ארצה הנגב. באמת גם חברון היה בדרום א״י אלא באר שבע היתה דרומית יותר. מ״מ יותר ראוי היה לכתוב ארץ המערב. דב״ש היה בפלשתים במערב א״י אלא הודיע הכתוב שכל רצונו של א״א להתרחק משם. מ״מ לא התרחק אלא בדרום א״י ולא לצפון ומטעם שכתבנו לעיל ריש פ׳ לך. ותכלית הנסיעה יבואר להלן כ״א ל״ג כדי לקיים מצות ה׳ כי אב המון גוים נתתיך וע׳ ספורנו: וישב בין קדש ובין שור. הרכוש הרב שלו היה בין שני עיירות הללו אבל הוא עצמו. ויגר בגרר עיר המלוכה. רוכלת עמים לזה התכלית: אחתי היא. כבר ביארנו לעיל י״ב י״א דבכ״מ שהלך ולא היה ע״פ ה׳ ורוה״ק. היה ירא שלא יהיה שם ההבטחה ומקללך אאר. מש״ה ירא על אשתו. ובחברון היה בקרבת ענר או״מ שומרי ראשו ע״כ לא ירא: לא קרב אליה. משום שבלי ספק אמרה לו אח״כ שהיא אשת איש. והוא התחזק על התאוה ולא קרב אליה: הגוי. דכל המקורב לאברהם ואמונתו היו מכונים בשם עברים וידוע היה לכל דהעברים נאהבים לה׳ בשביל שיודע חוסי בו ועובדיו בכל הליכות חייהם. משא״כ שארי אוה״ע נקראים גוים ואמר אבימלך וכי הגוי. מי שאינו שומר תורת העברים. גם צדיק תהרג. שהרי לא נצטוו ע״ז לשמור תורת אברהם וא״כ וכי רק בשביל שאינו מאוהביך אפי׳ שהוא צדיק תהרוג: והיא גם היא. אע״ג שאומרת שהיא אשת אברהם מ״מ הלא לא הכחישה אותו מתחלה: בתם לבבי. לא בדרך תאוה כי אם בלב תמים חפצתי לקחת אחות אברהם לאשה: ובנקיון כפי. אח״כ כשאמרה שהיא א״א פירשתי ממנה. וא״כ מדוע הנני ראוי לעונש בהחלט: ויאמר וגו׳ בחלום. מזה נראה כי טענת אבימלך היה בהקיץ אחר דבר ה׳. ואח״כ בא שנית מאמר ה׳ בחלום: כי בתם לבבך. זאת אמת שמתחלה אין עליך חטא. אבל בסוף כשאמרה כי היא א״א לא בנקיון כפים פרשת ממנה כי אם. ואחשך גם אנכי אותך מחטא לי. היה לזה סיוע מן השמים כענין הבא לטהר מסייעין אותו: על כן לא נתתיך לנגוע אליה. מנעתיך מנגוע בה ממש כדי שלא תבוא לתוקף יצה״ר שאז היית מחליט לבוא עליה. ושוב לא היה סיוע מן השמים. משא״כ עד שלא באת לתוקף התאוה והיית בכלל בא לטהר עדיין והייתי מסייע אותך. והוא דרך הקב״ה להזהיר מרחוק שלא יבא לידי עבירה. [וע׳ בפ׳ בלק שהזהיר הקב״ה את בלעם לעמוד מרחוק שלא יבא לידי חטא] וא״כ אינך צדיק כאשר אתה אומר שהרי נצרכתי לשמור אותך שלא תבוא לתוקף יצה״ר: ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל. פרש״י ויודע שלא נגעת בה לפיכך יתפלל. ולא נתבאר עדיין למה הוא צריך לתפלה. אחר שלא חטא ולא נגע בה. וכי בשביל שהיה נצרך לשמירה מהקב״ה הוא נהרג אלא ע״כ עיקר החטא הוא