פסוק א:ויסע. רש"י שיצא ש"ר על לוט עי' פגי יהושע ב"ק דצ"ב. בתד"ה כאשר מ"ש בזה. וע"ע בס' זית רענן בח"ב בסופו כ' דבפ' לך (י"ב ה') ויקח אברם את שרי ואת לוט, והק' בזה"ק למה לקח ללוט הא אחז"ל אל תתחבר לרשע, ותי' דראה ברוה"ק שעתיד לצאת ממנו מלכות בית דוד ולכן נלחם בעדו, אך עתה אחרי המעשה שבא לוט על בנותיו ונולדו עמון ומואב שיצא מלכות ב"ד, עתה התרחק משם:
פסוק ב:רש"י כאן לא נטל רשות עי' שו"ת גור אריה יהודא אה"ע סי' מ', ומגודל אריכות לא העתקתי:
פסוק ג:בעולת בעל. עי' בכתובות דס"א א' ובמהרש"א שם, ובישועות יעקב עה"ת. ועי' באוה"ח מ"ש בשם הרמב"ם, והוא בפ"י ה"א ממלכים, ועי' בזה בריטב"א ורמב"ן מכות ד"ט, ובשטמ"ק ב"ק צ"ב, ובשו"ת מהרי"א יו"ד סי' ש"ג:
פסוק ו:באוה"ח בעכו"ם מחשבה כמעשה, כ"כ בירושלמי פ"א דפאה ועי' ביפה מראה, ובתוס' קידושין ל"ט ב' ד"ה מחשבה, ובערבי נחל בשבת שובה ש' תקנ"ב, ובענין בעכו"ם ל"מ תשובה, ועי' לעיל בפ' בראשית (ד' ט"ז):
פסוק ז:כי נביא הוא פרש"י, ועי' בס' יד אליהו להגר"א ז"ל מקאליש ח"א סי' מ"א שנסתפק אי חותר לסמוך על רוח הקודש בתערובות טרפה בין הכשרות, אי מכיר ברוה"ק איזה הטרפה, ולכאורה יש לפשוט מכאן דאמר הקב"ה לאבימלך השב א"א כי נביא הוא ויודע שלא נגעת בה, וק' הא אברהם הי' כהן ואסור בשבוי', ומה מהני הרוה"ק, אך יש לדחות דעיקר דאסור לסמוך על רוה"ק דתורה לא בשמים כדאי' בב"מ דנ"ט, וזה דוקא לאחר שניתנה תורה בארץ לא ניתנה להשתמש ברוה"ק ובת קול, אבל אברהם הי' מקיים התורה בעודנה בשמים ודאי מותר להשתמש ברוח הקודש ע"ש, והנה בעיקר דבריו קדמו המהר"ל בגור אריה פ' ויגש (ח"ו י'). ופי' ברמב"ן פ' ראה (י"ג ד'), ובחתם סופר או"ח סי' ר"ח, ובכל"ח פ' ויגש מ"ש בזה:
ובב"ק צ"ב מקשי' אטו אשת הדיוט ל"ב לאהדורי וכו' והגאון ר"ר העשיל ז"ל אמר עפמ"ש בריש יבמות המקדש איילונית א"צ גט דהוי קידושי טעות, וכ' תוס' ביבמות ד"ב ע"ב ד"ה או ובאה"ע סי' ח"ד סעיף ד' אם הכיר בה שאיילונית וקדשה הוי קידושין, ושרה ג"כ הי' איילונית, וקשה מה השב א"א, הא לא הוי כלל אשת איש, לזה אמר כי נביא הוא והכיר בה שאיילונית דהוי קידושין והיא א"א, ועי' בתוס' יו"ט פ"ח מ"ז דב"ק שכ' דמגמ' משמע דאברהם עצמו הי' צריך לפיוס כמ"ש אכסנאי שבא לעיר כי', ובמד"ר משמע דלא הי' צריך לפיוס דא"ל מי מפייסו שלא נגעתי בה א"ל כי נביא הוא ופרש"י ג"כ ויודע שלא נגעתי בה ע"ש ובים התלמוד כ' עפמ"ש בשבת נ"ה אע"ג דלא מקבלין תוכחה צריך להוכיח, וכ' תוס' דדוקא אם יש ספק אם יקבל אבל אי בודאי לא יקבל הנח להם חוטב שיהי' שוגגין ואל יהי' מזידין, וא"ש הפשט השב א"א מ"מ ודקאמרת הגוי גם צדיק תהרוג הלא אמר לי אחותי כו' היינו מפני פה לא הוכיח אותי דלמא אקבל ממנו, לזה אמר כי נביא הוא ויודע שלא יקבל ממנו ולכך לא אמר דמוטב שיהי' שוגגים כו' ואי הא אעפ"כ הי' שוגג שסבר אחותו לזה אמר אכסנאי כו' שהי' לו ללמוד ד"א, ובמפרשי הים הק' פ"ש דהוי שוגג הא ב"נ ל"צ התראה ונהרג גם בשוגג כמ"ש רש"י במכות ד"ט א', וא"כ ל"ש מוטב יהי' שוגגים, ויהי' מזה ראי' להר"מ ולח"מ פ"י ממלכים דדוקא בקרוב למאד ב"נ חייב אבל בשוגג גמור פטור וכאן שלא ידע שהיא אשת חבירו שפיר פטור ע"ש, אבל מה שמסיק שהי' לו ללמוד כו' והא הכא הוי שוגג גמור ופטור וכה"ק בס' בנק אריאל, אבל ניחא למ"ש בשבועות די"ח אהא דסמוך לוסתה ואכניסה, וקשה הא וסתות דרבנן, וכ' הרשב"א כיון דעכ"פ מדרבנן הי' לו לפרוש סמוך לוסתה חייב קרבן אף מדאו' דל"ח אונס דהי' לו לפרוש מדרבנן ומוכיחים מעשיו דל"ה אונס ע"ש, וא"כ א"ש כיון דהי' לו ללמוד ול"ח אונם ממילא חייב ב"נ דא"ל התראה. ועי' בשאגת אריה על מכות ד"ט שכתב ג"כ בדרך זה:
ובני הרה"ח מו"ה דוד נ"י הק' על מהרש"א ברכות ל"ד ב' שפ' הא דכ' כי נביא הוא לא קאי על השב א"א רק על ויתפלל בעדך וחי' והפי' שהוא נביא ויודע שע"י תפילתו תחי'. ולפי"ז מה מקשה בגמ' אטו א"א מהדיוט ל"ל לאהדורי, ולהמהרש"א לא קאי כי נביא הוא על השב כו' רק על ויתפלל. אבל באמת רש"י בחומש כ' ג"כ כן ואל תהי' סבור שתתגנה בעיני' ולא יתפלל עליך כו' נביא הוא ויודע שלא נגעת בה ויתפלל בעדך, וזה לפי מסקנת הגמ' שם, וכ"ה במד"ר. ועי' ג"כ באוה"ח. ובכתב סופר הביא מדרש פליאה אמרי נא אחותי את מכאן ששוחטין לחולה בשבת והפי' כחו דלשרה ל"ה סכנה אעפ"כ הותר לה בשביל פק"נ דאברהם כמ"ש ביומא דפ"ה מוחי בהם ושמעי' דפק"נ דאחרים ג"כ מותר ואומרים לו חטא כדי שיזכה חבירך פ"ש, ועי' בס' אמרי הצבי ב"ק צ"ב אריכות באוה"ח כאן:
פסוק יב:בני בנים כבנים. עי' יבמות ס"ב ב' דהוכיח בש"ס מפ' ויצא (ל"א מ"ג) הבנות בנותי וע"ש בגליון הש"ם לרע"א שציין פ' יומא ס"ו יבמות י"ז. ומהרש"א סוף סוטה ד"ה א"ל אשקיין, ועי' מלכים ב' (ח' כ"ו) וברד"ק ומלכים א' (ט"ו י') וצ"ע. ועי' בבראשית כ"ט ה' ושמואל ב' (י"ט כ"ח) ועי' חתם סופר חו"מ סי' קי"ב שכ' על רש"י ויצא (ל"א מ"ו) דמנ"ל דהם בניו דילמא אחיו קרובים של יעקב שבאו עם לבן וע' רמב"ן. וי"ל דב' מיני קרובים הי' ליעקב מצד אבי אביו אברהם אחיו של נחור אבי אביו של לבן ומצד אמו רבקה אחות לבן וקרובים מצד אם ל"ה קרובים כחו בפסולי עדות בש"ך סי' ל"ג ולא יתפרש סתם אחים כ"א על קרובי אב, נמצא קרובי' מצד רבקה אמו לא חקרי קרובים ואחים סתם, וקרובים מאביו כבר הי' דור ג' וכשר לפדות ראשון בשלישי ע"ש בסמ"ע סק"ה, משו"ה הוצרך לומר אחי' הם בניו:
ובשו"ת בית שלמה אה"ע סי' ו' הקשה על המ"ר פצ"ד בניו ובני בניו (מ"ו ז') בנות בנים ה"ה כבנים בני בנות אינם כבנים. ופי' המת"כ מדלא כ' בני בנותיו אלא בנות בניו ותמוה חדא דבש"ס יבמות ס"ב אי' דבני בנות מקרי בנים, וכן הוכיח ביומא ס"ו ועוד דהיכי מוכח מכאן דבנות בנים ה"ה כבנים ואדרבה הא לא כללן בסתם בני' אלא כ' בנות בניו. ועוד הא באמת לא הי' לו רק בת אחת ולא היה לה רק בן אחד שילדה לשמעון ע"פ המדרש וערש"י (מ"ו י') ושאול בן הכנענית וכבר כללו בבני בניו וצע"ג, וע"ע בשעה"מ פי"ז מא"ב, ובס' אוהל דוד יבמות דכ"ג ובס' גן יוסף עדן דוד יבמות דס"ב ומגודל אריכות לא העתקתי דבריו. ועי' בית האוצר ח"א כלל מ"ג שמצינו בן אח בשם אח, עי' יבמות ורש"י וירא כ' דבת אחיו נקראת אחות, ופרש"י סנהדרין נ"ח ב' ד"ה אלא, ופי' מדרש רות עה"פ ועתה בתי אל תיראי אין אדם נמנע לקרא לדודו אחיו, ומצינו עוד שאדם קורא לבניו אחים ועי' בב"ר פצ"ד, ובפדר"א פל"ו שהוזכרו ב' הדברים דבן אחיו כאחיו ושבניו כאחיו ע"ש וע"ע ספרא אחרי פרשה א' ברייתא ז' עה"פ דבר אל אהרן אחיך וז"ל אחיך לרבית את הבנים. ובפסיקתא זוטרא שם מוסיף וכה"א וישמע אברם כי נשבה אחיו ולוט הוא בן אחיו, וע"ש בכלל מ"ד מ"ה מ"ו בשם הגו"א דברים (י"ג ז') דסתם אח הוא מן האב ומצינו עוד אח באומנות בספרא בהר פ"ג אל תונו איש את אחיו, ומצינו ג"כ אחוה בבעלי חיים בחולין קי"ד אין לי אלא חלב אמו בחלב אחותו מניין ע"ש:
פסוק יז:רש"י נפתחו נקביהם והוא לידה שלהם, עי' מהרש"א ב"ק צ"ב ד"ה שתי עצירות:
פסוק יח:כי עצר פ"ד שרה. רש"י ע"פ דבורה של שרה, ועי' בינה לעתים דרוש ס"ב שכ' היתור פ"ד שרה, ורק דעל מה היה גזירת ה' על אבימלך רק בצער של עצירה ולא שאר עונש הוא רק בשביל שרה ולתועלתה, שידע טוב תכונתו של אברהם על אבימלך ע"כ הביא על אבימלך הדבר עצמו שאברהם הי' מצער בו. וכאשר יתפלל אברהם על ככה, יהי' הוא נענה תחילה כיון שצריך לאותו דבר ע"ש דברים מתוקים: