פסוק א:ותקנא רחל באחותה. קנאה במעשיה הטובים, אמרה אלולי שצדקה ממני לא זכתה לבנים:
פסוק א:הבה לי. וכי כך עשה אביך לאמך, והלא התפלל עליה:
פסוק א:מתה אנכי. מכאן למי שאין לו בנים שחשוב כמת:
פסוק ב:התחת אלהים אנכי. וכי במקומו אני:
פסוק ב:אשר מנע ממך. את אמרת שאעשה כאבא, אני איני כאבא, אבא לא היו לו בנים אני יש לי בנים, ממך מנע ולא ממני:
פסוק ג:על ברכי. כתרגומו ואנא ארבי:
פסוק ג:ואבנה גם אנכי. מהו גם, אמרה לו זקנך אברהם היו לו בנים מהגר, וחגר מתניו כנגד שרה, אמר לה זקנתי הכניסה צרתה לביתה, אמרה לו אם הדבר הזה מעכב, הנה אמתי בלהה, ואבנה גם אנכי ממנה כשרה:
פסוק ו:דנני אלהים. דנני וחיבני וזכני:
פסוק ח:נפתולי אלהים. מנחם בן סרוק פרשו במחברת (במדבר יט טו) צמיד פתיל, חבורים, מאת המקום נתחברתי עם אחותי לזכות לבנים ואני מפרשו לשון (דברים לב ה) עקש ופתלתול, נתעקשתי והפצרתי פצירות ונפתולים הרבה למקום להיות שוה לאחותי:
פסוק ח:גם יכלתי. הסכים על ידי ואונקלוס תרגם לשון תפלה, כמו נפתולי אלהים, נתפללתי בקשות החביבות לפניו, נתקבלתי ונעתרתי כאחותי:
פסוק ח:נפתלתי. נתקבלה תפלתי ומדרש אגדה יש רבים בלשון נוטריקון:
פסוק י:ותלד זלפה. בכלן נאמר הריון חוץ מזלפה לפי שהיתה בחורה מכולן ותינוקת בשנים ואין הריון נכר בה, וכדי לרמות ליעקב נתנה לבן ללאה שלא יבין שמכניסין לו את לאה, שכך מנהג לתן שפחה גדולה לגדולה וקטנה לקטנה:
פסוק יא:בא גד. בא מזל טוב, כמו (שבת סז ב) גד גדי וסנוק לא, ודומה לו (ישעיה סה יא) העורכים לגד שלחן ומדרש אגדה שנלד מהול, כמו (דניאל ד כ) גדו אילנא, ולא ידעתי על מה נכתבה תבה אחת. דבר אחר למה נקראת תיבה אחת בגד, כמו בגדת בי כשבאת אל שפחתי, כאיש שבגד באשת נעורים:
פסוק יד:בימי קציר חטים. להגיד שבחן של שבטים, שעת הקציר היה ולא פשט ידו בגזל להביא חטים ושעורים אלא דבר ההפקר שאין אדם מקפיד בו:
פסוק יד:דודאים. סיגלי, עשב הוא ובלשון ישמעאל יסמי"ן:
פסוק טו:ולקחת גם את דודאי בני. בתמיהה, ולעשות עוד זאת לקח גם את דודאי בני ותרגומו ולמסב:
פסוק טו:לכן ישכב עמך הלילה. שלי היתה שכיבת לילה זו ואני נותנה לך תחת דודאי בנך ולפי שזלזלה במשכב הצדיק לא זכתה להקבר עמו:
פסוק טז:שכר שכרתיך. נתתי לרחל שכרה:
פסוק טז:בלילה הוא. הקדוש ברוך הוא סיע שיצא משם יששכר:
פסוק יז:וישמע אלהים אל לאה. שהיתה מתאוה ומחזרת להרבות שבטים:
פסוק כ:יזבלני. לשון (מלכים א' ח יג) בית זבול הירבירייריא"ה בלע"ז בית מדור מעתה לא תהא עיקר דירתו אלא עמי שיש לי בנים כנגד כל נשיו:
