך ולא אני, וממנו תבקשי שיתן לך בנים, ...ואם את עקרה מהא-ל תבקשי שיפתח את רחמך, כאשר עשה לאחותך בבקשה ממנו. והמניעה היא מלתת ההריון בפתוח הרחם. לפיכך חרה אף יעקב, לפי שתלתה הכח בו, ולא בא-ל, אשר לו הכח והיכולת, 'עד עקרה ילדה שבעה', והיא אמרה: 'הבה לי בנים'. אבל אם אמרה: 'בקש רחמים עלי', צדקה במאמרה ולא חרה אפו בה.
ב. הסבר "אור החיים" הקדוש
הסבר אחר כתב "אור החיים" הקדוש שם (ב): "ויחר אף יעקב ברחל - הטעם לפי שהוציאה מפיה דבר קללה, שאמרה: 'מתה אנכי', ודברי הצדיקים אפילו בסדר זה יעשו רושם, וצא ולמד ממה שקלל הוא על תנאי (רש"י לא, לב, ומקורו בבראשית רבה פרשה עד), לזה חרה אפו, ולזה דקדק לומר: 'ברחל' - פירוש בשבילה".
יהי רצון שנזהר בדבורנו ותמיד ישמעו על פינו רק דברי ברכה.