פסוק א:רש"י ד"ה ויסע משם אברהם, ...דבר אחר, להתרחק מלוט שיצא שם רע עליו שבא על בנותיו. ע"כ. ואלו להלן (כא, לד ד"ה ימים רבים) הוא מביא לשון "סדר עולם": ...מפני בושה של לוט. וקצת קשה למה לא השתמש בניסוח קצר ועדין זה גם למעלה? (פ' וירא תשנ"ח)
פסוק ב:רש"י ד"ה ויאמר אברהם. כאן לא נטל רשות, אלא על כורחה שלא בטובתה וכו'. מסתבר שהדרשן אומר כן מפני שנאמר כאן בקיצור, "ויאמר אברהם".
פסוק ד:"הגוי גם צדיק תהרג". אין "גוי" מסמל את היפוכו של "צדיק", כפי שרגילים לבאר. ור' רש"י, רס"ג, רד"ק וחזקוני. ודברי ראב"ע לא הבינותי. (פ' וירא תשנ"ג) ור' ביאורו של ר' אשר וייזר על ראב"ע (הוצאת מוסד הרב קוק) שבמילה גוי התכוון לכל ביתו ולכל ממלכתו ור' המשך דבריו שם.
פסוק ד:ור' דעת מקרא. (פ' במדבר תשנ"ה)
פסוק ז:"ויתפלל בעדך". כלו' בנוסף למעשה ההשבה צריך שאברהם יתפלל, פירוש שבשביל לחיות נחוצות לו לאבימלך גם ההשבה וגם תפילת אברהם. ואלו בשביל למות "צריך" רק תנאי אחד - אי־השבת שרה, ואין הכתוב אומר, מה יקרה כשאברהם לא יתפלל, אע"פ שאבימלך ישיב את שרה. ואולי התפילה הוצרכה רק כדי להמחיש לו לאבימלך שאברהם אבינו ע"ה אמנם נביא היה, נביא במשמע דברי רשב"ם על אתר. (פ' וירא תשמ"ט) ור' תוי"ט לבבא קמא פ"ח מ"ז.
פסוק יב:רש"י ד"ה אחתי בת אבי הוא, ...כדי לאמת דבריו השיבו כן. ע"כ. ולא ידעתי, מהי כוונת רש"י בפועל "לאמת", שהרי בוודאי אין כוונתו לומר שאברהם אבינו ע"ה ביקש להצטדק באמת פורמלית שכזו. ודברי שפתי חכמים (אות צ) לא הבינותי כראוי. (פ' וירא תשנ"ו)
פסוק יב:ואולי "לאמת" - כדי לא להיות שקרן בעיני אבימלך, כי יש בזה משום חילול שמו ית'. (פ' וירא תשס"א) וכן בבאר יצחק.
פסוק יג:רש"י ד"ה ויהי כאשר התעו אתי וגו', אונקלוס תרגם מה שתרגם, ויש לישבו עוד דבר דבור על אפניו וכו'. מסתבר ש"ויש לישבו" מוסב על הכתוב ולא על אונקלוס, כלו' זהו פירושו של רש"י. אמנם לפי אונקלוס לא מובן, מהו הקשר בין הרישא של הכתוב להמשכו. וצ"ע. (פ' וירא תשנ"ג)
פסוק יג:רש"י ד"ה כאשר התעו, לשון רבים, ואל תתמה... וכן ויקח אדני יוסף וכו'. קצת קשה, לשם מה מוסיף רש"י, אחר שהביא הדוגמאות שבהן גם השם וגם התואר או הפועל בלשון רבים, דוגמאות שבהן רק השם בא ברבים, והרי אין זה מן הטעון ראיה. אדרבה, משם אפשר להקשות. (פ' וירא תשנ"א)
פסוק יג:ודומה שרש"י מבקש להבהיר שני דברים נפרדים - האחד: בהרבה מקומות לשון אלוהות ולשון אדנות קרי לשון רבים, והאחר: כל לשון אלהים לשון רבים. (פ' וירא תשס"ד)
פסוק יד:"ויקח אבימלך צאן ובקר... ויתן לאברהם". כאן אין מעירים על עצם העובדה של קבלת מתנה, ושלא כמו למעלה בפגישה עם מלך סדום (יד, כג). לעומת זאת מצינו קבלת מתנה מידי פרעה (יב, טז), וכמה שכתבתי שם (יד, כג). (פ' וירא תשנ"ד) ור' שם.