תנ"ך על הפרק - בראשית ל - פיתולים בדרך האמתכיצד ניתן להסביר את מעשי יעקב בצאנו של לבן הנראים כרמאות וכמעילה באמון? על התום והאמת ועל המחיר שבמאבק עם השקר / הרב חיים דרוקמן שליט"א

תנ"ך על הפרק

בראשית ל

30 / 929
היום

הפרק

לידת שבעה בנים נוספים ודינה, יעקב מתעשר

וַתֵּ֣רֶא רָחֵ֗ל כִּ֣י לֹ֤א יָֽלְדָה֙ לְיַעֲקֹ֔ב וַתְּקַנֵּ֥א רָחֵ֖ל בַּאֲחֹתָ֑הּ וַתֹּ֤אמֶר אֶֽל־יַעֲקֹב֙ הָֽבָה־לִּ֣י בָנִ֔ים וְאִם־אַ֖יִן מֵתָ֥ה אָנֹֽכִי׃וַיִּֽחַר־אַ֥ף יַעֲקֹ֖ב בְּרָחֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר הֲתַ֤חַת אֱלֹהִים֙ אָנֹ֔כִי אֲשֶׁר־מָנַ֥ע מִמֵּ֖ךְ פְּרִי־בָֽטֶן׃וַתֹּ֕אמֶר הִנֵּ֛ה אֲמָתִ֥י בִלְהָ֖ה בֹּ֣א אֵלֶ֑יהָ וְתֵלֵד֙ עַל־בִּרְכַּ֔י וְאִבָּנֶ֥ה גַם־אָנֹכִ֖י מִמֶּֽנָּה׃וַתִּתֶּן־ל֛וֹ אֶת־בִּלְהָ֥ה שִׁפְחָתָ֖הּ לְאִשָּׁ֑ה וַיָּבֹ֥א אֵלֶ֖יהָ יַעֲקֹֽב׃וַתַּ֣הַר בִּלְהָ֔ה וַתֵּ֥לֶד לְיַעֲקֹ֖ב בֵּֽן׃וַתֹּ֤אמֶר רָחֵל֙ דָּנַ֣נִּי אֱלֹהִ֔ים וְגַם֙ שָׁמַ֣ע בְּקֹלִ֔י וַיִּתֶּן־לִ֖י בֵּ֑ן עַל־כֵּ֛ן קָרְאָ֥ה שְׁמ֖וֹ דָּֽן׃וַתַּ֣הַר ע֔וֹד וַתֵּ֕לֶד בִּלְהָ֖ה שִׁפְחַ֣ת רָחֵ֑ל בֵּ֥ן שֵׁנִ֖י לְיַעֲקֹֽב׃וַתֹּ֣אמֶר רָחֵ֗ל נַפְתּוּלֵ֨י אֱלֹהִ֧ים ׀ נִפְתַּ֛לְתִּי עִם־אֲחֹתִ֖י גַּם־יָכֹ֑לְתִּי וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ נַפְתָּלִֽי׃וַתֵּ֣רֶא לֵאָ֔ה כִּ֥י עָמְדָ֖ה מִלֶּ֑דֶת וַתִּקַּח֙ אֶת־זִלְפָּ֣ה שִׁפְחָתָ֔הּ וַתִּתֵּ֥ן אֹתָ֛הּ לְיַעֲקֹ֖ב לְאִשָּֽׁה׃וַתֵּ֗לֶד זִלְפָּ֛ה שִׁפְחַ֥ת לֵאָ֖ה לְיַעֲקֹ֥ב בֵּֽן׃וַתֹּ֥אמֶר לֵאָ֖הבגדבָּ֣אגָ֑דוַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ גָּֽד׃וַתֵּ֗לֶד זִלְפָּה֙ שִׁפְחַ֣ת לֵאָ֔ה בֵּ֥ן שֵׁנִ֖י לְיַעֲקֹֽב׃וַתֹּ֣אמֶר לֵאָ֔ה בְּאָשְׁרִ֕י כִּ֥י אִשְּׁר֖וּנִי בָּנ֑וֹת וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ אָשֵֽׁר׃וַיֵּ֨לֶךְ רְאוּבֵ֜ן בִּימֵ֣י קְצִיר־חִטִּ֗ים וַיִּמְצָ֤א דֽוּדָאִים֙ בַּשָּׂדֶ֔ה וַיָּבֵ֣א אֹתָ֔ם אֶל־לֵאָ֖ה אִמּ֑וֹ וַתֹּ֤אמֶר רָחֵל֙ אֶל־לֵאָ֔ה תְּנִי־נָ֣א לִ֔י מִדּוּדָאֵ֖י בְּנֵֽךְ׃וַתֹּ֣אמֶר לָ֗הּ הַמְעַט֙ קַחְתֵּ֣ךְ אֶת־אִישִׁ֔י וְלָקַ֕חַת גַּ֥ם אֶת־דּוּדָאֵ֖י בְּנִ֑י וַתֹּ֣אמֶר רָחֵ֗ל לָכֵן֙ יִשְׁכַּ֤ב עִמָּךְ֙ הַלַּ֔יְלָה תַּ֖חַת דּוּדָאֵ֥י בְנֵֽךְ׃וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֣ב מִן־הַשָּׂדֶה֮ בָּעֶרֶב֒ וַתֵּצֵ֨א לֵאָ֜ה לִקְרָאת֗וֹ וַתֹּ֙אמֶר֙ אֵלַ֣י תָּב֔וֹא כִּ֚י שָׂכֹ֣ר שְׂכַרְתִּ֔יךָ בְּדוּדָאֵ֖י בְּנִ֑י וַיִּשְׁכַּ֥ב עִמָּ֖הּ בַּלַּ֥יְלָה הֽוּא׃וַיִּשְׁמַ֥ע אֱלֹהִ֖ים אֶל־לֵאָ֑ה וַתַּ֛הַר וַתֵּ֥לֶד לְיַעֲקֹ֖ב בֵּ֥ן חֲמִישִֽׁי׃וַתֹּ֣אמֶר לֵאָ֗ה נָתַ֤ן אֱלֹהִים֙ שְׂכָרִ֔י אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי שִׁפְחָתִ֖י לְאִישִׁ֑י וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יִשָּׂשכָֽר׃וַתַּ֤הַר עוֹד֙ לֵאָ֔ה וַתֵּ֥לֶד בֵּן־שִׁשִּׁ֖י לְּיַעֲקֹֽב׃וַתֹּ֣אמֶר לֵאָ֗ה זְבָדַ֨נִי אֱלֹהִ֥ים ׀ אֹתִי֮ זֵ֣בֶד טוֹב֒ הַפַּ֙עַם֙ יִזְבְּלֵ֣נִי אִישִׁ֔י כִּֽי־יָלַ֥דְתִּי ל֖וֹ שִׁשָּׁ֣ה בָנִ֑ים וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ זְבֻלֽוּן׃וְאַחַ֖ר יָ֣לְדָה בַּ֑ת וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמָ֖הּ דִּינָֽה׃וַיִּזְכֹּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶת־רָחֵ֑ל וַיִּשְׁמַ֤ע אֵלֶ֙יהָ֙ אֱלֹהִ֔ים וַיִּפְתַּ֖ח אֶת־רַחְמָֽהּ׃וַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתֹּ֕אמֶר אָסַ֥ף אֱלֹהִ֖ים אֶת־חֶרְפָּתִֽי׃וַתִּקְרָ֧א אֶת־שְׁמ֛וֹ יוֹסֵ֖ף לֵאמֹ֑ר יֹסֵ֧ף יְהוָ֛ה לִ֖י בֵּ֥ן אַחֵֽר׃וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֛ר יָלְדָ֥ה רָחֵ֖ל אֶת־יוֹסֵ֑ף וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ אֶל־לָבָ֔ן שַׁלְּחֵ֙נִי֙ וְאֵ֣לְכָ֔ה אֶל־מְקוֹמִ֖י וּלְאַרְצִֽי׃תְּנָ֞ה אֶת־נָשַׁ֣י וְאֶת־יְלָדַ֗י אֲשֶׁ֨ר עָבַ֧דְתִּי אֹֽתְךָ֛ בָּהֵ֖ן וְאֵלֵ֑כָה כִּ֚י אַתָּ֣ה יָדַ֔עְתָּ אֶת־עֲבֹדָתִ֖י אֲשֶׁ֥ר עֲבַדְתִּֽיךָ׃וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ לָבָ֔ן אִם־נָ֛א מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ נִחַ֕שְׁתִּי וַיְבָרֲכֵ֥נִי יְהוָ֖ה בִּגְלָלֶֽךָ׃וַיֹּאמַ֑ר נָקְבָ֧ה שְׂכָרְךָ֛ עָלַ֖י וְאֶתֵּֽנָה׃וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אַתָּ֣ה יָדַ֔עְתָּ אֵ֖ת אֲשֶׁ֣ר עֲבַדְתִּ֑יךָ וְאֵ֛ת אֲשֶׁר־הָיָ֥ה מִקְנְךָ֖ אִתִּֽי׃כִּ֡י מְעַט֩ אֲשֶׁר־הָיָ֨ה לְךָ֤ לְפָנַי֙ וַיִּפְרֹ֣ץ לָרֹ֔ב וַיְבָ֧רֶךְ יְהוָ֛ה אֹתְךָ֖ לְרַגְלִ֑י וְעַתָּ֗ה מָתַ֛י אֶֽעֱשֶׂ֥ה גַם־אָנֹכִ֖י לְבֵיתִֽי׃וַיֹּ֖אמֶר מָ֣ה אֶתֶּן־לָ֑ךְ וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ לֹא־תִתֶּן־לִ֣י מְא֔וּמָה אִם־תַּֽעֲשֶׂה־לִּי֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה אָשׁ֛וּבָה אֶרְעֶ֥ה צֹֽאנְךָ֖ אֶשְׁמֹֽר׃אֶֽעֱבֹ֨ר בְּכָל־צֹֽאנְךָ֜ הַיּ֗וֹם הָסֵ֨ר מִשָּׁ֜ם כָּל־שֶׂ֣ה ׀ נָקֹ֣ד וְטָל֗וּא וְכָל־שֶׂה־חוּם֙ בַּכְּשָׂבִ֔ים וְטָל֥וּא וְנָקֹ֖ד בָּעִזִּ֑ים וְהָיָ֖ה שְׂכָרִֽי׃וְעָֽנְתָה־בִּ֤י צִדְקָתִי֙ בְּי֣וֹם מָחָ֔ר כִּֽי־תָב֥וֹא עַל־שְׂכָרִ֖י לְפָנֶ֑יךָ כֹּ֣ל אֲשֶׁר־אֵינֶנּוּ֩ נָקֹ֨ד וְטָל֜וּא בָּֽעִזִּ֗ים וְחוּם֙ בַּכְּשָׂבִ֔ים גָּנ֥וּב ה֖וּא אִתִּֽי׃וַיֹּ֥אמֶר לָבָ֖ן הֵ֑ן ל֖וּ יְהִ֥י כִדְבָרֶֽךָ׃וַיָּ֣סַר בַּיּוֹם֩ הַה֨וּא אֶת־הַתְּיָשִׁ֜ים הָֽעֲקֻדִּ֣ים וְהַטְּלֻאִ֗ים וְאֵ֤ת כָּל־הָֽעִזִּים֙ הַנְּקֻדּ֣וֹת וְהַטְּלֻאֹ֔ת כֹּ֤ל אֲשֶׁר־לָבָן֙ בּ֔וֹ וְכָל־ח֖וּם בַּכְּשָׂבִ֑ים וַיִּתֵּ֖ן בְּיַד־בָּנָֽיו׃וַיָּ֗שֶׂם דֶּ֚רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים בֵּינ֖וֹ וּבֵ֣ין יַעֲקֹ֑ב וְיַעֲקֹ֗ב רֹעֶ֛ה אֶת־צֹ֥אן לָבָ֖ן הַנּוֹתָרֹֽת׃וַיִּֽקַּֽח־ל֣וֹ יַעֲקֹ֗ב מַקַּ֥ל לִבְנֶ֛ה לַ֖ח וְל֣וּז וְעֶרְמ֑וֹן וַיְפַצֵּ֤ל בָּהֵן֙ פְּצָל֣וֹת לְבָנ֔וֹת מַחְשֹׂף֙ הַלָּבָ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל־הַמַּקְלֽוֹת׃וַיַּצֵּ֗ג אֶת־הַמַּקְלוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר פִּצֵּ֔ל בָּרֳהָטִ֖ים בְּשִֽׁקֲת֣וֹת הַמָּ֑יִם אֲשֶׁר֩ תָּבֹ֨אןָ הַצֹּ֤אן לִשְׁתּוֹת֙ לְנֹ֣כַח הַצֹּ֔אן וַיֵּחַ֖מְנָה בְּבֹאָ֥ן לִשְׁתּֽוֹת׃וַיֶּחֱמ֥וּ הַצֹּ֖אן אֶל־הַמַּקְל֑וֹת וַתֵּלַ֣דְןָ הַצֹּ֔אן עֲקֻדִּ֥ים נְקֻדִּ֖ים וּטְלֻאִֽים׃וְהַכְּשָׂבִים֮ הִפְרִ֣יד יַעֲקֹב֒ וַ֠יִּתֵּן פְּנֵ֨י הַצֹּ֧אן אֶל־עָקֹ֛ד וְכָל־ח֖וּם בְּצֹ֣אן לָבָ֑ן וַיָּֽשֶׁת־ל֤וֹ עֲדָרִים֙ לְבַדּ֔וֹ וְלֹ֥א שָׁתָ֖ם עַל־צֹ֥אן לָבָֽן׃וְהָיָ֗ה בְּכָל־יַחֵם֮ הַצֹּ֣אן הַמְקֻשָּׁרוֹת֒ וְשָׂ֨ם יַעֲקֹ֧ב אֶת־הַמַּקְל֛וֹת לְעֵינֵ֥י הַצֹּ֖אן בָּרֳהָטִ֑ים לְיַחְמֵ֖נָּה בַּמַּקְלֽוֹת׃וּבְהַעֲטִ֥יף הַצֹּ֖אן לֹ֣א יָשִׂ֑ים וְהָיָ֤ה הָעֲטֻפִים֙ לְלָבָ֔ן וְהַקְּשֻׁרִ֖ים לְיַעֲקֹֽב׃וַיִּפְרֹ֥ץ הָאִ֖ישׁ מְאֹ֣ד מְאֹ֑ד וַֽיְהִי־לוֹ֙ צֹ֣אן רַבּ֔וֹת וּשְׁפָחוֹת֙ וַעֲבָדִ֔ים וּגְמַלִּ֖ים וַחֲמֹרִֽים׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב חיים דרוקמן שליט

