גלות מתקנת בארץ פלשתים

בצערו על חורבן סביבתו יוצא אברהם לגלוּת מתקנת אל ארץ פלשתים. גם בגלות זו, כפי שאירע בגלותו הקודמת במצרים, נלקחת אשת בריתו לבית המלך, אבימלך מלך פלישתים.

בזמנו לקה פרעה בנגעים על דבר שרה (יב יז; וראה רש"י שם), ואילו כעת מופיע א-להים ומזהיר את אבימלך בדברי מוסר לבלתי נגוע בה (ג). שינוי היחס, מעונש ממשי שניתן על־ידי מלאך, לדיבור ישיר מאת ד', כרוך הן בשינוי שחל במעמדה של שרה עם שינוי שמה, שהעמיד אותה במעלה עליונה שבה היא נתונה לחסות ד' ואיננה זקוקה למלאכים, והן במעלתו היחסית של אבימלך הדר בארץ־ישראל על פני פרעה המולך במצרים, ערוות הארץ.

בדברי האזהרה של ד' נודע לאבימלך כי רפואתו ורפואת בני ביתו תלויות בתכליתו של אברהם, המעוטר בתואר מיוחד - "נביא" (ז). בהמשך דברי ימי ישראל מתגלה התואר הזה כתכונה לאומית אופיינית: "אם אין נביאים הם, בני נביאים הם"(פסחים סו.). כאן נחתם בחותמת עליונה תפקידו המרכזי של אברהם וביתו, תפקיד שהוא ייעודו מעת בחירתו על ידי מלכו של עולם, כמו שנאמר: "וְנִבְרְכ֣וּ בְךָ֔ כֹּ֖ל מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָֽה׃"(בראשית יב ג).

אבימלך ועבדיו, המודעים לסכנה המרחפת עליהם, מתלוננים לאברהם על המכשול שבא על ידו (ט). הם מתנצלים לפני אברהם ושרה ומפייסים אותם בתשלום פיצויים על הפגיעה בכבודם (יד-טז). לאחר התיקון המעשי באה תפילתו של אברהם, המרפאת את אבימלך וביתו ומוכיחה את היחס הא-להי לאברהם ומתוך כך לתפילתו (יז).