פסוק כא:דינה. פרשו רבותינו שדנה לאה דין בעצמה אם זה זכר לא תהא רחל אחותי כאחת השפחות, והתפללה עליו ונהפך לנקבה:
פסוק כב:ויזכר אלהים את רחל. זכר לה שמסרה סימניה לאחותה, ושהיתה מצרה שלא תעלה בגורלו של עשו שמא יגרשנה יעקב לפי שאין לה בנים, ואף עשו הרשע כך עלה בלבו כששמע שאין לה בנים הוא שיסד הפיט (קרובות דר"ה שחרית) האדמון כבט שלא חלה, צבה לקחתה לו ונתבהלה:
פסוק כג:אסף. הכניסה במקום שלא תראה וכן (ישעיה ד א) אסף חרפתנו, (שמות ט יט) ולא יאסף הביתה, (יואל ד טו) אספו נגהם, (ישעיה ס כ) וירחך לא יאסף, לא יטמן:
פסוק כג:חרפתי. שהייתי לחרפה שאני עקרה, והיו אומרים עלי שאעלה לחלקו של עשו הרשע ומדרש אגדה כל זמן שאין לאשה בן אין לה במי לתלות סרחונה, משיש לה בן תולה בו. מי שבר כלי זה, בנך, מי אכל תאנים אלו, בנך:
פסוק כד:יוסף ה' לי בן אחר. יודעת היתה בנבואה שאין יעקב עתיד להעמיד אלא שנים עשר שבטים, אמרה יהי רצון שאותו שהוא עתיד להעמיד יהא ממני, לכך לא נתפללה אלא על בן אחר:
פסוק כה:כאשר ילדה רחל את יוסף. משנלד שטנו של עשו, שנאמר (עובדיה א יח) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש, אש בלא להבה אינו שולט למרחוק, משנלד יוסף בטח יעקב בהקדוש ברוך הוא ורצה לשוב:
פסוק כו:תנה את נשי וגו'. איני רוצה לצאת כי אם ברשות:
פסוק כז:נחשתי. מנחש היה, נסיתי בנחוש שלי שעל ידך באה לי ברכה, כשבאת לכאן לא היו לי בנים, שנאמר (לעיל כט ו) והנה רחל בתו באה עם הצאן, אפשר יש לו בנים והוא שולח בתו אצל הרועים, ועכשיו היו לו בנים שנאמר (להלן לא א) וישמע את דברי בני לבן:
פסוק כח:נקבה שכרך. כתרגומו פריש אגרך:
פסוק כט:ואת אשר היה מקנך אתי. את חשבון מעוט מקנך שבא לידי מתחלה כמה היו:
פסוק ל:לרגלי. עם רגלי, בשביל ביאת רגלי באת אצלך הברכה, כמו (שמות יא ח) העם אשר ברגלך, (שופטים ח ה) לעם אשר ברגלי, הבאים עמי:
פסוק ל:גם אנכי לביתי. לצורך ביתי, עכשיו אין עושין לצרכי אלא בני וצריך אני להיות עושה גם אני עמהם לסמכן, וזהו גם:
פסוק לב:נקד. מנמר בחברבורות דקות, כמו נקדות, פוינטור"א בלע"ז:
פסוק לב:טלוא. לשון טלאים חברבורות רחבות:
פסוק לב:חום. שחום דומה לאדום, רו"ש בלע"ז [אדום] לשון משנה שחמתית ונמצאת לבנה, לענין התבואה:
פסוק לב:והיה שכרי. אותן שיולדו מכאן ולהבא נקדים וטלואים בעזים ושחומים בכשבים יהיו שלי ואותן שישנן עכשיו הפרש מהם והפקידם ביד בניך, שלא תאמר לי על הנלדים מעתה אלו היו שם מתחלה, ועוד שלא תאמר לי על ידי הזכרים שהן נקדים וטלואים תלדנה הנקבות דוגמתן מכאן ואלך:
