א וַיִּסַּ֨ע מִשָּׁ֤ם אַבְרָהָם֙ אַ֣רְצָה הַנֶּ֔גֶב וַיֵּ֥שֶׁב בֵּין־קָדֵ֖שׁ וּבֵ֣ין שׁ֑וּר וַיָּ֖גָר בִּגְרָֽר׃ ב וַיֹּ֧אמֶר אַבְרָהָ֛ם אֶל־שָׂרָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ אֲחֹ֣תִי הִ֑וא וַיִּשְׁלַ֗ח אֲבִימֶ֙לֶךְ֙ מֶ֣לֶךְ גְּרָ֔ר וַיִּקַּ֖ח אֶת־שָׂרָֽה׃ ג וַיָּבֹ֧א אֱלֹהִ֛ים אֶל־אֲבִימֶ֖לֶךְ בַּחֲל֣וֹם הַלָּ֑יְלָה וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ הִנְּךָ֥ מֵת֙ עַל־הָאִשָּׁ֣ה אֲשֶׁר־לָקַ֔חְתָּ וְהִ֖וא בְּעֻ֥לַת בָּֽעַל׃ ד וַאֲבִימֶ֕לֶךְ לֹ֥א קָרַ֖ב אֵלֶ֑יהָ וַיֹּאמַ֕ר אֲדֹנָ֕י הֲג֥וֹי גַּם־צַדִּ֖יק תַּהֲרֹֽג׃ ה הֲלֹ֨א ה֤וּא אָֽמַר־לִי֙ אֲחֹ֣תִי הִ֔וא וְהִֽיא־גַם־הִ֥וא אָֽמְרָ֖ה אָחִ֣י ה֑וּא בְּתָם־לְבָבִ֛י וּבְנִקְיֹ֥ן כַּפַּ֖י עָשִׂ֥יתִי זֹֽאת׃ ו וַיֹּאמֶר֩ אֵלָ֨יו הָֽאֱלֹהִ֜ים בַּחֲלֹ֗ם גַּ֣ם אָנֹכִ֤י יָדַ֙עְתִּי֙ כִּ֤י בְתָם־לְבָבְךָ֙ עָשִׂ֣יתָ זֹּ֔את וָאֶחְשֹׂ֧ךְ גַּם־אָנֹכִ֛י אֽוֹתְךָ֖ מֵחֲטוֹ־לִ֑י עַל־כֵּ֥ן לֹא־נְתַתִּ֖יךָ לִנְגֹּ֥עַ אֵלֶֽיהָ׃ ז וְעַתָּ֗ה הָשֵׁ֤ב אֵֽשֶׁת־הָאִישׁ֙ כִּֽי־נָבִ֣יא ה֔וּא וְיִתְפַּלֵּ֥ל בַּֽעַדְךָ֖ וֶֽחְיֵ֑ה וְאִם־אֵֽינְךָ֣ מֵשִׁ֗יב דַּ֚ע כִּי־מ֣וֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכָל־אֲשֶׁר־לָֽךְ׃ ח וַיַּשְׁכֵּ֨ם אֲבִימֶ֜לֶךְ בַּבֹּ֗קֶר וַיִּקְרָא֙ לְכָל־עֲבָדָ֔יו וַיְדַבֵּ֛ר אֶת־כָּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה בְּאָזְנֵיהֶ֑ם וַיִּֽירְא֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים מְאֹֽד׃ ט וַיִּקְרָ֨א אֲבִימֶ֜לֶךְ לְאַבְרָהָ֗ם וַיֹּ֨אמֶר ל֜וֹ מֶֽה־עָשִׂ֤יתָ לָּ֙נוּ֙ וּמֶֽה־חָטָ֣אתִי לָ֔ךְ כִּֽי־הֵבֵ֧אתָ עָלַ֛י וְעַל־מַמְלַכְתִּ֖י חֲטָאָ֣ה גְדֹלָ֑ה מַעֲשִׂים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־יֵֽעָשׂ֔וּ עָשִׂ֖יתָ עִמָּדִֽי׃ י וַיֹּ֥אמֶר אֲבִימֶ֖לֶךְ אֶל־אַבְרָהָ֑ם מָ֣ה רָאִ֔יתָ כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃ יא וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֣י אָמַ֗רְתִּי