פריחת יעקב בגלות – רמז לדורות

כתב הרמב"ן:

אומר לך כלל, תבין אותו בכל הפרשיות ...בעניין אברהם יצחק ויעקב, והוא עניין גדול, הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה, ואמרו: "כל מה שאירע לאבות סימן לבנים"(תנחומא ט). ולכן יאריכו הכתובים בסיפור המסעות, וחפירת הבארות ושאר המקרים. ויחשוב החושב בהם כאילו הם דברים מיותרים, אין בהם תועלת. וכולם (=אבל כולם) באים ללמד על העתיד. כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלושת האבות – יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבא לזרעו.
(רמב"ן בראשית יב ו)

ובהמשך הסביר שירידת אברהם למצרים רומזת לירידת בני ישראל למצרים, וישיבת יצחק בגרר רומזת לגלות בבל.

בדומה, הסביר ר' חיים ויטל (עץ הדעת טוב ויצא) שגלות יעקב אצל לבן היא רמז לגלות האחרונה, גלות אדום.

כדי לבאר את הרמז לדורות מפרקנו, יש להקדים את דברי הרמב"ן בספר דברים:

ודע כי התוכחות במארה ובמהומה ובמגערת ובדבר והעץ ופרי האדמה ושאר כל התוכחות הם כולם עד כלותו אותך מעל האדמה אשר אתה בא שמה לרשתה... אבל אחרי היותנו בגלות בארצות אויבינו לא נתקללו מעשה ידינו ולא אלפינו ועשתרות צאננו ולא כרמינו וזיתינו ואשר נזרע בשדה אבל אנחנו בארצות כשאר העמים יושבי הארץ ההיא או בטוב מהם שרחמיו עלינו כי ישיבתנו בגלות היא בהבטחה שאמר לנו "וְאַף־גַּם־זֹ֠את בִּֽהְיוֹתָ֞ם בְּאֶ֣רֶץ אֹֽיְבֵיהֶ֗ם לֹֽא־מְאַסְתִּ֤ים וְלֹֽא־גְעַלְתִּים֙ לְכַלֹּתָ֔ם לְהָפֵ֥ר בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְ-הֹוָ֖ה אֱ-לֹהֵיהֶֽם׃"(ויקרא כו מד) וכבר פירשתי בסדר אם בחקותי (ויקרא כו טז) סוד הברית הזאת וכי הוא על זמן גלותנו היום ביד החיה הרביעית ואחר כן יבטיח בגאולה ממנו.
(דברים כח מב)

כלומר עם ישראל בגלות הרביעית יזכה חלק מהזמן לחיות בעושר, אף יותר מהגויים בקרבם יחיה.

יש לומר שמצב של חיי עושר בתוך הגלות נקבע במעשה אבות סימן לבנים, בגלות יעקב אצל לבן.

ר' חיים בן עטר מזכיר את המדרש:

"וַיֶּאֱסֹ֥ף לָבָ֛ן אֶת־כָּל־אַנְשֵׁ֥י הַמָּק֖וֹם וַיַּ֥עַשׂ מִשְׁתֶּֽה׃"(בראשית כט כב) - כִּנֵּס כָּל אַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ, אָמַר לָהֶם יוֹדְעִים אַתֶּם שֶׁהָיִינוּ דְחוּקִים לְמַיִם וְכֵיוָן שֶׁבָּא הַצַּדִּיק הַזֶּה לְכָאן נִתְבָּרְכוּ הַמַּיִם.
(בראשית רבה ע יח)

ומסביר:

ובגלויות גם כן קיום האומות וסמיכתם הוא ישראל דכתיב "בְּנֵ֧י אִמִּ֣י נִֽחֲרוּ־בִ֗י שָׂמֻ֙נִי֙ נֹטֵרָ֣ה אֶת־הַכְּרָמִ֔ים"(שיר השירים א ו)
(בראשית כח יד)

לבן עצמו אומר:

...אִם־נָ֛א מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ נִחַ֕שְׁתִּי וַיְבָרֲכֵ֥נִי יְ-הוָ֖ה בִּגְלָלֶֽךָ׃ כִּ֡י מְעַט֩ אֲשֶׁר־הָיָ֨ה לְךָ֤ לְפָנַי֙ וַיִּפְרֹ֣ץ לָרֹ֔ב וַיְבָ֧רֶךְ יְ-הוָ֛ה אֹתְךָ֖ לְרַגְלִ֑י...
(בראשית ל כז,ל)

והרחיב רש"י:

כְּשֶׁבָּאתָ לְכַאן לֹא הָיוּ לִי בָנִים ...עַכְשָׁיו הָיוּ לוֹ בָנִים...
(רש"י בראשית ל כז)

בהמשך מרמה לבן את יעקב עשרת מונים, כמו שקרה לנו בגלות האחרונה, וכדברי בעל ההגדה:

צא ולמד מה ביקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו... ביקש לעקור את הכל.
(הגדה של פסח)

וכיוון שעמד יעקב בניסיון בבית לבן, נקבע לנו לדורות לעבור את הגלות האחרונה בשלום.