פסוק לג:וענתה בי וגו'. אם תחשדני שאני נוטל משלך כלום, תענה בי צדקתי, כי תבא צדקתי ותעיד על שכרי לפניך, שלא תמצא בעדרי כי אם נקדים וטלואים, וכל שתמצא בהן שאינו נקוד או טלוא או חום בידוע שגנבתיו לך, ובגנבה הוא שרוי אצלי:
פסוק לד:הן. לשון הן, קבלת דברים:
פסוק לד:לו יהי כדברך. הלואי שתחפץ בכך:
פסוק לה:ויסר. לבן ביום ההוא וגו':
פסוק לה:התישים. עזים זכרים:
פסוק לה:כל אשר לבן בו. כל אשר היתה בו חברבורית לבנה:
פסוק לה:ויתן. לבן ביד בניו:
פסוק לו:הנותרת. הרעועות שבהן החולות והעקרות, שאינן אלא שירים, אותן מסר לו:
פסוק לז:מקל לבנה. עץ הוא ושמו לבנה, כמה דתימא (הושע ד יג) תחת אלון ולבנה, ואומר אני הוא שקורין טרינבל"א בלע"ז שהוא לבן [צפצפה עצנית]:
פסוק לז:ולוז. ועוד לקח מקל לוז, עץ שגדלין בו אגוזים דקים קולדר"א בלע"ז [אלסר]:
פסוק לז:וערמון. קשטיניי"ר בלע"ז [עץ ערמון]:
פסוק לז:פצלות. קלופים קלופים, שהיה עושהו מנמר:
פסוק לז:מחשף הלבן. גלוי לובן של מקל כשהיה קולפו היה נראה ונגלה לובן שלו במקום הקלוף:
פסוק לח:ויצג. תרגומו ודעיץ, לשון תחיבה ונעיצה הוא בלשון ארמי, והרבה יש בתלמוד (שבת נ ב) דצה ושלפה, (חולין צג ב) דץ ביה מידי דצה כמו דעצה, אלא שמקצר את לשונו:
פסוק לח:ברהטים במרוצת המים, בבריכות העשויות בארץ, להשקות שם הצאן:
פסוק לח:אשר תבאן וגו' ברהטים אשר תבאנה הצאן לשתות, שם הציג המקלות לנכח הצאן:
פסוק לח:ויחמנה. הבהמה רואה את המקלות והיא נרתעת לאחוריה, והזכר רובעה ויולדת כיוצא בו ר' הושעיא אומר המים נעשין זרע במעיהן ולא היו צריכות לזכר, וזהו ויחמנה וגו':
פסוק לט:אל המקלות. אל מראות המקלות:
פסוק לט:עקדים. משנים במקום עקידתן, הם קרסלי ידיהן ורגליהן:
פסוק מ:והכשבים הפריד יעקב. הנלדים עקדים נקדים הבדיל והפריד לעצמן ועשה אותן עדר עדר לבדו, והוליך אותו העדר העקוד לפני הצאן, ופני הצאן ההולכות אחריהם צופות אליהם, וזהו שנאמר ויתן פני הצאן אל עקוד, שהיו פני הצאן אל העקדים, ואל כל חום שמצא בצאן לבן:
פסוק מ:וישת לו עדרים. כמו שפרשתי:
פסוק מא:המקשרות. כתרגומו הבכירות ואין לו עד במקרא להוכיח עליו ומנחם חברו עם (שמואל ב' טו לא) אחיתפל בקשרים, (שם טו י) ויהי הקשר אמיץ, אותן המתקשרות יחד למהר עבורן:
פסוק מב:ובהעטיף. לשון אחור, כתרגומו ובלקישות ומנחם חברו עם (ישעיה ג כג) המחלצות והמעטפות, לשון עטיפת כסות, כלומר מתעטפות בעורן וצמרן ואינן מתאוות להתיחם על ידי הזכרים:
פסוק מג:צאן רבות. פרות ורבות יותר משאר צאן:
פסוק מג:ושפחות ועבדים. מוכר צאנו בדמים יקרים ולוקח לו כל אלה: