אדם המלאכי ואדם המדיני

בסוף הפרק הקודם ראינו:

וַיֹּ֣אמֶר אֱ-לֹהִ֔ים נַֽעֲשֶׂ֥ה אָדָ֛ם בְּצַלְמֵ֖נוּ כִּדְמוּתֵ֑נוּ וְיִרְדּוּ֩ בִדְגַ֨ת הַיָּ֜ם וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֗יִם וּבַבְּהֵמָה֙ וּבְכָל־הָאָ֔רֶץ וּבְכָל־הָרֶ֖מֶשׂ הָֽרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָֽרֶץ׃
וַיִּבְרָ֨א אֱ-לֹהִ֤ים ׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱ-לֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם׃
(בראשית א כו-כז)

ובפרקנו נאמר:

וַיִּיצֶר֩ יְ-הוָ֨ה אֱ-לֹהִ֜ים אֶת־הָֽאָדָ֗ם עָפָר֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה וַיִּפַּ֥ח בְּאַפָּ֖יו נִשְׁמַ֣ת חַיִּ֑ים וַֽיְהִ֥י הָֽאָדָ֖ם לְנֶ֥פֶשׁ חַיָּֽה׃
(בראשית ב ז)

לכאורה מדובר בשתי יצירות שונות, פעם בשם א-להים ובפעם בשם ה' א-להים.

אדם המלאכי ואדם המדיני

מבואר בפרק א' האדם הוא מלאכי, כי ה' מדבר למלאכים ואומר להם "נַֽעֲשֶׂ֥ה אָדָ֛ם בְּצַלְמֵ֖נוּ", כלומר בדומה לנו. לעומת זאת בפרקנו כתוב שה' נפח באדם נִשְׁמַ֣ת חַיִּ֑ים. כתב הנצי"ב (הרחב דבר אות ד; העמק דבר א כו) שיש שני סוגי אדם. בפרק א' מדובר על האדם כאדם המעלה, דבוק בא-להיו, עומד ומשמש בארץ כמלאך א-להים, ואילו בפרק ב' מתייחסים אליו כאדם המדיני.

אדם המלאכי מונהג בדין, אדם המדיני גם ברחמים

אמרו חז"ל שבתחילה ראה לברוא את העולם במידת הדין (א-להים – שם של דין), ראה שאין העולם מתקיים – שיתף בו מידת הרחמים (ה' א-להים – שיתוף הרחמים בדין).

וכתבו המפרשים שלא חס ושלום שה' טעה וחזר בו, אלא באמת נשאר אדם המונהג במידת הדין, אלו הם הצדיקים, שמדקדק ה' עמם כחוט השערה, והם דוגמת האדם המלאכי של פרק א', ואילו האדם המדיני של פרק ב', התערבה בו מידת הרחמים.

שיתוף מידת הרחמים – האפשרות לתשובה

כתב המבי"ט ששיתוף מידת הרחמים עם הדין הוא חידוש עניין התשובה, שבלעדיו אין העולם מתקיים. אמנם יש צדיקים שנבראו לפי מידת הדין ולגביהם אין את עניין התשובה, והם נקראים צדיק במידת הדין.

הצדיקים במידת הדין נדירים

על האדם המלאכי נאמר בספר קהלת:

...אָדָ֞ם אֶחָ֤ד מֵאֶ֙לֶף֙ מָצָ֔אתִי וְאִשָּׁ֥ה בְכׇל־אֵ֖לֶּה לֹ֥א מָצָֽאתִי׃
(קהלת ז כח)

כלומר לא מצויים צדיקים במידת הדין. אמנם נראה שהיו אמהות, דוגמת שרה, ורחל שזכו להיות צדיקות במידת הדין.

שני סוגי האדם – והנשים

וַיִּבְרָ֨א אֱ-לֹהִ֤ים ׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱ-לֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם׃
(בראשית א כז)
וַיֹּ֙אמֶר֙ יְ-הוָ֣ה אֱ-לֹהִ֔ים לֹא־ט֛וֹב הֱי֥וֹת הָֽאָדָ֖ם לְבַדּ֑וֹ אֶֽעֱשֶׂהּ־לּ֥וֹ עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ׃
(בראשית ב יח)

בפרק א' נאמר שהאישה נבראה כמו האדם, משמע שהיא יכולה להיות כמלאך א-להים, והאדם השלם לא זקוק מצד עצמו לאישה. אבל בפרק ב' נאמר שלאדם לא טוב להיות לבדו, לאדם המדיני אי אפשר בלי אישה, מה שאין כן האדם המלאכי.

האדם המדיני – זקוק לחיבור לאדמה

וַיִּיצֶר֩ יְ-הוָ֨ה אֱ-לֹהִ֜ים אֶת־הָֽאָדָ֗ם עָפָר֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה...
(בראשית ב ז)

כתב הנצי"ב שהקב"ה אסף מכל האדמות שבעולם כדי שהאדם יוכל להתקיים בכל מקום, כי מדובר בפרקנו על האדם המדיני.

האדם המלאכי – שליט בחיות, האדם המדיני – רק בעל יתרון עליהם

וַיֹּ֣אמֶר אֱ-לֹהִ֔ים נַֽעֲשֶׂ֥ה אָדָ֛ם בְּצַלְמֵ֖נוּ כִּדְמוּתֵ֑נוּ וְיִרְדּוּ֩ בִדְגַ֨ת הַיָּ֜ם וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֗יִם וּבַבְּהֵמָה֙ וּבְכָל־הָאָ֔רֶץ וּבְכָל־הָרֶ֖מֶשׂ הָֽרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָֽרֶץ׃
וַיְבָ֣רֶךְ אֹתָם֮ אֱ-לֹהִים֒ וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם אֱ-לֹהִ֗ים פְּר֥וּ וּרְב֛וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָ֖רֶץ וְכִבְשֻׁ֑הָ וּרְד֞וּ בִּדְגַ֤ת הַיָּם֙ וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וּבְכָל־חַיָּ֖ה הָֽרֹמֶ֥שֶׂת עַל־הָאָֽרֶץ׃
(בראשית א כו,כח)
וַיִּיצֶר֩ יְ-הוָ֨ה אֱ-לֹהִ֜ים אֶת־הָֽאָדָ֗ם עָפָר֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה וַיִּפַּ֥ח בְּאַפָּ֖יו נִשְׁמַ֣ת חַיִּ֑ים וַֽיְהִ֥י הָֽאָדָ֖ם לְנֶ֥פֶשׁ חַיָּֽה׃
(בראשית ב ז)

וכתב רש"י:

לְנֶ֥פֶשׁ חַיָּֽה׃ - אַף בְּהֵמָה וְחַיָּה נִקְרְאוּ נֶפֶשׁ חַיָּה, אַךְ זוּ שֶׁל אָדָם חַיָּה שֶׁבְּכוּלָן, שֶׁנִתּוֹסֵף בּוֹ דֵעַה וְדִבּוּר.

בפרקנו נאמר שלאדם המדיני יש יתרון מסויים על בעלי החיים, הוא כח הדיבור. לעומת זאת האדם המלאכי של הפרק הקודם הוא שלם ושולט בכל הבריאה.