רַ֚ק אֵין־יִרְאַ֣ת אֱלֹהִ֔ים בַּמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה וַהֲרָג֖וּנִי עַל־דְּבַ֥ר אִשְׁתִּֽי׃ יב וְגַם־אָמְנָ֗ה אֲחֹתִ֤י בַת־אָבִי֙ הִ֔וא אַ֖ךְ לֹ֣א בַת־אִמִּ֑י וַתְּהִי־לִ֖י לְאִשָּֽׁה׃ יג וַיְהִ֞י כַּאֲשֶׁ֧ר הִתְע֣וּ אֹתִ֗י אֱלֹהִים֮ מִבֵּ֣ית אָבִי֒ וָאֹמַ֣ר לָ֔הּ זֶ֣ה חַסְדֵּ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשִׂ֖י עִמָּדִ֑י אֶ֤ל כָּל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר נָב֣וֹא שָׁ֔מָּה אִמְרִי־לִ֖י אָחִ֥י הֽוּא׃ יד וַיִּקַּ֨ח אֲבִימֶ֜לֶךְ צֹ֣אן וּבָקָ֗ר וַעֲבָדִים֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וַיִּתֵּ֖ן לְאַבְרָהָ֑ם וַיָּ֣שֶׁב ל֔וֹ אֵ֖ת שָׂרָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃ טו וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֔לֶךְ הִנֵּ֥ה אַרְצִ֖י לְפָנֶ֑יךָ בַּטּ֥וֹב בְּעֵינֶ֖יךָ שֵֽׁב׃ טז וּלְשָׂרָ֣ה אָמַ֗ר הִנֵּ֨ה נָתַ֜תִּי אֶ֤לֶף כֶּ֙סֶף֙ לְאָחִ֔יךְ הִנֵּ֤ה הוּא־לָךְ֙ כְּס֣וּת עֵינַ֔יִם לְכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר אִתָּ֑ךְ וְאֵ֥ת כֹּ֖ל וְנֹכָֽחַת׃ יז וַיִּתְפַּלֵּ֥ל אַבְרָהָ֖ם אֶל־הָאֱלֹהִ֑ים וַיִּרְפָּ֨א אֱלֹהִ֜ים אֶת־אֲבִימֶ֧לֶךְ וְאֶת־אִשְׁתּ֛וֹ וְאַמְהֹתָ֖יו וַיֵּלֵֽדוּ׃ יח כִּֽי־עָצֹ֤ר עָצַר֙ יְהוָ֔ה בְּעַ֥ד כָּל־רֶ֖חֶם לְבֵ֣ית אֲבִימֶ֑לֶךְ עַל־דְּבַ֥ר שָׂרָ֖ה אֵ֥שֶׁת אַבְרָהָֽם׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

חזקוני

חזקוני

פסוק א:
ויסע משם מאלוני ממרא.
פסוק ב:
ויאמר אברהם אל, אשתו בפניה אמר אחותי היא, והיא שותקת.
פסוק ג:
הנך מת מכאן שאין התראה לבני נח.
פסוק ד:
ואבימלך לא קרב אליה הוצרך לפרש באבימלך שלא קרב אליה יותר מבפרעה לפי שהורתו של יצחק היה סמוך למעשהו של אבימלך.
פסוק ד:
ויאמר ה' באל״‎ף דל״‎ת.
פסוק ד:
הגוי גם צדיק תהרג סרסהו הגם גוי צדיק, תהרוג. ויש גמין הרבה מסורסין כזה. ד״‎א הגוי גם צדיק גם רבוי הוא כלומר אם תהרוג אותי הקרוי גוי. גם אברהם תהרוג שהרי על דבריו לקחתיה.
פסוק ה:
והיא גם כתיב ביו״‎ד.
פסוק ה:
והיא בפני אברהם גם היא שלא בפניו.
פסוק ה:
עשיתי זאת שלקחתיה, ד״‎א שלא קרבתי אליה י״‎א לפי שבדק בה הוכיחו הקב״‎ה ולא הלקהו אבל פרעה של בדק לקה.
פסוק ו:
גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך וגו׳‎ לרבות נקיון כפים.
פסוק ו:
על כן שהיה רצוני לחשוך אותך מחטוא לי לא נתתיך לנגוע אליה.
פסוק ו:
[מחטו חסר אל״‎ף].
פסוק ח:
וייראו האנשים אמר ר׳‎ אבא עדיין היו רואין עשנה של סדום עולה אמרו הרי המלאכים שנשתלחו לשם באו לכאן.
פסוק יא:
רק אין יראת יכול לא היו יראים כל עיקר ת״‎ל רק אין מעוט אחר מיעוט אלא לרבות הה״‎ד וייראו האנשים מאד.
פסוק יג:
כאשר התעו אתי אלהים כאשר גירשוני נמרוד וחבריו שופטי הארץ והוצרכתי להיות תועה כשה אובד אנה ואנה חוץ מבית אבי על ששברתי את הצלמים והרגתי אמרפל וחבריו ואומר לה וגו'
פסוק יג:
[אמרי לי אמרי עלי, אחי הוא שלפי צורך השעה אפשר לשנות הדבור].
פסוק טז:
הנה נתתי אלף כסף לאחיך לאותו שאמרת אחי הוא שכן היה דרכם לתת לקרובי הכלה כמו שמצינו באליעזר.
פסוק טז:
הנה הוא לך כסות עינים לכל אשר אתך ענוה היא זו ואין לאומרה אלא לעם אשר אתך שהרי הם יודעים שהוא אישך ולא יכשלו בך.
פסוק טז:
ואת כל ועם כל אחרים תהיי מוכחת שלא לומר עוד כך שלא יכשלו בך שאני דמיתי כך. וי״‎ו דונכחת יתירה וכמו כן יש הרבה וכתרגום ירושלמי הא יהבית אלף סלעין דכסף לאחיך הא כספא ההוא יהבית לך מתנה חלף על דאיתכסית מן עינוהי דאברהם בעליך לית חד סמן כל דהוה הוה לי לית אנא כמיסת דאיתווכחון מיליא דידע אברהם צדיקא דלא חכימית יתך. ד״‎א הנה נתתי אם נתתי אלף כסף ולא דבר אחר לאותו שאת אומרת אחי הוא, הנה הוא לך דבר זה כסות עינים דבר הסמוי ונכסה מן העין שיכולת להסתירו ואת תתבישי בדבר שיאמרו נתן ממון לבעלה בצינעא כדי לפייסו אחר שעשה כל רצונו ממנה, אבל עכשיו שנתתי לו צאן ובקר דבר הידוע והנגלות לעינים ואת כל ונכחת תתווכחי עמם לומר ידים מוכיחות שלא קרבתי אליך מאחר שנתתי לו כזאת, והשיבותיך לו בעל כרחי. ד״‎א הנה אברהם אחיך הוא לך כסות עינים מעלים ומכסה מעיני כל חי שאת אשתו ולכל אשר אתך הוא מצוה לעשות כך ואת כל ונוכחת וגם לכל העולם היית מתווכחת לומר אחי הוא וא״‎כ לא פשעתי כל כך.
פסוק יז:
וילדו לא נאמר על אבימלך אלא על אשתו ואמהותיו, דוגמא ויחמו הצאן וראיה לדבר כי עצור עצר בעד כל רחם לבית אבימלך דוגמא תנה את נשי ואת ילדי אשר עבדתי אותך בהן דלא קאי עבדתי אותך בהן אלא אנשי.