פסוק ב:ולא תחנם. תניא, ולא תחנם – לא תתן להם חניה בקרקע , דבר אחר ולא תחנם – לא תתן להם חן דבר אחר ולא תחנם – לא תתן להם מתנת חנם .
(ע"ז כ' א')
פסוק ב:ולא תחנם. ר' אבהו בשם רבי יוסי ב"ר חנינא אמר, גודלת ישראל לא תגדל את הנכרית, משום ולא תחנם – לא תתן עליהם חן .
(ירושלמי ע"ז פ"א ה"ט)
פסוק ג:ולא תתחתן בם. בנתגיירו איירי, דשייך בהו חתנות, אבל בגיותם לית להו חתנות .
(יבמות ע"ו א')
פסוק ג:ולא תתחתן בם. הנכרית אין קדושין תופסין בה, יאמר קרא ולא תתחתן בם .
(קדושין ס"ח ב')
פסוק ג:ולא תתחתן בם. מלמד שאינו אסור מן התורה אלא באישות דרך חתנות, ורבנן הוא דגזרו אפילו דרך זנות .
(ע"ז ל"ו ב')
פסוק ג:ולא תתחתן בם. רבי אבהו בשם רבי יוסי ב"ר חנינא אמר, לא יעשה שושבין לנכרי משום ולא תתחתן בם .
(ירושלמי ע"ז פ"א ה"ז)
פסוק ד:כי יסיר. לרבות כל המסירין ואפילו משאר אומות .
(קדושין ס"ח ב')
פסוק ד:את בנך. הנכרית שילדה מישראל ולדה כמותה, דאמר קרא כי יסיר את בנך מאחרי. בנך הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מנכריה קרוי בנך אלא בנה .
(שם שם)
פסוק ה:ואשירהם תגדעון. א"ר אלעזר, כל אדם שיש בו גסות הרוח ראוי לגדעו כאשירה, כתיב (ישעיהו י׳:ל״ג) ורמי הקומה גדועים וכתיב ואשיריהם תגדעון .
(סוטה ה' א')
פסוק ה:ואשירהם תגדעון. מה ת"ל, והא כתיב (פ' ראה) ואשיריהם תשרפון באש, מבעי ליה לכדר"י בן לוי דאמר גדועי עבודת כוכבים קודמין לכבוש ארץ ישראל .
(ע"ז מ"ה ב')
פסוק ז:לא מרבכם וגו'. אמר להם הקב"ה לישראל, חושקני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטים עצמכם לפני, נתתי גדולה לאברהם אמר ואנכי עפר ואפר, למשה ולאהרן – אמרו ונחנו מה (פ' בשלח), לדוד – אמר ואנכי תולעת ולא איש (תהילים כ״ב:ז׳) .
(חולין פ"ט א')
פסוק ט:האל הנאמן. אמר עולא, מותר לומר הימנותא בבית הכסא, ואע"פ דכתיב האל הנאמן אפילו הכי שם גופיה לא אקרי הכי דמתרגמינן אלהא מהימנא .
(שבת י' ב')
פסוק ט:לאלף דור. תניא, ר' שמעון בן אלעזר אומר, גדול העושה מאהבה מן העושה מיראה, שזה תלוי לאלף דור וזה לאלפים, התם כתיב (פ' יתרו) לאלפים לאוהבי ולשומרי מצותי והנא כתיב לאלף דור, והא ה"נ כתיב לאוהביו ולשומרי מצותיו, האי לדסמיך ליה והאי לדסמיך ליה .
(סוטה ל"א א')
פסוק י:לשנאיו אל פניו. א"ר יהושע בן לוי, אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו, כביכול כאדם שנושא משוי על פניו ומבקש להשליכו ממנו .
(עירובין כ"ב א')
פסוק י:לא יאחר לשנאו. אמר ר' אילא, לשונאיו הוא דלא יאחר, הא לצדיקים גמורים יאחר .
(שם שם)
פסוק יא:היום לעשותם. א"ר יהושע בן לוי, מאי דכתיב אשר אנכי מצוך היום לעשותם, היום לעשותם ולא למחר לעשותם, היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם [שם שם]
פסוק יב:ואת החסד. תניא, שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, רחמנים ביישנים, גומלי חסדים, גומלי חסדים מניין, דכתיב ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד .
(ירושלמי קדושין פ"א ה"א)
פסוק יג:וברך פרי בטנך. תניא, ר' נתן אומר, מניין שאין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש, שנאמר וברך פרי בטנך, פרי בטנה לא נאמר אלא פרי בטנך .
(ברכות נ"א ב')
פסוק יג:ועשתרות צאנך. אמר רב חסדא, מאי דכתיב ועשתרות צאנך – שמעשרות את בעליהן, מכאן א"ר יוחנן, הרוצה שיתעשר יעסוק בבהמה דקה .
(חולין פ"ד ב')
פסוק יד:מכל העמים. א"ר תנחום, אם ברכך נכרי ענה אחריו אמן, דכתיב ברוך תהיה מכל העמים .
(ירושלמי ברכות פ"ח ה"ח)
פסוק יד:ובבהמתך. [אסור לאדם להמתין להטיל מים ואפילו בפני רבים, כדי שלא יסתכן ולא יעקר], דאמר ריש לקיש, מאי דכתיב לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך, אימתי לא יהיה בך עקר – בזמן שבבהמתך .
(בכורות מ"ד ב')
פסוק יד:ובבהמתך. אמר ר' יהושע בן לוי, לא יהיה בך עקר מן התלמידים , ועקרה שלא תהא תפלתך עקורה לפני המקום. אימתי, בזמן שאתה משים עצמך כבהמה [שם שם]
פסוק טו:כל חלי. רב אמר זו עין רעה, שמואל אמר זה הרוח, ר' חנינא אמר זו צינה , ר' יוסי ב"ר חנינא אמר זו צואה , דאמר מר צואת החוטם וצואת האוזן רובן קשה ומעוטן יפה, ר' אלעזר אמר זו מרה .
(ב"מ ק"ז ב')
פסוק טו:כל חלי. תניא, רבי אומר, והסיר ה' ממך כל חלי – זו שריפה , ר' אליעזר בן יעקב אומר, זה הרעיון, ר' אליעזר לטעמיה, דאמר, ונתן עול ברזל על צואריך (פ' תבא) זה הרעיון , ר' אבון אמר זה יצה"ר שראשו מתוק וסופו מר [ירושלמי שבת פי"ד ה"ג]
פסוק טז:ואכלת וגו'. אמר רב הונא, מניין לגזל עובד כוכבים שהוא אסור, שנאמר ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך, בזמן שהם מסורים בידך ולא בזמן שאין מסורים בידך .
(ב"ק קי"ג ב')
פסוק כה:פסילי אלהיהם תשרפון. ת"ר, כשהשליכו את חנניה מישאל ועזריה לתוך כבשן האש, אזיל דניאל מהתם, אמר, איזל מהכא, דלא לקיימו בי פסילי אלהיהם תשרפון .
(סנהדרין צ"ג א')
פסוק כה:פסלי אלהיהם תשרפון. תניא עבודת כוכבים של נכרי אסורה מיד, דאמר קרא פסילי אלהיהם תשרפון באש – משפסלו נעשה אלוה .
(ע"ז נ"ב א')
פסוק כה:פסילי אלהיהם תשרפון. תנא רב יוסף, מניין לעובד כוכבים שפוסל אלהיו, שנאמר פסילי אלהיהם תשרפון באש .
(ע"ז נ"ב א')
פסוק כה:לא תחמד וגו'. שמואל רמי, כתיב לא תחמוד כסף וזהב עליהם וכתיב ולקחת לך, הא כיצד, פסלו לאלוה – לא תחמוד, פסלו מאלוה – ולקחת לך [שם שם]
פסוק כה:לא תחמד וגו'. מניין לעובד כוכבים שמבטל עבודת כוכבים שלו, א"ר יוחנן, דכתיב לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך, אתה אי אתה חומד ולוקח, אבל אחרים חומדים ואתה לוקח [ירושלמי ע"ז פ"ד ה"ד]
פסוק כה:כסף וזהב עליהם. העובדי כוכבים העובדים את ההרים ואת הגבעות הן מותרין ומה שעליהם אסורין, שנאמר לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך .
(ע"ז מ"ה א')
פסוק כה:כסף וזהב עליהם. ולהלן הוא אומר (פ' נצבים) ותראו את שקוציהם עץ ואבן כסף וזהב אשר עמהם , הא כיצד, עמהם דומיא דעליהם, מה עליהם דבר של נוי אסור ודבר שאינו של נוי מותר, אף עמהם דבר של נוי אסור ודבר שאינו של נוי מותר [שם נ"א ב']
פסוק כה:כסף וזהב עליהם. תניא, בהמה נעבדת צפויה אסור, דכתיב לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך .
(תמורה כ"ח ב')
פסוק כו:ולא תביא תועבה. וכתיב (משלי ט״ז:ה׳) תועבת ה' כל גבה לב, מכאן א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי, כל אדם שיש בו גסות הרוח כאלו עובד עבודת כוכבים .
(סוטה ד' ב')
פסוק כו:ולא תביא תועבה. המבשל בעצי אשרה לוקה משום ולא תביא תועבה אל ביתך .
(מכות כ"ב ב')
פסוק כו:אל ביתך. אין משכירין בתי דירה לעובדי כוכבים בארץ ישראל מפני שמכניסין לתוכן עבודת כוכבים, וכתיב ולא תביא תועבה אל ביתך .
(ע"ז כ"א א')
פסוק כו:והיית חרם כמוהו. תניא, חליפי עבודת כוכבים אסורין , חליפי חליפין פליגי בה ר' ישמעאל ב"ר יוסי ורבנן, חד אמר אסורין, דאמר קרא והיית חרם כמהו, כל שאתה מהוה ממנו הרי הוא כמהו, וחד אמר מותר, דכתיב כי חרם הוא, הוא ולא חליפי חליפין [שם נ"ד ב']
פסוק כו:והיית חרם כמהו. אמר רב אחדבוי בר אמי אמר רב, המקדש בפרש עגלי עבודת כוכבים אינה מקודשת, דאמר קרא והיית חרם כמהו, כל שאתה מהייה ממנו הרי הוא כמהו .
(תמורה ל' ב')
פסוק כו:שקץ תשקצנו. מכאן לעבודת כוכבים שמצוה לכנות לה שם לגנאי .
(ע"ז מ"ו א')
פסוק כו:שקץ תשקצנו. מכאן לעבודת כוכבים שמטמאה כשרץ [שם מ"ז ב']