פיתולים בדרך האמת

בפרקנו מסופר על הסכם העבודה המחודש שבין יעקב ללבן, לאחר שיעקב השלים את שנות עבודתו תמורת רחל ולאה. על פי ההסכם, יעקב ימשיך לרעות את צאן לבן, וכשכר על כך יקבל חלק מסוים מהצאן, בעל סימנים מיוחדים: "כָּל שֶׂה נָקֹד וְטָלוּא וְכָל שֶׂה חוּם בַּכְּשָׂבִים וְטָלוּא וְנָקֹד בָּעִזִּים"(בראשית ל לב). ההצעה באה מצד יעקב ולבן מסכים לה. לאחר מכן מסופר שבאמצעות תחבולה מתוחכמת, הכוללת מקלות מפוצלים וצבועים המונחים בשקתות המים, מצליח יעקב לגרום לצאן להמליט ולדות עם הסימנים הנקוטים בהסכם שלו.

בפשטות נראה שבפעולה זו מערים יעקב על לבן כדי לקחת מצאנו שלא כהוגן. והדבר מפליא: הייתכן שצדיק גמור כיעקב אבינו ירמה וימעל באמון מעסיקו?!

תשובות רבות הועלו לפשר מעשיו של יעקב. נזכיר כמה מהן בקצרה.

יעקב מסיר מעצמו חשד

ה"אור זרוע" (א תשסט) מסביר שלפי ההסכם יעקב מקבל בהתחלה מצאן לבן את כל הכבשים בעלי הסימנים שמוזכרים בפסוק, ומכאן ולהבא את כל אלו שעתידים להיוולד בצאן לבן. יעקב שמר על הפרדה של שלושה ימים בין צאנו לצאן לבן, כאשר בניו רועים את צאנו, בעוד הוא ממשיך לרעות את צאן חותנו. את תחבולת המקלות לריבוי כבשים בעלי סימנים עשה יעקב רק בעדר שלו עצמו ולא בעדרו של לבן. יעקב מתאמץ שבעדרו יהיו רק כבשים בעלי סימנים, כדי שלבן הרמאי לא יוכל להאשימו שהכבשים הרגילים שנולדו באמת בעדר יעקב נלקחו לכאורה מעדרו של לבן, שלא כתנאי ההסכם.

לפי הסבר זה יעקב לא ניסה להשפיע על צאן לבן, וממילא אין במעשיו בעיה מוסרית, כיוון שהתחבולה הייתה בעדר שלו, כדי למנוע מעצמו אפילו צל של חשד, כאילו לקח מלבן שלא כהוגן.

עִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל

אור החיים (בראשית ל לב) מעלה הסבר אחר. הוא מדייק שיעקב ביקש לקבל רק כבשים ועיזים "נקודים" – מכוסים בנקודות בצבעים שונים, "טלואים" – בעלי כתמים גדולים של צבע, ו"חום בכבשים", ואילו לבן הסיר מצאנו גם את ה"עקודים" – אלו שצבע קרסוליהם שונה מצבע שאר הגוף.

כדי שבצאן לבן ימשיכו להיוולד נקודים וטלואים, יש הכרח שייוותרו בעדרו כבשים ועיזים בעלי כתמים, אחרת לא יגיעו גֶנים של כתמים לצאן. לכן יעקב רצה שהעקודים, שגם הם בעלי כתמים, יישארו בצאן לבן, וכך יהיה סיכוי שוולדותיהם יהיו בעלי כתמים כהוריהם, ואולי בחלק מהם הכתמים יופיעו גם על חלקי גוף אחרים חוץ מהקרסוליים, ויעקב יוכל לזכות בהם כנקודים וטלואים. לבן, שהבין היטב את כוונת יעקב, הסיר את העקודים, ובכך דילל באופן משמעותי את משכורתו העתידית של יעקב. שכן בלא נושאי גֶנים של כתמים, הסיכוי שבדורות הבאים ייוולדו מוכתמים בצאן לבן הוא כמעט אפסי.

לפי הסבר זה יעקב אכן עשה את תחבולתו בצאן לבן, אך זאת לשם הצלת גזל מיד הגזלן. בגלל רמאותו של לבן נאלץ יעקב לפעול בדרכי עקלתון להשיג את שמגיע לו בדין, כפי ההסכם המקורי. זהו המעשה המוסרי ביותר: לא להיכנע לרמאי, אלא להגן על עצמך מפניו, וכפי שנאמר: "עִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל"(תהילים יח כז) – "תביא עליו כדרכו הנפתלה" (רד"ק).

גיבוי א-להי

הסבר נוסף נוכל ללמוד מהמדרש, המפנה אותנו לדברי יעקב לנשיו בפרק הבא: "וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱ–לֹהִים בַּחֲלוֹם… שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן – עֲקֻדִּים, נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים – כִּי רָאִיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ"(בראשית לא יא). מסבירים חז"ל (פסיקתא זוטרתא בראשית ל לט) שכל מה שעשה יעקב היה בהדרכת מלאך ה', ועל כן אין זו גנבה. להסבר זה ניתן לצרף את דברי המלבי"ם, האומר שתחבולת יעקב לא הועילה בדרך הטבע, אלא הייתה "רק הכנה טבעית לעזר אל הנס, שבאמת היה הכל דרך נס".

אך אם אכן הכול היה בהדרכה ובהשגחה אלוהית – לשם מה בכלל נועדה התחבולה? וכי ה' אינו יכול לסייע ליעקב בלי אותם מקלות בשקתות המים?! מעלה המדרש כלל: נס חל על עשייה אנושית. האדם עושה מעשה סמלי בארץ, ועל גביו מתחולל נס שמימי. כך אנו מוצאים למשל במכות מצרים – משה ואהרן עשו פעולות סמליות והנס התרחש על גביהן.

לשמור על המגמה

בין כה ובין כה, חשוב לזכור מיהו יעקב. התורה (בראשית כה כז) מעידה שיעקב היה "אִישׁ תָּם", ומסביר רש"י: "מי שאינו חריף לרמות קרוי 'תם'". נצרף לכך את דברי הנביא מיכה: "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב"(מיכה ז כ), ונלמד כי מידותיו של יעקב הן התום והאמת. ברגע שהתורה עצמה, שניתנה על ידי ה' הבוחן כליות ולב, מעידה על אופיו של יעקב – אין להתבלבל עוד מיהו הישר ומיהו הרמאי. מעשיו של יעקב, אף שממבט חיצוני‑שטחי נראים כרמאות, אינם בפועל כאלה.

המסר שניתן ללמוד מכאן הוא שהאמת אינה צריכה להיכנע לשקר. לעתים על נושאי האמת להשתמש באמצעים שאינם נראים ככשרים על מנת להשיג את האמת. בעולם הזה, שבו השקר שולט, אין מנוס מלהיאבק על האמת, ולעתים גם צריך "להתפתל" ולפעול במה שנראה במבט חיצוני כלא אמת, אולם תמיד המגמה היא האמת, וגם בפעולות השונות יש לשמור על הגרעין היסודי של "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב".

© המאמרים מעובדים ומקוצרים מתוך "התורה לדורנו", הוצאת אור עציון

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך