גן בעדן ונתינת האדם בגן עדן לנסותו
מטע ה'
וַיִּטַּ֞ע יְ-הוָ֧ה אֱ-לֹהִ֛ים גַּן־בְעֵ֖דֶן מִקֶּ֑דֶם וַיָּ֣שֶׂם שָׁ֔ם אֶת־הָֽאָדָ֖ם אֲשֶׁ֥ר יָצָֽר׃
וַיַּצְמַ֞ח יְ-הוָ֤ה אֱ-לֹהִים֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה כָּל־עֵ֛ץ נֶחְמָ֥ד לְמַרְאֶ֖ה וְט֣וֹב לְמַאֲכָ֑ל וְעֵ֤ץ הַֽחַיִּים֙ בְּת֣וֹךְ הַגָּ֔ן וְעֵ֕ץ הַדַּ֖עַת ט֥וֹב וָרָֽע׃
(בראשית ב ח-ט)
הסביר הרמב"ן ש"וַיִּטַּ֞ע" הכוונה תכנן לעשות גן עצום בצורה מסודרת.
כי טרם שגזר על הארץ "תַּֽדְשֵׁ֤א הָאָ֙רֶץ֙ דֶּ֔שֶׁא"(בראשית א יא) גזר במקום ההוא שיהיה שם גַּן ואמר 'בכאן יהיה אילן פלוני ובכאן אילן פלוני' כערוגת המטעים ולא היה כדרך שאר מקומות הארץ שאמר "תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא וְעֵץ פְּרִי" והצמיחה בלא סדר.
והנה אילני גַּן עֵדֶן גזר בהם לעשות ענף ולשאת פרי לעד לעולם, לא יזקין בארץ שרשם, ובעפר לא ימות גזעם, אין צריכין לעובד וזומר.
(רמב"ן בראשית ב ח)
נראה שאפשר להסביר כך גם את דברי הרמב"ן בהמשך הפרק:
...אלמלא שחטא לא מת לעולם... ויתכן שפירות גן עדן נבלעים באיברים כמן ומקיימים את אוכליהם וכאשר גזר עליו ואכלת את עשב השדה ובזעת אפיו יאכל לחם האדמה היה זה סבה להפסד כי עפר הוא ועפר יאכל ואל עפר ישוב.
(רמב"ן בראשית ב יז)
עצי הגן הם מיוחדים, משום שהם מטע ה' ממש, וכך גם פרים.
האדם ראה את נטיעת הגן
וַיִּטַּ֞ע יְ-הוָ֧ה אֱ-לֹהִ֛ים גַּן־בְעֵ֖דֶן מִקֶּ֑דֶם וַיָּ֣שֶׂם שָׁ֔ם אֶת־הָֽאָדָ֖ם אֲשֶׁ֥ר יָצָֽר׃
וַיַּצְמַ֞ח יְ-הוָ֤ה אֱ-לֹהִים֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה כָּל־עֵ֛ץ נֶחְמָ֥ד לְמַרְאֶ֖ה וְט֣וֹב לְמַאֲכָ֑ל וְעֵ֤ץ הַֽחַיִּים֙ בְּת֣וֹךְ הַגָּ֔ן וְעֵ֕ץ הַדַּ֖עַת ט֥וֹב וָרָֽע׃
(בראשית ב ח-ט)
מסדר הכתובים משמע שהאדם חזה בנטיעת העצים בגן.
בזה מובנת טענת הנחש בתחילת הפרק הבא, "אַ֚ף כִּֽי־אָמַ֣ר אֱ-לֹהִ֔ים לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ מִכֹּ֖ל עֵ֥ץ הַגָּֽן׃"(בראשית ג א), שכן כל העצים בגן נִטעו על ידי ה' ולא כדרך שאר מקומות הארץ שהצמיחה בלא סדר. לכן אולי אסור לאכול מכל עצי הגן.
הקב"ה מניח את האדם בגן עדן לנסותו
וַיִּיצֶר֩ יְ-הוָ֨ה אֱ-לֹהִ֜ים אֶת־הָֽאָדָ֗ם עָפָר֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה וַיִּפַּ֥ח בְּאַפָּ֖יו נִשְׁמַ֣ת חַיִּ֑ים וַֽיְהִ֥י הָֽאָדָ֖ם לְנֶ֥פֶשׁ חַיָּֽה׃
(בראשית ב ז)
נשמה היא מדרגה גבוהה מנפש [במדרש: "חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לָהּ: נֶפֶשׁ, רוּחַ, נְשָׁמָה"(בראשית רבה יד ט)]. הסביר כלי יקר שבינתיים הנשמה הייתה רק לנפש, בנתינה נמוכה, עד שיעמוד האדם בנסיונות ויקיים מצוות, ואז יוכל לפתח ולגדל אותה למדרגת נשמה.
על כן נאמר בהמשך הפרק:
וַיִּקַּ֛ח יְ-הוָ֥ה אֱ-לֹהִ֖ים אֶת־הָֽאָדָ֑ם וַיַּנִּחֵ֣הוּ בְגַן־עֵ֔דֶן לְעָבְדָ֖הּ וּלְשָׁמְרָֽהּ׃
(בראשית ב טו)
הקב"ה לקח את האדם בדברים (רש"י) כדי לנסותו.