מה שציער לאברהם וכדתנן בפ׳ החובל. אע״ג שהוא נותן לו צערו אין נמחל לו עד שיבקש ממנו שנאמר ועתה השב וגו׳. אבל א״כ יש להבין למאי הקדים הקב״ה ואחשך גם אנכי אותך מחטוא לי על כן לא נתתיך וגו׳ מאי נ״מ בזה לענין צערו של אברהם אלא מזה המציאו חז״ל בגמ׳ שם. לבאר מאמר כי נביא הוא. ודקא אמרת הלא הוא אמר לי וגו׳ כי נביא הוא וכבר לימד אכסניא שבא לעיר על עסקי אכילה ושתיה שואלים אותו או על עסקי אשתו כו׳ [ומשמעות נביא הוא ת״ח כדאיתא במנחות דצ״ט ב׳. על וכשל גם נביא]. ולכאורה כ״ז ההמצאה הוא נגד המשנה דהכל משום צערו של אברהם. ולפי סוגיא זו עיקר החטא בשביל מיעוט ד״א ועל ענין אשת איש שלא התנהגו כשורה. אבל הענין כך הוא שודאי עיקר החטא והקפידה היה צערו של אברהם. אבל ע״ז התנצל אבימלך בצדק שהוא בעצמו גרם לזה וא״כ אין עליו שום עון. מש״ה הקדים הקב״ה שאינך צדיק גמור כמו שאתה אומר אם כן היה ראוי אברהם לומר אחותי היא. וא״כ בחנם אתה מצער אותו וצריך אתה לפייסהו שיתפלל וזהו דבר ה׳ ועתה השב וגו׳ כי נביא הוא ויודע שאינך צדיק גמור ונצרך להשמר ממך. ובגמ׳ הסבירו יותר שמאין הוא יודע וכי נביא יודע טבע כל האדם. ויישבו דהבין בחכמתו ממה שהעברת על ד״א נמצא ההקדמה נחוצה לעיקר החטא: ויתפלל בעדך וחיה. לפי דברינו ע״פ המשנה שהחטא היה מה שציער את א״א וא״כ לא נצרך אלא לפיוס ולא לתפלה אלא מכאן למדנו שהחוטא בין אדם לחבירו הוא חטא בין אדם לשמים ג״כ. וכשמתפייס מהאדם עדיין נצרך לבקש כפרה מהקב״ה מש״ה נצרך לתפלת אברהם שיהי מחול לו : וייראו האנשים מאד. שחששו מי יודע אם יתפלל אברהם. ואע״ג שאמר הקב״ה אם אינך משיב דע וגו׳ משמע שאם ישיב לא ימות מ״מ הרי התנה ה׳ ויתפלל בעדך וחיה דמבואר דגם אם ישיב רק אם לא יתפלל ימות הוא בעצמו או שאר עונש שלא יהא נחשב לחיות כראוי: ויאמר לו מה עשית לנו וגו׳ מעשים אשר לא יעשו וגו׳. מתחלה היסב אבימלך על אברהם חטא גדול להפחידו מעונש מות כי חמת מלך מלאכי מות וחשב אבימלך שיבקש א״א מחילה ממנו. ובזה יתנה אבימלך שיתפלל אל ה׳ ואם לא ימות. אבל אברהם לא השיב אחר רוגז של אבימלך לא דבר ולא חצי דבר וא״כ ראה אבימלך כי ברע הוא והרי אין יכול להרגו שהרי יודע כמה הקב״ה מזהיר עליו ע״כ חזר והיטיב לו פנים: ויאמר אבימלך אל אברהם. באמירה בפ״ע ובלא נשיאת חטא ואשם כ״א בדברי פיוס ושאלה: מה ראית כי עשית וגו׳. מסתמא יראת ממני אמור לי מה ראית לירא ממני. והלא באמת פלשתים בכלל היו בעלי ד״א ולא גזלו מעולם אשה: ויאמר אברהם. על דברי פיוס השיב דברים נכוחים. כי אמרתי אין יראת אלהים במקום הזה. הן אמת שיש כאן ד״א אבל אין זה מצד יראת אלהים אלא מחמת שכל אנושי: והרגוני על דבר אשתי. דמי שאין בו יראת אלהים אינו יכול להתגבר על יצרו המכריע את דעת האדם. ולכן יראתי פן יהרגוני. וממילא לא היה יכול לומר האמת גם למלך בשביל העם שהם לא נתפעלו מיפיה באופן שנתפעלו במצרים שראו אותה יפה מאד והבינו שאינה ראויה להם ולא התאוו לה כלל כמש״כ שם. ומש״ה לא היה עוד חשש אלא בשביל המלך לבד וא״כ הי׳ ראוי להודיעהו מש״ה היה נחשב זה לחטא בעיני פרעה כמבואר שם אבל כאן היה החשש בשביל כל המדינה והיה ראוי לחוש שמא יודע הדבר גם להם ע״י שיגיד האמת להמלך: וגם אמנה וגו׳. הרי הכרח שאין בהם יראת אלקים דאלו היה בהם יראת אלהים היה להם לחקור אולי מ״מ אשתו היא אלא אין חוששין כי אם לד״א ויוצאים בזה שכסבורים שאיננה אשתו: ויהי וגו׳. עוד השיב שלא משום שירא מאותו מקום כ״כ עשה כן כ״א בשביל כל המקומות שיש באמת לחוש. וממילא באתי ג״כ לידי זה. ופי׳ התעו אותי אלהים וגו׳ כבר נחלקו במ״ס פ״ד אם הוא חול או קודש. ולפי הפשט משתמש חול וקודש פי׳ בשביל שאוה״ע עובדים אלהים חול מש״ה אלהים קודש צוהו להיות נודד ולהעמידם על האמת: ויקח אבימלך וגו׳. כפרש״י כדי שיתפלל עליו ומש״ה אמר לו עוד הנה ארצי לפניך: ולשרה אמר וגו׳ הנה הוא לך. הוא קאי על אברהם ואמר כי קבל פיוס מאברהם שהשיב תשובה נצחת שירא שלא יהרגוהו. אבל על שרה לא מצא ישוב וא״כ חטאה בשתים שקרובה היתה לזנות וגם להביא חטא על אחרים. אבל בשביל אברהם לא תבא לשום דבר. וזהו דברו שאחיך הוא לך כסות עינים לכל אשר אתך שמכסה עיני ב״א שלא יסתכלו בך: ואת כל ולא תענש על כל מה שיש להאשים אותך. אבל באשר שאת אשת אברהם והוא גדול בעינינו הנני מעלים עין מלענשך וזהו שהקדים הנה נתתי אלף כסף סך מסויים לפייסו לאות כי גדול מאד בעיניו וסיים כי לגדלו וחשיבותו הוא לך כסות עינים מכל אשר יש להאשימך: ונוכחת. בראותה כי הוא נושא עליה אשמה התוכחה עמו להראות כי צדקה ממנו: כי עצר עצר ה׳ וגו׳. היה ראוי להודיע תחלה שהיה כן כמו דכתיב בפרעה וינגע וגו׳ אלא משום שעצירת הלידה מצוי גם בלשון זה ולא היה ניכר כ״כ שהיה בשביל שרה עד שראה כי אחר שהתפלל אברהם ילדו אז הבינו הכל כי עצר עצר ה׳ וגו׳: אשת אברהם. כבר ביארנו במעשה פרעה שדוקא בשביל שהיתה אשת אברהם הגיעו להם מכות ועונשין ולא נצולה היא באופן שלא יתייסרו גם המה. אך באשר אברהם בא בכח התורה ע״כ באין יסורין על מי שנוגע בו לרעה בחרבה של תורה:
