פסוק ג:אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת. לְפִי שֶׁהַשַּׁבָּת מוֹרָה עַל בְּרִיאַת יֵשׁ מֵאַיִן, וְדַוְקָא מֵאוֹתָהּ בְּרִיאָה שָׁבַת, אֲבָל מִבְּרִיאַת יֵשׁ מִיֵּשׁ לֹא שָׁבַת, כִּי כַּמָּה נְטִיעוֹת קוֹלְטוֹת וְצוֹמְחוֹת בְּשַׁבָּת, וְכָל הַנִּבְרָאִים שֶׁבְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה נִבְרְאוּ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מֵהֶם יֵשׁ מִיֵּשׁ, כִּי כֻּלָּם הֵם כְּחֹמֶר אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ נַעֲשֶׂה אֵיזוֹ דָּבָר, כָּךְ כָּל הַנִּבְרָאִים עוֹשִׂים יֵשׁ מִיֵּשׁ מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה וָהָלְאָה. עַל כֵּן נֶאֱמַר ״אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת״ – שֶׁבְּרָאָם כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מֵהֶם יֵשׁ מִיֵּשׁ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. וּמִכְּלַל זֶה אָנוּ לְמֵדִין שֶׁהַשַּׁבָּת מוֹפֵת עַל בְּרִיאַת יֵשׁ מֵאַיִן דַּוְקָא, דְּאִם לֹא כֵן מַה יּוֹם מִיּוֹמַיִם.
פסוק ג:וּמַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר בְּשַׁבָּת ״וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר״: לְפִי שֶׁבְּכָל הַיָּמִים הַלַּיְלָה זְמַן הַמְּנוּחָה וְהַבֹּקֶר זְמַן הַמְּלָאכָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד:כב) ״תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן וְגוֹ׳ יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ״. אֲבָל יוֹם הַשַּׁבָּת אוֹ כֻּלּוֹ מְנוּחָה אוֹ כֻּלּוֹ מְלָאכָה, אִם כֵּן אֵין בּוֹ הֶבְדֵּל בֵּין עֶרֶב לְבֹקֶר, כִּי מִצַּד סְתָם מְלָאכָה כֻּלּוֹ מְנוּחָה, וּמִצַּד עֲמַל הַתּוֹרָה כֻּלּוֹ לִמְלָאכָה, כִּי יוֹם הַשַּׁבָּת נִתַּן לַעֲסוֹק בּוֹ בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (יהושע א:ח) ״וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה״. וְכִדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (תנא דבי אליהו רבה א). וְאוּלַי שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר ״כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא״, הַיְנוּ סְתָם מְלָאכָה, ״לַעֲשׂוֹת״ – בַּחֲרוֹשֶׁת עֵץ חַיִּים הַתּוֹרָנִי, וּבַחֲרוֹשֶׁת אֶבֶן הַלּוּחוֹת, וְקַל לְהָבִין.
פסוק ד:אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּמִּדְרָשׁ (מנחות כט:) בְּהֵ״א בְּרָאָם, שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה נִבְרָא בְּהֵ״א וְהָעוֹלָם הַבָּא בְּיוֹ״ד. וְנִרְאֶה שֶׁדַּעַת בַּעַל מִדְרָשׁ זֶה הוּא לְפִי שֶׁכָּל שִׁירוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה נֶאֶמְרוּ בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה, שִׁירָה חֲדָשָׁה בְּתוֹסֶפֶת הֵ״א, כִּי כָל הֵ״א מוֹרָה עַל נְקֵבָה כְּהוֹרָאַת הַהֵ״א שֶׁבְּשֵׁם אִשָּׁה, וּלְפִי שֶׁכָּל שִׂמְחַת הָעוֹלָם הַזֶּה מְעֹרָבִים בְּצַעַר וְיָגוֹן כַּנְּקֵבָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ צַעַר לֵידָה, כָּךְ כָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה הֵם בְּדֶרֶךְ תּוֹלָדָה. אֲבָל הָעוֹלָם הַבָּא נִבְרָא בְּיוֹ״ד הַמְשֻׁתֶּפֶת לְזָכָר שֶׁאֵין לוֹ צַעַר לֵידָה, כָּךְ יִהְיוּ לָעוֹלָם הַבָּא כִּזְכָרִים לֹא יוֹלְדִים, וְשָׁם הַשִּׂמְחָה שְׁלֵמָה. עַל כֵּן נִשְׁתַּתֵּף שֵׁם יָ-הּ בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה, וּבְכָל מָקוֹם שִׁמּוּשׁ הַיּוֹ״ד לְזָכָר וְשִׁמּוּשׁ הַהֵ״א לִנְקֵבָה.
פסוק ד:בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה׳ אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. וּלְמַעְלָה הִקְדִּים שָׁמַיִם לָאָרֶץ, לְפִי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רש״י כאן א:א, בר״ר יב:טו): רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם בְּמִדַּת הַדִּין, וְרָאָה שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם – חָזַר וְשִׁתְּפָהּ לְמִדַּת הָרַחֲמִים. וְהִנֵּה לֹא אִישׁ אֵל וְיִתְנֶחָם, וּמֵעִקָּרָא מַאי סָבַר? אֶלָּא שֶׁבֶּאֱמֶת הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם הָרוּחָנִיִּים יְכוֹלִים לְהִתְקַיֵּם בְּמִדַּת הַדִּין יוֹתֵר מִן הַתַּחְתּוֹנִים אֲשֶׁר בֶּעָפָר יְסוֹדָם. עַל כֵּן הָאי לְדִסְמִיךְ לֵיהּ וְהָאי לְדִסְמִיךְ לֵיהּ, כִּי לְמַעְלָה הִזְכִּיר שֵׁם אֱלֹהִים וּסְמָכוֹ לְ״אֵת הַשָּׁמַיִם״ הַמְרַבֶּה כָּל צְבָאָם, כִּי הֵמָּה נִבְרְאוּ בְּמִדַּת הַדִּין לְבַד. וְכָאן הִזְכִּיר שִׁתּוּף שֶׁל רַחֲמִים וּסְמָכוֹ אֶל הָאָרֶץ, כִּי בַּעֲבוּר יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הָיָה צָרִיךְ לְשִׁתּוּף זֶה. וְעַל שִׁתּוּף זֶה אָמַר הַמְשׁוֹרֵר (תהלים סב:יב): ״אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי״ וְגוֹ׳, כִּי מִתְּחִלָּה ״אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים״, רְצוֹנוֹ לוֹמַר מִדָּה אַחַת נִזְכְּרָה בְּשֵׁם אֱלֹהִים, בְּאָמְרוֹ ״בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים״, וְאַחַר כָּךְ ״שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי״ וְגוֹ׳ – שְׁתֵּי מִדּוֹת, בְּאָמְרוֹ ״בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה׳ אֱלֹהִים״. רֶמֶז לַדָּבָר: ״שְׁתַּיִם זוּ״ עוֹלֶה לְמִסְפַּר עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה, כְּמִסְפַּר שֵׁם שֶׁל רַחֲמִים, וְחִלְּקוֹ לִשְׁנֵי פְּעָמִים שְׁלׁשָׁה עָשָׂר כְּמִסְפַּר ״אֶחָד״ וְ״אַהֲבָה״ הַכְּלוּלִים בְּשֵׁם שֶׁל רַחֲמִים, הַסְּמוּכִים זֶה לָזֶה בְּפָסוּק ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל״ וְגוֹ׳ ״ה׳ אֶחָד״, ״וְאָהַבְתָּ״ וְגוֹ׳ (דברים ו:ד-ה). וְנָתַן טַעַם לַדָּבָר לָמָּה לֹא בְּרָאוֹ בְּשֵׁם אֱלֹהִים לְבַד, ״כִּי עֹז לֵאלֹהִים״, לְפִי שֶׁכָּל הָעֹז וְהַתֹּקֶף מִתְיַחֵס לְשֵׁם אֱלֹהִים, וְאֵין כֹּחַ בְּיַד נִבְרְאֵי מַטָּה לְקַבֵּל אֶת כָּל מַעֲשֵׂה תָקְפּוֹ וּגְבוּרָתוֹ יִתְבָּרַךְ כְּלָל וּכְלָל. אֲבָל ״לְךָ ה׳ חָסֶד״ – כִּי לְשֵׁם שֶׁל רַחֲמִים הַנִּקְרָא בְּשֵׁם שֶׁל אַדְנוּת אֵלָיו הַחֶסֶד וְהָרַחֲמִים, כִּי יָבֹא הַזְּמַן שֶׁתִּרְצֶה לְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ כְּפִי כֹּחַ הַמְקַבֵּל וְהָעוֹשֶׂה, לֹא כְּפִי כֹּחֲךָ יִתְבָּרַךְ. וְנָקַט לְשׁוֹן נוֹכֵחַ בְּאָמְרוֹ ״וּלְךָ ה׳ חָסֶד״, וּלְשׁוֹן נִסְתָּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים ״כִּי עֹז לֵאלֹהִים״, כִּי בִּשְׁעַת הַכַּעַס שֶׁמִּדַּת הַדִּין שׁוֹלֶטֶת בָּעוֹלָם נִרְאֶה כְּאִלּוּ הִסְתִּיר ה׳ פָּנָיו מִן הַבְּרִיּוֹת, וּבִשְׁעַת הַחֶסֶד וְהָרַחֲמִים יָאֵר ה׳ פָּנָיו אֵלֵינוּ, וְקַל לְהָבִין.
פסוק ז:וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: אַף לַבְּהֵמָה יֵשׁ נֶפֶשׁ חַיָּה, אַךְ זוֹ חַיָּה שֶׁבְּכֻלָּם, שֶׁנִּתּוֹסֵף בּוֹ דַּעַת וְדִבּוּר. וּפֵרוּשׁוֹ דָּחוּק, כִּי לֹא פֵּרַשׁ בַּמִּקְרָא חַיָּה מִכֻּלָּם. וּבָעֲקֵדָה פֵּרַשׁ שֶׁנִּשְׁמַת חַיִּים זוֹ הָרוּחַ הַחִיּוּנִי הַנִּמְצָא בָּאָדָם בְּעֶצֶם וְרִאשׁוֹנָה, וּמִצִּדּוֹ יִהְיֶה הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה כְּשֶׁיִּתּוֹסֵף בּוֹ הַשְּׁלֵמוּת הַשֵּׁנִי וְהַשְּׁלִישִׁי, עַל דֶּרֶךְ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה. וְחָשַׁב הָרַב שֶׁהִסְכִּים רַשִׁ״י עַל יָדוֹ, אָמְנָם גַּם פֵּרוּשׁ זֶה אֵין נָאוֹת לְקַבְּלוֹ שֶׁיֹּאמַר נֶפֶשׁ חַיָּה עַל הַשְּׁלֵמוּת הָאַחֲרוֹן, אַחַר שֶׁלָּשׁוֹן זֶה נֶאֱמַר גַּם בִּבְהֵמוֹת