פסוק יד:וימצא דודאים בשדה. במדרש אמר רבי לוי בוא וראה סרסותן של דודאים שעל ידם עמדו שני שבטים גדולים בישראל, יששכר עוסק בתורה וזבולון מפרש ימים ונותן לתוך פיו ותורה רבה בישראל, הה"ד הדודאים נתנו ריח ע"כ. דודאי"ם גי' ה"ס, דודאי"ם דוד"י א"ם, דו"ד אמ"י, אנ"י דו"ד, דודי"ם א', כלומר שהם דודים לאחד דודים, שהם אוהבים זה אל זה והם אהובים ורעים, דודאים בא"ת ב"ש קפקתמ"י גי' פר"י ת"ם, פרי שלם, וכן ת"ם פרי, שלא ילדה אחר זבולון אלא בת לא בן שהוא הפרי:
פסוק טו:ותאמר לה המעט קחתך את אישי. אם הלילה הוא של רחל איך תאמר לה קחתך את אישי שלה לקחה, אלא אמרה לה לאה כשנתת שפחתך בלהה אותו הלילה לא, חשבתיו עליך ולא נכיתי אותו. ולקחתי לילה אחר בעבורה, את ג"כ היה לך לעשות כן כשנתתי שפחתי שלא תנכה אותו מחלקי, לזה אמר המעט קחתך את אישי. אמרה לה לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך, תחת דודאי אתן לך אבל תחת שפחתך לא אתן לך כי את יש לך בנים, כי כשנתתי בלהה שפחתי לא תחשובי ולא תנכי אותו לילה מחלקי אבל את יש ליך בנים. ותצא לאה, לפי שרוצה לקחת לילה תחת שפחתה כדי שלא תשמע רחל, אמרה אלי תבא כי שכור שכרתיך שני לילות יש לי עליך אחד שנתתי שפחתי בחיקך ואחד בדודאי בני, ולזה אמרה שכור שכרתיך ב'. ולזה אמר וישמע אלהים אל לאה ותהר, ששמע תפלה שהתפללה כשנתנה שפחתה ולזה אמרה נתן אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי, ותקרא שמו יששכר אע"פ שלא נתן לי שכרי מיד כשנתתי שפחתי עכ"ז שכרי מונח, א"כ י"ש שכ"ר. ותהר עוד וגו' ותקרא שמו זבלון, גי' לדודאי"ם, כלומר זה הבן בשביל הדודאים., ולזה זבלו"ן ז"ב לו"ן, ז"ב נוטריקון זה בשביל, לו"ן גי' הדודאי"ם הו"א ב"א, לזה יצא זבולון מהולכי מדברות וממפרשי ימים כי הדודאים נמצאים בשדה לחוף ימים. ואחר ילדה בת, ולפי שנולדה אחר זבולון שהוא יוצא מדברות לזה ותצא דינה. ותקרא שמה דינה, אמרה לאה בת בתחלה סימן יפה לבנים כדי שתסייע האם בגדול הבנים, אבל באחרונה אינה אלא דין, וזהו דינ"ה די"ן הוא, א"כ דין ורעה היא, וכן כשתמנה מאל"ף עד ד' עולה עשרה, ומאל"ף עד י' עולה ה"ן, וכן מאל"ף עד נו"ן עולה קצ"ה, וכן מאל"ף עד ה ט"ו, צרף י' וה"ן וקצ"ה וט"ו עולה הכל רע"ה, א"כ רעה היא זאת:
פסוק כב:ויזכור אלהים את רחל וישמע אליה אלהים וכו'. למה נאמר ברחל זכירה ושמיעה, כנגד יוסף ובנימין שעתידין לצאת ממנה, וכן אמר בזוהר ז"ל ויזכור אלהים את רחל וישמע אליה אלהים, אמאי אכפיל הכא דאמר דכרנא ואמר שמיעה דהא בחד מנייהו סגי אלא דכרנא לקבל יוסף כד הוה בבית אסירי דהא זמין קב"ה לדכיר ליה ליוסף בבית אסירי, בגין דכתיב ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו דא רמז למשיח בן יוסף דאשתכח בגלותא דא ובתר דכיר ליה קב"ה, ובגין כך כתיב ויזכור אלהים את רחל וישמע אליה אלהים לקבליה דבנימין דהא כיון דאתיליד בנימין אתי שרא שכינתא בי"ב שבטין בגין דהוו במניינא דרתיכא קדישא ועוד באתרא דבנימין שרא מטרוניתא, ובגין כך אמר וישמע אליה למטרוניתא ע"כ. ולזה אמר ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר אל לבן שלחני אל מקומי ולארצי קודם שיולד בנימין, כי אין השכינה שורה בחו"ל ונשלמה רתיכא ואהיה דוחק רגלי השכינה:
פסוק כד:ותקרא שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר לאמר למי תאמר, אלא באמירת יוסף אותיות מורות על יוסף אחר כיצד, יו"ד מלואה ו"ד היינו י', ו"ו מלואה ו', סמ"ך מלואה מ"ך היינו ס', ף' כוללת ף' אחרת, כאילו תאמר פ"ף, כי הף' אינה מוצאה אלא אחת משא"כ הכ"ף שיש מוצאה כ"ף, א"כ באותיות יוסף יש יוסף אחר, לזה אמר יוסף לי בן אחר:
פסוק כה:ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחני. במדרש פדה בשלום נפשי זה יעקב, מקרב לי שלא תקרב לי עצתו של אותו רשע שלא יאמר זה שילדה יטלנה וזה שלא ילדה אל יטלנה הימנו, וכן יוסף באלב"ר עולה שפדו, בשלום כן מדתו נקראת שלו"ם שפדו מורה על לבו, אם ילחם, וזהו מקרב לי תרגום מלחמה קרבא:
פסוק כו:תנה את נשי ואת ילדי כי אתה ידעת את עבודתי אשר עבדתיך. כבר אמרתי טעם למה נתן יעקב קצבה ז' שנים שאמר אעבדך שבע שנים, ולזה אמר לא תחשוב שיש לך בהם שום אחיזה לומר האשה וילדיה תהיה לאדוניה, לא אלא נשי וילדיהם, כי אתה ידעת את עבודתי אשר עבדתיך שעבד עברי עובד שש ואני עבדתי שבע, ותנאי היה בינינו ואמרת נקבה שכרך, א"ל שכרך מצד הנקבות עלי ואתנה ג"כ שכר הילדים, ולזה אמר ואתנה בוי"ו לרבות הילדים, הבין יעקב מדבריו שאינו נותן לו שום שכר רעיתו, ולזה אמר אתה ידעת את אשר עבדתיך ואת אשר היה מקנך וכו' כי מעט אשר היה לך ויפרוץ לרוב, ויאמר מה אתן לך ויאמר לא תתן לי מאומה, אני יודע שלא תתן והואיל והודית לי על הנשים ועל הילדים אפי' שלא תתן לי מאומה על מה שעבר אם תעשה את הדבר הזה אשובה ארעה, כיון יעקב להציל שכרו שרעה צאנו, ולזה עשה התחבולה עם המקלות להציל הגזל מידו שלא יענש לבן על ידו, וכן אמר לנשיו ויצל אלהים ממקנה אביכם ויתן לי, ועשה יעקב התחבולה ללמד לבניו שזה העולם אינו אלא ע"י תחבולה, וע"י תחבולה באין הנאותיו, כי כל המלאכות הם תחבולה להביא המזון, ואפי' הפת אם אין מלפתין אותו אינו עובר בגרונו וע"י לפתן עובר, כל זה לומר שאין לנו חלק בזה העולם ע"י מקנה כדי שיהיה הכל מוכן לעולם הבא. וכבר אמרנו שיעקב הוא סוד הבל, שמציל צאנו מקין שהרגו ולקחן ממנו, והקשורים שנתקשרו ונתלבנו ליעקב, והעטופים שצריכין לבון ללבן, ולשון בהעטיף לשון כסוי כמו עטיפת הראש, כלומר שעדיין לא נשלמו: