פסוק כא:וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּלֵאָה, אַחַר שֶׁיָּלְדָה שִׁשָּׁה בָנִים וְהָיְתָה רוֹאָה בִנְבוּאָה שֶׁשְּׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים עֲתִידִין לַעֲמֹד מִיַּעֲקֹב, וּכְבָר יָלְדָה שִּׁשָּׁה וְנִתְעַבְּרָה מִן הַשְּׁבִיעִי, וּמִן שְׁתֵּי שְׁפָחוֹת שְׁנַיִם שְׁנַיִם הֲרֵי עֲשָׂרָה, עָמְדָה לֵאָה וְהָיְתָה מִתְרַעֶמֶת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמְרָה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים עֲתִידִין לַעֲמֹד מִיַּעֲקֹב, הֲרֵי כְבָר בְּיָדִי שִׁשָּׁה וּמְעֻבֶּרֶת מִשְּׁבִיעִי וּבְיַד הַשְּׁפָחוֹת שְׁנַיִם שְׁנַיִם הֲרֵי עֲשָׂרָה. אִם זֶה זָכָר, לֹא תְהֵא רָחֵל אֲחוֹתִי כְּאַחַת מִן הַשְּׁפָחוֹת. מִיָּד שָׁמַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תְּפִלָּתָהּ וְנֶהְפַּךְ הָעֻבָּר שֶׁבִּמְעֶיהָ לִנְקֵבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה. וְאַחֶרֶת אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא וְאַחַר.
פסוק כא:וְלָמָּה קָרְאָה לֵאָה דִּינָה. לְפִי שֶׁעָמְדָה לֵאָה הַצַּדֶּקֶת בַּדִּין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתְּ רַחֲמָנִית, וְאַף אֲנִי מְרַחֵם עָלֶיהָ. מִיָּד, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל.
פסוק כב:וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנּוּ, הָרוֹאֶה אָדָם נָאֶה כֵּיצַד הוּא מְבָרֵךְ. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, הָרוֹאֶה בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת אוֹמֵר, בָּרוּךְ שֶׁכָּכָה לוֹ בְּעוֹלָמוֹ. אֵין לְךָ נָאָה מִן רָחֵל, וּבִשְׁבִיל נוֹיָהּ בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לִשָּׂא אוֹתָהּ, וְהָיָה מְשַׁלֵּחַ סִבְלוֹנוֹת לִתְּנָם לְרָחֵל, וְלָבָן נוֹתְנָן לְלֵאָה וְהָיְתָה רָחֵל שׁוֹתֶקֶת.
פסוק כב:אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה (משנה אבות א, יז). רָחֵל תָּפְשָׂה בִּשְׁתִיקָה, עָמְדָה זַרְעָהּ בִּשְׁתִיקָה, רָאֲתָה סִבְלוֹנוֹתֶיהָ בְּיַד אֲחוֹתָהּ וְשָׁתְקָה. בִּנְיָמִין בְּנָהּ, הָאֶבֶן שֶׁלּוֹ מִן הָאֵפוֹד יָשְׁפֵה, יוֹדֵעַ בִּמְכִירַת יוֹסֵף וְשׁוֹתֵק. וְזֶהוּ יָשְׁפֵה, יֶשׁ לוֹ פֶּה וְשׁוֹתֵק. שָׁאוּל בֶּן בְּנָהּ, וְאֶת דְּבַר הַמְּלוּכָה לֹא הִגִּיד לוֹ (ש״א י, טז). אֶסְתֵּר, אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ (אסתר ב, כ).
פסוק כב:וְלָמָּה שָׁתְקָה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, אָמְרָה אִם מְשַׁלַּחַת אֲנִי וּמוֹדַעַת לְיַעֲקֹב שֶׁאַבָּא נוֹתֵן לַאֲחוֹתִי מַה שֶּׁהוּא מְשַׁלֵּחַ לִי, אֵינוֹ נוֹטֵל אוֹתוֹ, וְאַבָּא אֵין מַשִּׂיאֵנִי לוֹ, וַאֲנִי מִתְרַחֶקֶת מִן הַגּוּף הַצַּדִּיק הַזֶּה.
פסוק כב:אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתְּ שָׁתַקְתְּ, חַיַּיִךְ, בִּזְכוּת אוֹתָהּ שְׁתִיקָה אֲנִי זוֹכְרֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל.
פסוק כב:וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים (תהלים קמו, ז), אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי פִנְחָס הַכֹּהֵן בַּר חָמָא, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ בְמִצְרַיִם מִשִּׁבְעִים אֻמּוֹת, וְלֹא הָיוּ מִשְׁתַּעְבְּדִין אֶלָּא בְּיִשְׂרָאֵל. וּמִי עָשָׂה דִינָן, עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים.
פסוק כב:דָּבָר אַחֵר, עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים, זֶה יוֹסֵף הַצַּדִּיק שֶׁעֲשָׁקַתּוּ אֲדוֹנָתוֹ וְאָמְרָה, בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי (בראשית לט, יז). אָמְרָה לוֹ: אִם אֵין אַתְּ שׁוֹמֵעַ לִי אֲנִי פוֹסֶקֶת בְּלָאדִין שֶׁלָּךְ. אָמַר לָהּ: נֹתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים יַאֲכִילֵנִי. אָמְרָה לוֹ: אֲנִי מַכְנִיסְךָ בַּכְּבָלִים. אָמַר לָהּ: ה' מַתִּיר אֲסוּרִים. אָמְרָה לוֹ: עֵינֶיךָ הַיָּפוֹת אֲנִי מְעַוַּרְתָּן. אָמַר לָהּ: ה' פֹּקֵחַ עִוְרִים. אָמְרָה לוֹ: אֲנִי מַגְלָה אוֹתָךְ. אָמַר לָהּ: ה' שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים.
פסוק כב:דָּבָר אַחֵר, עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים, זוֹ רָחֵל שֶׁהָיְתָה עֲשׁוּקָה, שֶׁהוֹשִׁיבָהּ אָבִיהָ בְּאַפִּרְיוֹן וְהִכְנִיס אֶת לֵאָה וְכִבָּה אֶת הַפַּנָּסִין וְהוֹצִיא בְּיָדוֹ אֶת רָחֵל, יֵשׁ עֹשֶׁק גָּדוֹל מִזֶּה. וּמִי עָשָׂה דִינָהּ, נֹתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים. שֶׁהָיְתָה רְעֵבָה מִבָּנִים. ה' מַתִּיר אֲסוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וְגוֹ'. וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל, לָמָּה נִתְעַקְּרוּ הָאִמָּהוֹת. רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בַר אַבָּא אָמַר, כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ הַשָּׁנִים בְּלֹא שִׁעְבּוּד.
פסוק כב:וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנּוּ, אִם הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת מַהוּ שֶׁיִּתְפַּלֵּל יְהִי רָצוֹן שֶׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת וְאָמַר יְהִי רָצוֹן שֶׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא.
פסוק כב:רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסִי אוֹמֵר, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁנִינוּ הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת וְאָמַר יְהִי רָצוֹן שֶׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר הֲרֵי זוֹ תְפִלַּת שָׁוְא, אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא אֲפִלּוּ עַד שָׁעָה שֶׁתֵּשֵׁב עַל הַמַּשְׁבֵּר יִתְפַּלֵּל שֶׁתֵּלֵד זָכָר, לְפִי שֶׁאֵין קָשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת אֶת הַנְּקֵבוֹת זְכָרִים וְאֶת הַזְּכָרִים נְקֵבוֹת. וְכֵן מְפֹרָשׁ עַל יְדֵי יִרְמְיָה, וָאֵרֵד בֵּית הַיּוֹצֵר וְהִנֵּהוּ עֹשֶׂה מְלָאָכָה עַל הָאָבְנָיִם, וְנִשְׁחַת הַכְּלִי אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה וְגוֹ' וְשָׁב וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּלִי אַחֵר כַּאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינֵי הַיּוֹצֵר לַעֲשׂוֹת (ירמיה יח, ג-ד). מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְיִרְמְיָה, הֲכַיּוֹצֵר הַזֶּה לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת לָכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה'.
פסוק כב:וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: עֲשׁוּקִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה יַחְדָּו וְכָל שֹׁבֵיהֶם הֶחֱזִיקוּ בָם מֵאֲנוּ שַׁלְּחָם, גֹּאֲלָם חָזָק ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ רִיב יָרִיב אֶת רִיבָם (ירמיה ג, לג-לד), הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לַעֲשׁוּקִים.
פסוק כב:אָמַר רַבִּי פִנְחָס הַכֹּהֵן בַּר חָמָא, הָיוּ בְמִצְרַיִם מִשִּׁבְעִים לָשׁוֹן, וְלֹא הָיוּ מְשַׁעְבְּדִין אֶלָּא בְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה. מַהוּ וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה, אֶלָּא לְאַחַר שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין מְלַאכְתָּן בְּטִיט וּבִלְבֵנִים וּבָאִין לָנוּחַ לָעֶרֶב לְבָתֵּיהֶן, בָּא הַמִּצְרִי וְאוֹמֵר לוֹ: צֵא לַקֵּט לִי יָרָק מִן הַגִּנָּה, בַּקֵּעַ לִי אֶת הָעֵץ הַזֶּה, מַלֵּא לִי חָבִית זוֹ מִן הַמָּיִם. הֱוֵי, וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה.
פסוק כב:מַהוּ אֵת כָּל עֲבֹדָתָם וְגוֹ', שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין עֲבוֹדַת הָאִישׁ עַל הָאִשָּׁה וַעֲבוֹדַת הָאִשָּׁה עַל הָאִישׁ. אוֹמֵר לָאִישׁ, קוּם לוּשׁ וַאֲפֵה. אוֹמֵר לָאִשָּׁה, מַלְאִי חָבִית זוֹ, בַּקְּעִי הָעֵץ הַזֶּה, לְכִי לַגִּנָּה הָבִיאִי יְרָקוֹת. וּמִי עָשָׂה דִינָם, עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לַעֲשׁוּקִים. נֹתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים (תהלים קמו, ז), שֶׁהָיוּ רְעֵבִים לַגְּאֻלָּה. ה' מַתִּיר אֲסוּרִים, שֶׁהִתִּיר אֲסוּרֵיהֶן וְגוֹאֲלָן, שֶׁנֶּאֱמַר: מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת (תהלים סח, ז). הֱוֵי אוֹמֵר, עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לַעֲשׁוּקִים, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל.
פסוק כב:וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים, מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן, וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'. לָמָּה לֹא אָמְרָה בִרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי וּבְכֻלָּם הוֹדָיָה אֶלָּא בִיהוּדָה. מָשָׁל לְכֹהֵן שֶׁיָּצָא לַגֹּרֶן לִטֹּל תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר, וּבָא בַעַל הַגֹּרֶן נָתָן לוֹ תְרוּמָה וְלֹא הֶחֱזִיק לוֹ טוֹבָה, נָתַן לוֹ מַעֲשֵׂר וְלֹא הֶחֱזִיק לוֹ טוֹבָה. לְאַחַר שֶׁנָּתַן לוֹ כָּל מַה שֶּׁהָיָה רָאוּי לַכֹּהֵן לִטֹּל, עָמַד בַּעַל הַגֹּרֶן וְהוֹסִיף לוֹ מִדָּה אַחַת שֶׁל חֻלִּין. הֶחֱזִיק לוֹ טוֹבָה וְנִתְפַּלֵּל עָלָיו. אָמְרוּ לוֹ: לָמָּה כְּשֶׁנָּתַן לְךָ בַּעַל הַגֹּרֶן הַתְּרוּמָה וְהַמַּעֲשֵׂר לֹא הֶחֱזַקְתָּ לוֹ טוֹבָה, וְעַכְשָׁו עַל מְעַט מִדָּה אַחַת שֶׁל חֻלִּין הֶחֱזַקְתָּ לוֹ טוֹבָה. אָמַר לָהֶן, הָרִאשׁוֹנוֹת הַתְּרוּמָה וְהַמַּעֲשֵׂר, שֶׁלִּי הֵן וְשֶׁלִּי לָקַחְתִּי. אֲבָל אוֹתָהּ הַמִּדָּה שֶׁהוֹסִיף לִי, מִשֶּׁלּוֹ, לְפִיכָךְ אֲנִי מַחֲזִיק לוֹ טוֹבָה. וְכָךְ אָמְרָה לֵאָה, שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים עֲתִידִין לַעֲמֹד מִיַּעֲקֹב, וַהֲרֵי אָנוּ אַרְבַּע נָשִׁים, אָנוּ רְאוּיוֹת לֵילֵד שְׁלֹשָה לְכָל אַחַת וְאֶחָת. שְׁלֹשָׁה שֶׁיָּלַדְתִּי כְבָר, חֶלְקִי הֵן. עַכְשָׁו כְּשֶׁהוֹסִיף לִי בֵּן רְבִיעִי עַל חֶלְקִי, בְּוַדַּאי הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'. לְפִיכָךְ קִנְּאָה רָחֵל בַּאֲחוֹתָהּ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַד מָתַי תְּהֵא הַצַּדֶּקֶת הַזּוֹ מִצְטַעֶרֶת, בַּדִּין הוּא שֶׁתִּפָּקֵד, לֹא תְהֵא כְּאַחַת מִן הַשְּׁפָחוֹת, מִיָּד וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל.