והיה נראה דשני הפירושים אמת וקאי על תרוייהו. ומרומז במקרא בס׳ שופטים ג׳ ויקחו את בנותיהם להם לנשים ואת בנותיהם נתנו לבניהם. ולא כתיב נתנו להם. למדנו דלהם משמעו אפי׳ זקנים דלאו בר אולודי. מש״ה בנות כותי אסור לישראל. משא״כ בנות ישראל לכותי אינו אסור אלא לבניהם משום הולד. והכי דייק עוד בנחמיה י״ג ואשביעם באלהים אם תתנו בנותיכם לבניהם ואם תשאו מבנותיהם לבניכם ולכם. אבל הרמב״ם הל׳ יבום פ״א כ׳ ובגוים ה״א כי יסיר את בנך מאחרי מסיר אותו מליחשב בקהל. וזהו כפי׳ ר״ת הא׳ שבתו׳ שם. ובהל׳ איסורי ביאה פי״ב ה״ז פי׳ שהבן מן הכותית אינו בנו שנא׳ כי יסיר את בנך מאחרי מסיר אותו מלהיות אחרי ה׳. הוא פי׳ אחר שעובד ע״ז והכי משמע ביבמות דע״ו דילמא מוליד בן ואזיל ופלח לע״ז. וא״כ קאי רק על סיפי׳ דקרא ובתו לא תקח לבנך. וכיב״ז אי׳ בחולין כ״ז ב׳ מסתברא משום דסליק מינה וקרא דעזרא י׳ ואשר לא ניתן בנותינו לעמי הארצות וגו׳ הוא להיפך ממה שדקדקנו מאינך קראי: