ארץ אשר ה' אלקיך דרש אתה (חלק א')
מעשי המצוות הם הענפים הנמשכים מתוך שורשי האמונה אל תוך חלקי החיים כולם, והם נושאים משמעות כפולה :אהבת ה' אלינו מחד, ודבקותנו בו מאידך. ככל שירבו המצוות כן תרבה האמונה בחיינו, ועמה – "כמים הפנים לפנים" – תתרבה ותתחדד ההשגחה האלוקית המפורטת המלווה אותנו בכל אורחותינו.
מסר זה מקופל בדברי הפתיחה של פרשת עקב בפרקנו: "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם [מצוות לא תעשה] ועשיתם [מצוות עשה] אתם – ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבתיך". נוסף על אותן מתנות טובות הנמשכות אלינו מצד אבותינו הקדושים וקובעות את בחירתו של ה' בנו, יוסיף ה' לברך את כל פרות הארץ המשביעים, המשמחים וממלאים באור את חיינו: "דגנך ותירשך ויצהרך", יחד עם כלל קנייננו ומעשי ידינו: "שגר אלפיך ועשתרת צאנך". כל הברכה הנמשכת אלינו מתייחסת אחר סגולת הארץ הקדושה, מקום ההשגחה: "על האדמה אשר נשבע לאבתיך לתת לך".
עוד הבטיחה התורה כי ברכת החיים בארץ תקיף כל אחד ואחד מן היושבים בתוכה, האדם והבהמה: "לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך", ותמציא להם רפואה מכל מדווי מצרים הרעים ומכל חולי אחר. לעומת זאת, בשונאיהם של ישראל ישלטו כל אותם מחלות ומדווים, ובכך יתברר לעיני כל כי המידה הטובה הנוהגת בישראל אינה עניין שבטבע אלא ברכת ה' השלוחה אליהם ואליה בלבד.
הבחנה זו שבין ישראל לגויים מושכת עמה אזהרה תקיפה שלא לחוס על הגויים ולא לעבוד את אלוהיהם. עוד הזהירה התורה שמא נפנה להשלים עם הגויים מתוך החשש כי "רבים הגוים אלה ממני, איכה אוכל להורישם", וכדי לחזק את לבבנו הזכירה לנו "את אשר עשה ה' אלקיך לפרעה ולכל מצרים, המסת הגדלת... והאתת והמפתים והיד החזקה והזרוע הנטויה". מה שהיה הוא שיהיה ו"כן יעשה ה' אלקיך לכל העמים אשר אתה ירא מפניהם". עוד חידוש מיוחד יופיע במלחמת ירושת הארץ בדמות הצרעה, משחית זעיר שיחדור לכל הפינות הנסתרות ולא ישאיר לאויבינו שריד ופליט.
עם זאת מסייגת התורה את דבריה בקובעה שהניצחון העתידי בוא יבוא, אולם לא בבת אחת אלא בהדרגה, וזאת על מנת שלא תהיה הארץ לשממה בטרם ייערכו ישראל ליישבה בכל מרחביה. "ונשל ה' אלקיך את הגוים האל מפניך מעט מעט, לא תוכל כלתם מהר פן תרבה עליך חית השדה". כחלק מאיבוד הגויים נצטווינו שלא להשאיר כל זכר לתרבותם המקולקלת, ובפרט לאבד את כל שרידי עבודתם הזרה מבלי לחמוד אף את ציפויי הזהב שעליהם.