תנ"ך על הפרק - דברים ז - "ושמר ד' אלקיך לך את הברית ואת החסד" / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

דברים ז

160 / 929
היום

הפרק

הבדל ישראל והעמים ומצוות קשורות, ברכה בזכות קיום המצוות

כִּ֤י יְבִֽיאֲךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּ֑הּ וְנָשַׁ֣ל גּֽוֹיִם־רַבִּ֣ים ׀ מִפָּנֶ֡יךָ הַֽחִתִּי֩ וְהַגִּרְגָּשִׁ֨י וְהָאֱמֹרִ֜י וְהַכְּנַעֲנִ֣י וְהַפְּרִזִּ֗י וְהַֽחִוִּי֙ וְהַיְבוּסִ֔י שִׁבְעָ֣ה גוֹיִ֔ם רַבִּ֥ים וַעֲצוּמִ֖ים מִמֶּֽךָּ׃וּנְתָנָ֞ם יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ לְפָנֶ֖יךָ וְהִכִּיתָ֑ם הַחֲרֵ֤ם תַּחֲרִים֙ אֹתָ֔ם לֹא־תִכְרֹ֥ת לָהֶ֛ם בְּרִ֖ית וְלֹ֥א תְחָנֵּֽם׃וְלֹ֥א תִתְחַתֵּ֖ן בָּ֑ם בִּתְּךָ֙ לֹא־תִתֵּ֣ן לִבְנ֔וֹ וּבִתּ֖וֹ לֹא־תִקַּ֥ח לִבְנֶֽךָ׃כִּֽי־יָסִ֤יר אֶת־בִּנְךָ֙ מֵֽאַחֲרַ֔י וְעָבְד֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְחָרָ֤ה אַף־יְהוָה֙ בָּכֶ֔ם וְהִשְׁמִידְךָ֖ מַהֵֽר׃כִּֽי־אִם־כֹּ֤ה תַעֲשׂוּ֙ לָהֶ֔ם מִזְבְּחֹתֵיהֶ֣ם תִּתֹּ֔צוּ וּמַצֵּבֹתָ֖ם תְּשַׁבֵּ֑רוּ וַאֲשֵֽׁירֵהֶם֙ תְּגַדֵּע֔וּן וּפְסִילֵיהֶ֖ם תִּשְׂרְפ֥וּן בָּאֵֽשׁ׃כִּ֣י עַ֤ם קָדוֹשׁ֙ אַתָּ֔ה לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ בְּךָ֞ בָּחַ֣ר ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ לִהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה מִכֹּל֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃לֹ֣א מֵֽרֻבְּכֶ֞ם מִכָּל־הָֽעַמִּ֗ים חָשַׁ֧ק יְהוָ֛ה בָּכֶ֖ם וַיִּבְחַ֣ר בָּכֶ֑ם כִּֽי־אַתֶּ֥ם הַמְעַ֖ט מִכָּל־הָעַמִּֽים׃כִּי֩ מֵֽאַהֲבַ֨ת יְהוָ֜ה אֶתְכֶ֗ם וּמִשָּׁמְר֤וּ אֶת־הַשְּׁבֻעָה֙ אֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּע֙ לַאֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם הוֹצִ֧יא יְהוָ֛ה אֶתְכֶ֖ם בְּיָ֣ד חֲזָקָ֑ה וַֽיִּפְדְּךָ֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים מִיַּ֖ד פַּרְעֹ֥ה מֶֽלֶךְ־מִצְרָֽיִם׃וְיָ֣דַעְתָּ֔ כִּֽי־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ ה֣וּא הָֽאֱלֹהִ֑ים הָאֵל֙ הַֽנֶּאֱמָ֔ן שֹׁמֵ֧ר הַבְּרִ֣ית וְהַחֶ֗סֶד לְאֹהֲבָ֛יו וּלְשֹׁמְרֵ֥ימצותומִצְוֺתָ֖יולְאֶ֥לֶף דּֽוֹר׃וּמְשַׁלֵּ֧ם לְשֹׂנְאָ֛יו אֶל־פָּנָ֖יו לְהַאֲבִיד֑וֹ לֹ֤א יְאַחֵר֙ לְשֹׂ֣נְא֔וֹ אֶל־פָּנָ֖יו יְשַׁלֶּם־לֽוֹ׃וְשָׁמַרְתָּ֨ אֶת־הַמִּצְוָ֜ה וְאֶת־הַֽחֻקִּ֣ים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֗ים אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם לַעֲשׂוֹתָֽם׃וְהָיָ֣ה ׀ עֵ֣קֶב תִּשְׁמְע֗וּן אֵ֤ת הַמִּשְׁפָּטִים֙ הָאֵ֔לֶּה וּשְׁמַרְתֶּ֥ם וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְשָׁמַר֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ לְךָ֗ אֶֽת־הַבְּרִית֙ וְאֶת־הַחֶ֔סֶד אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֶֽיךָ׃וַאֲהֵ֣בְךָ֔ וּבֵרַכְךָ֖ וְהִרְבֶּ֑ךָ וּבֵרַ֣ךְ פְּרִֽי־בִטְנְךָ֣ וּפְרִֽי־אַ֠דְמָתֶךָ דְּגָ֨נְךָ֜ וְתִֽירֹשְׁךָ֣ וְיִצְהָרֶ֗ךָ שְׁגַר־אֲלָפֶ֙יךָ֙ וְעַשְׁתְּרֹ֣ת צֹאנֶ֔ךָ עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע לַאֲבֹתֶ֖יךָ לָ֥תֶת לָֽךְ׃בָּר֥וּךְ תִּֽהְיֶ֖ה מִכָּל־הָעַמִּ֑ים לֹא־יִהְיֶ֥ה בְךָ֛ עָקָ֥ר וַֽעֲקָרָ֖ה וּבִבְהֶמְתֶּֽךָ׃וְהֵסִ֧יר יְהוָ֛ה מִמְּךָ֖ כָּל־חֹ֑לִי וְכָל־מַדְוֵי֩ מִצְרַ֨יִם הָרָעִ֜ים אֲשֶׁ֣ר יָדַ֗עְתָּ לֹ֤א יְשִׂימָם֙ בָּ֔ךְ וּנְתָנָ֖ם בְּכָל־שֹׂנְאֶֽיךָ׃וְאָכַלְתָּ֣ אֶת־כָּל־הָֽעַמִּ֗ים אֲשֶׁ֨ר יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ נֹתֵ֣ן לָ֔ךְ לֹא־תָחֹ֥ס עֵֽינְךָ֖ עֲלֵיהֶ֑ם וְלֹ֤א תַעֲבֹד֙ אֶת־אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם כִּֽי־מוֹקֵ֥שׁ ה֖וּא לָֽךְ׃כִּ֤י תֹאמַר֙ בִּלְבָ֣בְךָ֔ רַבִּ֛ים הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֖לֶּה מִמֶּ֑נִּי אֵיכָ֥ה אוּכַ֖ל לְהוֹרִישָֽׁם׃לֹ֥א תִירָ֖א מֵהֶ֑ם זָכֹ֣ר תִּזְכֹּ֗ר אֵ֤ת אֲשֶׁר־עָשָׂה֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לְפַרְעֹ֖ה וּלְכָל־מִצְרָֽיִם׃הַמַּסֹּ֨ת הַגְּדֹלֹ֜ת אֲשֶׁר־רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ וְהָאֹתֹ֤ת וְהַמֹּֽפְתִים֙ וְהַיָּ֤ד הַחֲזָקָה֙ וְהַזְּרֹ֣עַ הַנְּטוּיָ֔ה אֲשֶׁ֥ר הוֹצִֽאֲךָ֖ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ כֵּֽן־יַעֲשֶׂ֞ה יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לְכָל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה יָרֵ֖א מִפְּנֵיהֶֽם׃וְגַם֙ אֶת־הַצִּרְעָ֔ה יְשַׁלַּ֛ח יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בָּ֑ם עַד־אֲבֹ֗ד הַנִּשְׁאָרִ֛ים וְהַנִּסְתָּרִ֖ים מִפָּנֶֽיךָ׃לֹ֥א תַעֲרֹ֖ץ מִפְּנֵיהֶ֑ם כִּֽי־יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בְּקִרְבֶּ֔ךָ אֵ֥ל גָּד֖וֹל וְנוֹרָֽא׃וְנָשַׁל֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ אֶת־הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֛ל מִפָּנֶ֖יךָ מְעַ֣ט מְעָ֑ט לֹ֤א תוּכַל֙ כַּלֹּתָ֣ם מַהֵ֔ר פֶּן־תִּרְבֶּ֥ה עָלֶ֖יךָ חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה׃וּנְתָנָ֛ם יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לְפָנֶ֑יךָ וְהָמָם֙ מְהוּמָ֣ה גְדֹלָ֔ה עַ֖ד הִשָּׁמְדָֽם׃וְנָתַ֤ן מַלְכֵיהֶם֙ בְּיָדֶ֔ךָ וְהַאֲבַדְתָּ֣ אֶת־שְׁמָ֔ם מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹֽא־יִתְיַצֵּ֥ב אִישׁ֙ בְּפָנֶ֔יךָ עַ֥ד הִשְׁמִֽדְךָ֖ אֹתָֽם׃פְּסִילֵ֥י אֱלֹהֵיהֶ֖ם תִּשְׂרְפ֣וּן בָּאֵ֑שׁ לֹֽא־תַחְמֹד֩ כֶּ֨סֶף וְזָהָ֤ב עֲלֵיהֶם֙ וְלָקַחְתָּ֣ לָ֔ךְ פֶּ֚ן תִּוָּקֵ֣שׁ בּ֔וֹ כִּ֧י תוֹעֲבַ֛ת יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ הֽוּא׃וְלֹא־תָבִ֤יא תֽוֹעֵבָה֙ אֶל־בֵּיתֶ֔ךָ וְהָיִ֥יתָ חֵ֖רֶם כָּמֹ֑הוּ שַׁקֵּ֧ץ ׀ תְּשַׁקְּצֶ֛נּוּ וְתַעֵ֥ב ׀ תְּֽתַעֲבֶ֖נּוּ כִּי־חֵ֥רֶם הֽוּא׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

"ושמר ד' אלקיך לך את הברית ואת החסד"

הקדמה

בתחילת הפרשה נאמר:

יב. והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אֹתם, ושמר ד' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבֹתיך.
יג. ואהבך וברכך והרבך, וברך פרי בטנך ופרי אדמתך, דגנך ותירֹשך ויצהרך, שגר אלפיך ועשתרֹת צאנך, על האדמה אשר נשבע לאבֹתיך לתת לך.
יד. ברוך תהיה מכל העמים, לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך.

יש לשאול על הפסוק הראשון מספר שאלות:

  1. כיון שד' נשבע, הרי שהוא חיב, כביכול, לקיים את שבועתו, גם אם בני ישראל לא ישמרו את התורה, ומדוע נאמר שד' ישמור את הברית ואת החסד רק אם בני ישראל ישמרו את התורה?
  2. באיזו ברית מדובר?
  3. מה פירוש 'את החסד אשר נשבע'? היכן מצינו חסד שד' נשבע עליו?
  4. האם הפסוק הבא [או הפסוקים הבאים] מפרט [או מפרטים] את הברית ואת החסד, או שהוא מוסיף עליהם?

א. כיון שד' נשבע הרי הוא חיב כביכול לקיים!

על השאלה הראשונה – כיון שד' נשבע, הרי שהוא חיב, כביכול, לקיים את שבועתו, גם אם בני ישראל לא ישמרו את התורה – נאמרו שלש תשובות:

1. הסבר הרשב"ם וה"כלי יקר"

כתב הרשב"ם: "והיה עקב, ושמר ד' לך - כי לדור כשר הוא שומר הבטחת חסד אבות, ואם לא תשמור המצוות לא ישמור לך, אלא לדור אחר".

כעין זה כתב גם ה"כלי יקר" ביתר הרחבה:

ושמר ד' אלקיך לך את הברית וגו' - במלת 'לך' רצה לתרץ מה שנאמר 'אשר נשבע לאבותיך'. והלא השבועה לא היתה על תנאי, ואף אם לא יהיו זוכים, וכי בעבור זה לא יקיים ד' את השבועה?!
אלא שאם לא תזכה אז ישמור ד' את השבועה, אבל לא לך, כי אם לדור אחר, או כדרך שאמר למשה: 'ואעשה אותך לגוי גדול' (שמות לב, י), ואם תזכה ישמר לך הבטחתו לדור זה.

כלומר: השבועה שד' נשבע לאבות ודאי תתקיים, אלא שהיא תתקיים בדור כשר. ואם הדור הנוכחי יהיה כשר הוא יזכה שההבטחה תתקיים בו. ואם הוא לא יהיה כשר ההבטחה לא תתקיים בו.

2. הסבר "אור החיים" הקדוש

הסבר אחר כתב "אור החיים" הקדוש:

קשה, שמדבריו כאן משמע שאחר שישמעו וישמרו ויעשו כל המשפטים, בזה יזכו לשמור להם הבטחתו. וממה שאמר בפרשה זו עצמה: 'לא בצדקתך וגו', כי ברשעת וגו', ולמען הקים' וגו' (ט, ה), זה יגיד שהגם שאין להם צדקה, בהכרח שיקיים ד' את השבועה! וזה לך האות, כי לא בצדקתו בא וירש מה שירש!
ואולי כי כניסתם לארץ היתה בשביל שבועת האבות, ותנאי הוא הדבר: אם ישמרו ויעשו - ישמור ד' המתנה לעולם ועד, והוא אומרו כאן: 'ושמר ד'', ואם לא ישמרו - יהיה קיום השבועה בזמן המועט שנכנסו לארץ, וישלחם לנפשם.

כלומר: השבועה שד' נשבע לאבות ודאי תתקיים, אלא שהיא יכולה להתקיים זמן רב או זמן מצומצם. אם הדורות יהיו כשרים הם יזכו שההבטחה תתקיים בהם. ואם הדור לא יהיה כשר ההבטחה לא תתקיים בו.

3. הסבר נוסף של "אור החיים" הקדוש

הסבר נוסף כתב "אור החיים" הקדוש:

עוד ירצה על זה הדרך: 'עקב תשמעון' וגו' לא תצטרכו לזכות בטוב ד' ובחסדו מצד שבועת האבות, אלא תזכו מצד עצמכם, לשמור ד' לכם הברית וגו' שנשבע לאבותיכם, כי אינו דומה הבא לזכות בשביל עצמו, כמו לזכות בשביל אבותיו. והוא שדקדק לומר: 'לך את הברית', ולא אמר: 'ושמר לך ד' אלקיך' וגו', שנתכוון להסמיך תיבת 'לך' עם תיבת 'הברית', להעירך לדברינו.
ולדרך זה אומרו 'ושמר' פירוש שכל הבטחות ד', ואין צריך לומר בריתו, הם בטוחים ושמורים לעולם ועד. ודברים אלו כנים הם, שהלא אברהם זכה לכל הכבוד לצד מעשיו, ואם ישראל ישמרו תורת ד' למה יגרעו לבוא בכח זכות אבות? ואדרבא, שלהם גדול משל אבותיהם! כי הם עמדו על הר סיני, וגם היותם מצווים בתורה ובמצוות, מה שאין כן האבות, שלא נתנה להם התורה, ומעתה גדול כח הבנים כשיטיבו מעשיהם מכח האבות.

כלומר: השבועה שד' נשבע לאבות ודאי תתקיים, אלא שאם הדור הנוכחי יהיה כשר הוא יזכה שההבטחה תתקיים בו מצד עצמו, ולא רק מצד ההבטחה לאבות. ואם הוא לא יהיה כשר, ההבטחה תתקיים בו רק מצד ההבטחה לאבות.

ב. הברית והחסד

על השאלות השניה והשלישית – באיזו ברית מדובר ומה פירוש 'את החסד אשר נשבע'? היכן מצינו חסד שד' נשבע עליו – נאמרו מספר תשובות:

1. הסבר הספורנו

כתב הספורנו:

ושמר ד' אלקיך לך את הברית - שנשבע באמרו: 'וַהֲקִמֹתי את בריתי ביני וביניך, ובין זרעך אחריך לדֹרֹתם לברית עולם, להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך' (בראשית יז, ז).
ואת החסד - כאמרו אז: 'ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך' (בראשית יז, ח). כי אמנם הטוב ההוה לצדיקים בעולם הזה הוא חסד בלבד, לא גמול מעשיהם.

לפי הספורנו הברית היא ברית המילה, שבה התחיב ד' להיות לנו לאלקים, כלומר: לאהוב אותנו ולהשגיח עלינו באופן מיוחד.

החסד הוא ההבטחה לתת לנו את הארץ.

2. הסבר "אור החיים" הקדוש

הסבר אחר כתב "אור החיים" הקדוש: "אפשר לומר כי על שבע אומות אומר: 'את הברית', ועל תשלום העשר הוא אומר: 'ואת החסד', כי מתנת השלש הוא חסד מופלא, שהם מלבד ארץ כנען".

לפי "אור החיים" הקדוש הברית היא ברית בין הבתרים, שבה התחיב ד' לתת לנו את ארץ ישראל, החסד הוא ההבטחה לתת לנו גם את ארצות עמון ומואב ואדום.

ג. האם הפסוק הבא מפרט את הברית ואת החסד, או שהוא מוסיף עליהם?

על השאלה הרביעית - האם הפסוק הבא [או הפסוקים הבאים] מפרט [או מפרטים] את הברית ואת החסד, או שהוא מוסיף עליהם – נאמרו שתי תשובות

1. הסבר רבי אברהם אבן עזרא

כתב רבי אברהם אבן עזרא (בפסוק יג): "ואם היית מאוהביו ואהבך וברכך והרבך, זה פירוש הברית והחסד". לפי הראב"ע הפסוק הבא מפרט את הברית ואת החסד.

2. הסבר האברבנאל

האברבנאל הביא את דברי הראב"ע וחלק עליו:

ואמנם אומרו 'ואהבך וברכך' כתב הראב"ע שהוא פירוש הברית והחסד. ואינו כן, כי השכר שזכר בכאן לא נמצא ביעוד האבות!
אבל אמיתת הענין הוא שהודיע אותם שמלבד שישמור להם הברית והחסד שנשבע לאבות, עוד ייטיב להם טובות אחרות, שיזכו להם מפאת עצמם, לא מפאת האבות.

ד. סיום: חשיבות השמחה

כתב "אור החיים" הקדוש:

והיה עקב תשמעון וגו' - צריך לדעת אומרו: 'והיה', מה יהיה, אם השמירה שהוא אומר בסמוך, לא היה צריך לומר אלא: 'עקב תשמעון ושמר', ומה צורך בתיבת 'והיה'?
ויתבאר על דרך אומרם ז"ל (ב"ר פ' מ"ב): אין 'והיה' אלא שמחה. והנה אדון הנביאים בא בנועם דבריו להעיר במוסר נעים כי אין לאדם לשמוח, אלא כשישמור לעשות את כל אשר צוה ד' לעשות, אז ישמח לבו ויגל כבודו, אבל כל עוד שיחוש שחסר אחת מכל מצות ד', בין מצות לא תעשה, בין מצות עשה, עליו אמר שלמה: 'ולשמחה מה זה עושה' (קהלת ב), והוא אומרו 'והיה' - שמחה תהיה לך 'עקב תשמעון' פירוש עקב הוא סוף ותכלית, כדרך שמצינו שישתמשו חז"ל בלשון זה בלשון המשנה: 'בעקבות משיחא' וכו' (סוטה מט ע"ב), כי בגמר זמן ביאתו יקרא 'עקבות', כמו כן אמר: 'עקב תשמעון את המשפטים ושמרתם ועשיתם', אז הוא זמן השמחה, וכל שלא הגיע לזה אין לו מקום לשמוח, וכמאמר חסידי ישראל (חובת הלבבות שער הפרישות פ"ד), שהפרוש אבלו בלבו וצהלתו בפניו, כי אין נכון לשמוח מי שהוא עתיד לעמוד בבושה וכלימה לפני מלך הגדול, ואין צריך לומר מי שמחויב ראשו למלך, וכפי זה שיעור 'עקב' הוא סוף שמיעת כל המשפטים.
עוד נתכוון לומר שאין שמחה לאיש אלא בסוף השמיעה, וכל עוד שלא גמר אדם עבודתו לא יאמין בצדקות מעשיו, על דרך אומרו: 'הן בקדושיו לא יאמין' (איוב טו).
עוד נתכוין שצריך שילמוד התורה בשמחה ולא בעצבון, כי דברי תורה אסורין לאבל (יו"ד שפ"ד).
עוד רמז על דרך אומרו: 'פקודי ד' ישרים משמחי לב' (תהלים יט), והוא אומרו 'והיה' השמחה תהיה 'עקב תשמעון', ופירוש עקב שכר עסק התורה תשמחהו, והוא מה שרמז התנא באומרו: 'מצוה גוררת מצוה' וכו', ששכר מצוה מצוה' (אבות פ"ד), שהיא השמחה.
עוד רמז למה שאמרו בספר הזוהר (ח"ג ריג) וזו לשונו: דלית חדוותא קמי קב"ה כשעתא דישראל משתדלי באורייתא, והוא אומרו: 'והיה' סתם, שמחה כללית למלא עולם, וכשהוא שמח כל העולם בשמחה וששון.

יהי רצון שנזכה ללמוד תורה בשמחה, ולקיים את כל המצוות בשמחה, ולשלוט בכל ארץ ישראל.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך