פיתולים בדרך האמת
בפרקנו מסופר על הסכם העבודה המחודש שבין יעקב ללבן, לאחר שיעקב השלים את שנות עבודתו תמורת רחל ולאה. על פי ההסכם, יעקב ימשיך לרעות את צאן לבן, וכשכר על כך יקבל חלק מסוים מהצאן, בעל סימנים מיוחדים: "כָּל שֶׂה נָקֹד וְטָלוּא וְכָל שֶׂה חוּם בַּכְּשָׂבִים וְטָלוּא וְנָקֹד בָּעִזִּים"(בראשית ל לב). ההצעה באה מצד יעקב ולבן מסכים לה. לאחר מכן מסופר שבאמצעות תחבולה מתוחכמת, הכוללת מקלות מפוצלים וצבועים המונחים בשקתות המים, מצליח יעקב לגרום לצאן להמליט ולדות עם הסימנים הנקוטים בהסכם שלו.
בפשטות נראה שבפעולה זו מערים יעקב על לבן כדי לקחת מצאנו שלא כהוגן. והדבר מפליא: הייתכן שצדיק גמור כיעקב אבינו ירמה וימעל באמון מעסיקו?!
תשובות רבות הועלו לפשר מעשיו של יעקב. נזכיר כמה מהן בקצרה.
יעקב מסיר מעצמו חשד
ה"אור זרוע" (א תשסט) מסביר שלפי ההסכם יעקב מקבל בהתחלה מצאן לבן את כל הכבשים בעלי הסימנים שמוזכרים בפסוק, ומכאן ולהבא את כל אלו שעתידים להיוולד בצאן לבן. יעקב שמר על הפרדה של שלושה ימים בין צאנו לצאן לבן, כאשר בניו רועים את צאנו, בעוד הוא ממשיך לרעות את צאן חותנו. את תחבולת המקלות לריבוי כבשים בעלי סימנים עשה יעקב רק בעדר שלו עצמו ולא בעדרו של לבן. יעקב מתאמץ שבעדרו יהיו רק כבשים בעלי סימנים, כדי שלבן הרמאי לא יוכל להאשימו שהכבשים הרגילים שנולדו באמת בעדר יעקב נלקחו לכאורה מעדרו של לבן, שלא כתנאי ההסכם.
לפי הסבר זה יעקב לא ניסה להשפיע על צאן לבן, וממילא אין במעשיו בעיה מוסרית, כיוון שהתחבולה הייתה בעדר שלו, כדי למנוע מעצמו אפילו צל של חשד, כאילו לקח מלבן שלא כהוגן.
עִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל
אור החיים (בראשית ל לב) מעלה הסבר אחר. הוא מדייק שיעקב ביקש לקבל רק כבשים ועיזים "נקודים" – מכוסים בנקודות בצבעים שונים, "טלואים" – בעלי כתמים גדולים של צבע, ו"חום בכבשים", ואילו לבן הסיר מצאנו גם את ה"עקודים" – אלו שצבע קרסוליהם שונה מצבע שאר הגוף.
כדי שבצאן לבן ימשיכו להיוולד נקודים וטלואים, יש הכרח שייוותרו בעדרו כבשים ועיזים בעלי כתמים, אחרת לא יגיעו גֶנים של כתמים לצאן. לכן יעקב רצה שהעקודים, שגם הם בעלי כתמים, יישארו בצאן לבן, וכך יהיה סיכוי שוולדותיהם יהיו בעלי כתמים כהוריהם, ואולי בחלק מהם הכתמים יופיעו גם על חלקי גוף אחרים חוץ מהקרסוליים, ויעקב יוכל לזכות בהם כנקודים וטלואים. לבן, שהבין היטב את כוונת יעקב, הסיר את העקודים, ובכך דילל באופן משמעותי את משכורתו העתידית של יעקב. שכן בלא נושאי גֶנים של כתמים, הסיכוי שבדורות הבאים ייוולדו מוכתמים בצאן לבן הוא כמעט אפסי.
לפי הסבר זה יעקב אכן עשה את תחבולתו בצאן לבן, אך זאת לשם הצלת גזל מיד הגזלן. בגלל רמאותו של לבן נאלץ יעקב לפעול בדרכי עקלתון להשיג את שמגיע לו בדין, כפי ההסכם המקורי. זהו המעשה המוסרי ביותר: לא להיכנע לרמאי, אלא להגן על עצמך מפניו, וכפי שנאמר: "עִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל"(תהילים יח כז) – "תביא עליו כדרכו הנפתלה" (רד"ק).
גיבוי א-להי
הסבר נוסף נוכל ללמוד מהמדרש, המפנה אותנו לדברי יעקב לנשיו בפרק הבא: "וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱ–לֹהִים בַּחֲלוֹם… שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן – עֲקֻדִּים, נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים – כִּי רָאִיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ"(בראשית לא יא). מסבירים חז"ל (פסיקתא זוטרתא בראשית ל לט) שכל מה שעשה יעקב היה בהדרכת מלאך ה', ועל כן אין זו גנבה. להסבר זה ניתן לצרף את דברי המלבי"ם, האומר שתחבולת יעקב לא הועילה בדרך הטבע, אלא הייתה "רק הכנה טבעית לעזר אל הנס, שבאמת היה הכל דרך נס".
אך אם אכן הכול היה בהדרכה ובהשגחה אלוהית – לשם מה בכלל נועדה התחבולה? וכי ה' אינו יכול לסייע ליעקב בלי אותם מקלות בשקתות המים?! מעלה המדרש כלל: נס חל על עשייה אנושית. האדם עושה מעשה סמלי בארץ, ועל גביו מתחולל נס שמימי. כך אנו מוצאים למשל במכות מצרים – משה ואהרן עשו פעולות סמליות והנס התרחש על גביהן.
לשמור על המגמה
בין כה ובין כה, חשוב לזכור מיהו יעקב. התורה (בראשית כה כז) מעידה שיעקב היה "אִישׁ תָּם", ומסביר רש"י: "מי שאינו חריף לרמות קרוי 'תם'". נצרף לכך את דברי הנביא מיכה: "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב"(מיכה ז כ), ונלמד כי מידותיו של יעקב הן התום והאמת. ברגע שהתורה עצמה, שניתנה על ידי ה' הבוחן כליות ולב, מעידה על אופיו של יעקב – אין להתבלבל עוד מיהו הישר ומיהו הרמאי. מעשיו של יעקב, אף שממבט חיצוני‑שטחי נראים כרמאות, אינם בפועל כאלה.
המסר שניתן ללמוד מכאן הוא שהאמת אינה צריכה להיכנע לשקר. לעתים על נושאי האמת להשתמש באמצעים שאינם נראים ככשרים על מנת להשיג את האמת. בעולם הזה, שבו השקר שולט, אין מנוס מלהיאבק על האמת, ולעתים גם צריך "להתפתל" ולפעול במה שנראה במבט חיצוני כלא אמת, אולם תמיד המגמה היא האמת, וגם בפעולות השונות יש לשמור על הגרעין היסודי של "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב".
© המאמרים מעובדים ומקוצרים מתוך "התורה לדורנו", הוצאת אור עציון