עפר מן האדמה וגו׳. בירוש׳ פ״ז דנזיר [ה״ב] וברמב״ם פ״ב מהל׳ בה״ח כתב דנברא מן מקום המזבח ע״ש. ור״ל, דעל ידו נעשו שיתין דסוכה דף מ״ט ודף נ״ג, ולכך מהני להתקדש אף דאין ק׳ בתהום, עיין בירוש׳ פ״א דבכורים ועיין זבחים דף כ״ד כי קדיש דוד ותוס׳ פסחים דף ס״ז ע״ב מ״מ שיתין [ומי הניסוך הם מהנבקעים, כמבו׳] בתוספ׳ סוכה. וזה גדר [תשובה] על ידי ניסוך, שפכי כמים לבך, ודמעות כמעיין של שיתין, עירובין דף י״ט ע״ש בזה, ולהוציא מלבן של צדוקים וביתוסין, כדי לעשות פומבי בירוש׳ סוכה שם. ועיין סנהדרין דף ל״ח אדם הראשון כו׳ ומ״ש שם וכתובות דף קי״א כאילו קבור תחת המזבח, ע״ע בזה. וזה ר״ל שיתין.
פסוק ז:
ויבא וגו׳. ודגים עיין תוס׳ ס״ו, ע״ב, ע״ש, דהוה ב׳ שיטות אם קרא. והנה באמת לא הוה קנין בדגים עיין בירוש׳ גיטין פ״ה, דמחלק גבי חיה ועופות בין קטנים לגדולים ותוס׳ ב״ב דף ע״ט, ע״ב. ועמ״ש בפ׳ וארא גבי דגה אשר ביאור. ע״ש בזה.
פסוק ז:
שם. נפש חי׳ וגו׳. כבר כתבתי בזה, דכל מין הסגולה שיש בו מה שאין בשאר מינים זה השם שלו שנתן לו אדה״ר, ועמ״ש בתו״כ פ׳ בחוקותי גבי והשבתי חי׳ רעה. וגם כדי לקנותם, ע׳ קידושין דף כ״ב, ע״ב קורא לה. וע׳ במה שכתבו התוס׳ חולין דף ס״ו, ע״ב אם גם לדגים קרא שם. וע׳ סנהדרין דף נ״ט, ע״ב.
פסוק כ:
ויקרא האדם שמות וגו׳. ר״ל כי בכל מין ומין יש איזו סגולה מה שאין במין האחר ואדה״ר השיג כל [הסגולות שאין באחר] השם שלו בהלשון, אך אין אנו יודעים זה. ונ״מ דאם ישתנה הסגולה אין עליו זה השם. ועיין ת״כ פ׳ בחוקותי בזה גבי חיה רעה ע״ש. ובנחש הוה סגולה מה דמבואר בכורות דף ח׳ ע״ב [תאוה] לצורך המציאות, ובלה״ק נקרא זה נחש. וזה הגדר דירוש׳ פאה דאין לו שום הנאה לנשיכה כלל, ומ״ש התוס׳ ב״ק דף ט״ז ע״א. ע״ש בזה.
פסוק כ:
ברש״י פסוק ז. לנפש חי׳. אף בהמה וחי׳ נקראו נפש חי׳ כו׳. עיין נזיר דף מ״ח, ע״א. ע״ש בזה.