וְחַיְתוֹ אֶרֶץ. לְפִיכָךְ לְבָבִי לֹא כֵן יְדַמֶּה, כִּי אִם לְפָרֵשׁ הֵפֶךְ דִּבְרֵיהֶם מַמָּשׁ, כִּי נִשְׁמַת חַיִּים הִיא הַנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת הַנִּצְחִית. צֵא וּלְמַד מִי הַנּוֹפֵחַ וְתִמְצָא שֶׁזֶּה מְדַבֵּר בְּחֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל, וְיֹאמַר אַף עַל פִּי שֶׁנָּפַח ה׳ בָּאָדָם נִשְׁמַת חַיִּים הַמַּשְׂכֶּלֶת, מִכָּל מָקוֹם וַיְהִי הָאָדָם בִּתְחִלַּת הֲוָיָתוֹ לְסְתָם נֶפֶשׁ חַיָּה כִּשְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים, כִּי אָדָם עַיִר פֶּרֶא יִוָּלֵד (איוב יא:יב), וְעִקַּר שְׁלֵמוּתוֹ תָּלוּי בַּחֲרִיצוּת הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ וְטוּב בְּחִירָתוֹ כְּשֶׁיִּפְקַח עֵינֵי שִׂכְלוֹ בְּבוֹאוֹ בַיָּמִים. אֲבָל בִּתְחִלַּת הֲוָיָתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נוּפַּח בּוֹ נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים, מִכָּל מָקוֹם אֵין הַנְּשָׁמָה בּוֹ בְּפֹעַל כִּי אִם בְּכֹחַ לְבַד, וְאִם לֹא יְשַׁנֵּס מָתְנֵי זְרִיזוּתוֹ לָצֵאת בְּרֹאשׁ הֶחָלוּץ לִלְחֹם מִלְחֶמֶת ה׳, הֲרֵי הוּא בְּבַהֲמִיּוּתוֹ וְנִמְשַׁל כַּבְּהֵמָה. אֲבָל שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד, בְּאוֹתוֹ יוֹם נִבְרָא עִם כָּל שְׁלֵמוּתוֹ וְאֵין בּוֹ תּוֹסֶפֶת שְׁלֵמוּת. וְגִלָּה לָנוּ הַכָּתוּב דָּבָר זֶה שֶׁלֹּא יִטְעֶה הָאָדָם בְּעַצְמוֹ לֵאמֹר שֶׁבְּלֹא יְגִיעָה וְעָמָל יָבֹא לִידֵי שְׁלֵמוּתוֹ אֲשֶׁר כְּבָר נוֹצַר עִמּוֹ, וְיִסְמֹךְ עַל יִתְרוֹן זֶה שֶׁנִּמְצָא בִּיצִירָתוֹ, כִּי אֵין הַדָּבָר כֵּן, אֶלָּא הַכֹּל תָּלוּי בְּפֹעַל כַּפָּיו, כִּי יֵשׁ בְּיָדָיו תָּמִיד לְהַחֲלִיף וּלְהָמִיר הַטֶּבַע בְּשֵׂכֶל וְהַשֵּׂכֶל בְּטֶבַע. וּמִטַּעַם זֶה לֹא נֶאֱמַר בִּיצִירַת הָאָדָם ״וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב״, לְפִי שֶׁבִּיצִירָתוֹ עֲדַיִן לֹא נִכָּר מַה טּוּבוֹ וּמַה יָּפְיוֹ.
פסוק ט:וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן. תַּרְגּוּמוֹ: ״וְאִילָן חַיַיָּא בִּמְצִיעוּת גִּנְּתָא וְאִילָן דְּאָכְלִין פֵּרוֹהִי חָכְמִין בֵּין טָב לְבִישׁ״. רָצָה לְתָרֵץ בָּזֶה לָמָּה לֹא הִזְהִירוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם עַל שְׁנֵיהֶם יַחַד שֶׁלֹּא יֹאכַל מֵעֵץ הַדַּעַת וּמֵעֵץ הַחַיִּים, אֶלָּא לְפִי שֶׁעֵץ הַחַיִּים מִטִּבְעוֹ שֶׁהָאוֹכֵל מִן הָעֵץ עַצְמוֹ חַי לְעוֹלָם, כִּי לֹא הָיָה לוֹ פְּרִי כְּלָל וְטַעַם הָעֵץ הָיָה כְּטַעַם פְּרִי. אֲבָל עֵץ הַדַּעַת הָיָה לוֹ פְּרִי נֶחְמָד לְמַרְאֶה, כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ לֵידַע בֵּין טוֹב לְרַע יוֹתֵר מֵהַצּוֹרֶךְ. לְפִיכָךְ קוֹדֶם שֶׁאָכַל מִן עֵץ הַדַּעַת לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַזְהִירוֹ עַל עֵץ הַחַיִּים כִּי לֹא הָיָה נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְלֹא הָיָה בּוֹ עֲדַיִן דַּעַת לְהַבְחִין תּוֹעֶלֶת אֲכִילַת הָעֵץ הַהוּא, כִּי עֵץ בְּעָלְמָא הוּא, וּסְתָם בְּהֵמָה אֵינָהּ אוֹכֶלֶת עֵץ כִּי אִם אֵיזוֹ דָּבָר נֶחְמָד לְמַרְאֶה שֶׁיֵּשׁ פְּרִי. אֲבָל אַחַר שֶׁאָכַל עֵץ הַדַּעַת הָיָה חוֹשֵׁשׁ פֶּן יַבְחִין בְּשִׂכְלוֹ בְּתוֹעֶלֶת עֵץ חַיִּים וְיֹאכַל מִמֶּנּוּ כְּדֵי שֶׁיִּחְיֶה לְעוֹלָם, עַל כֵּן גֹּרַשׁ מִשָּׁם.
פסוק יח:לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ. לְפִי שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שִׁנּוּי וּמַחְלֹקֶת, אֵין הַטּוֹבָה מָצוּי שָׁם, שֶׁהֲרֵי מִטַּעַם זֶה לֹא נֶאֱמַר ״כִּי טוֹב״ בַּשֵּׁנִי, לְפִי שֶׁבּוֹ נִבְרָא הַמַּחְלֹקֶת, כִּי כָל מִסְפַּר שְׁנַיִם יֵשׁ בּוֹ חֲלוּקָה וּפֵרוּד. וְאִם כֵּן, אִם הָיָה הָאָדָם נוֹצָר כָּל אֶחָד מֵהֶם מֵחוֹמֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אִם כֵּן יִהְיוּ שְׁנֵי גּוּפִים מֻחְלָקִים וְלֹא יִהְיֶה הַטּוֹב דָּבֵק בָּהֶם, יַעַן כִּי יִהְיוּ נֶעְדָּרִים מִן הָאַהֲבָה וְהָאַחְדוּת, וְיִהְיוּ קְרוֹבִים לָבֹא לִידֵי פֵּרוּד וּמְרִיבָה וְלִתֵּן רֶוַח בֵּין הַדְּבֵקִים. וְהָאָדָם מְדִינִי בְּטֶבַע, צָרִיךְ יוֹתֵר אֶל הָאַהֲבָה וְהָאַחְדוּת מִכָּל שְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים. לְפִיכָךְ אָמַר שֶׁלֹּא טוֹב הָיָה אִם יִהְיֶה הָאָדָם נוֹצָר מִן חוֹמֶר אֶחָד וְהָאִשָּׁה מִן חוֹמֶר אַחֵר. לְפִיכָךְ ״אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר״ – כְּשֶׁיִּהְיוּ מִן חוֹמֶר אֶחָד, אָז יִהְיֶה כָּל אֶחָד לְעֵזֶר וּלְהוֹעִיל אֶל הַשֵּׁנִי, וְיִהְיוּ זֶה כְּנֶגֶד זוֹ פּוֹנִים פְּנֵיהֶם זֶה לָזֶה, כִּי זֶה מוֹרֶה עַל הָאַהֲבָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים טז:ח) ״שִׁוִּיתִי ה׳ לְנֶגְדִּי תָמִיד״, שֶׁאֵין פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל הִתְנַגְּדוּת שֶׁל מְרִיבָה, אֶלָּא הִתְנַגְּדוּת שֶׁל אַהֲבָה כַּמַּיִם הַפָּנִים, לְאַפּוֹקֵי בִּזְמַן שֶׁהַמְּרִיבָה מְצוּיָה, כָּל אֶחָד פּוֹנֶה לַחֲבֵרוֹ עֹרֶף וְלֹא פָנִים. לְכָךְ נֶאֱמַר ״אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ״.
פסוק יח:וְיֵשׁ אוֹמְרִים ״לֹא טוֹב״, שֶׁאֵין הָאָדָם נִקְרָא עוֹשֶׂה טוֹב בְּמִצְווֹת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּשֶׁהוּא לְבַדּוֹ וְאֵין לוֹ מִתְנַגֵּד הַמַּטֵּהוּ לְדֶרֶךְ רָע, לְפִיכָךְ ״אֶעֱשֶׂה לוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ״, כִּי בְּמַה שֶׁתִּהְיֶה אִשְׁתּוֹ כְּנֶגְדּוֹ לַהֲסִיתוֹ לְדֶרֶךְ רָע וְהוּא לֹא יִשְׁמַע לָהּ וִינַצְּחֶהָ, אָז הוּא נִקְרָא עוֹשֶׂה טוֹב, כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה טוֹב מִצַּד הַהֶכְרֵחַ וְלֹא יוּכַל לַחֲטֹא, כִּי אִם מִצַּד הֱיוֹת לוֹ אֶפְשָׁרוּת עַל הַחֵטְא וְיִנָּצֵל.
פסוק כא:וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה. אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (בראשית רבה יז:ו) שֶׁלֹּא נִמְצָא סָמֶ״ךְ בַּתּוֹרָה עַד שֶׁנִּבְרְאָה הָאִשָּׁה, לְפִי שֶׁנִּבְרָא הַשָּׂטָן עִמָּהּ. וְיֵשׁ לִתֵּן טַעַם לָמָּה דַּוְקָא סָמֶ״ךְ יוֹתֵר מִן ט׳ אוֹ נ׳, לְפִי שֶׁסָּמֶ״ךְ לְשׁוֹן סְמִיכָה לְהוֹרוֹת כִּי מִצַּד הָאִשָּׁה צָרִיךְ הָאָדָם לִסְמִיכָה, כִּי ה׳ סוֹמֵךְ יָדוֹ שֶׁלֹּא יִפּוֹל בִּמְצוּדָתָהּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יט:יד) ״וּמֵה׳ אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת״, וְסוֹמֵךְ יָדוֹ גַּם שֶׁלֹּא יִפּוֹל בִּידֵי יִצְרוֹ הָרָע, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין ל:) אִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ. וּסְמִיכָה זוֹ רְמוּזָה בַּפָּסוּק ״וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה״, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹגֵר בַּעֲדוֹ שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל בָּהּ, מִלְּשׁוֹן ״וַיִּסְגֹּר ה׳ בַּעֲדוֹ״ דְּהַיְנוּ סְגִירָה שֶׁל הַצָּלָה. וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״וַיִּבֶן ה׳ אֶת הַצֵּלָע״, הִזְכִּיר לְשׁוֹן בִּנְיָן לְהוֹרוֹת שֶׁאֵין צָרִיךְ בְּזִוּוּג זֶה כִּי אִם לִכְדֵי שֶׁיִּהְיֶה הָעוֹלָם בָּנוּי וְלֹא חָרֵב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ל:ג) ״וְאִבָּנֶה גַּם אָנֹכִי מִמֶּנָּה״, שֶׁעַל יְדֵי הַבָּנִים נִקְרָא הָאָדָם בָּנוּי, וְכֵן בֵּן נִגְזַר מִלְּשׁוֹן בִּנְיָן, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י (בראשית ה:כח) עַל פָּסוּק ״וַיּוֹלֶד בֵּן״.
