רש"י זית שמן זתים העושים שמן ע"כ נ"ל דקשה לרש"י דפשט כל הפסוק הזה משמע דמיירי כולו לשבח את הארץ שמוציאה אילנות טובים והם הנושאים הפירות הטובו' שהם גפן ותאינה ורימון דגפן פשוט הוא שפירושו האילן הנושא את הענבים וכן תאינה פירושו אילן הנושא תאינם כמו התאינה חנטה פגיה וכן רימון הרי שהזכיר בכולן האילנות ולא הזכיר הפירות שגדלים עליהם אם כן למה כתב בזית שמן שהוא הפרי ולא כתב גם כן זית סתם ומתרץ ואומר שפירושו זתים העושים שמן כלומר בשאר האילנות שזכר לא היה צריך להזכיר הפרי היוצא ממנו מפני שהכל יודעין אותן הפירות הענבים מן הגפן והתאינים מן התאינה והרימונים מן הרימון ושבח הארץ הוא באותן פירות בעצמם שאוכלים אותה שידוע הוא שהם בעצמם סתמן טובים מאד ושבח הארץ הם אבל בזית אם כתב גם כן זית סתם היה משמע גם כן שהשבח הוא הפרי היוצא ממנו והם הזיתים וזה ידוע שאין העניין כן שהזיתים בעצמן אינם טובים לאכילה ואיך ישבח בהן את א"י לכך הוצרך הפסוק לפרש שהשבח הוא בשמן העושים מן הפרי היוצא ממנו וזהו כוונת רש"י שאמר זתים העושים שמן כלומר השבח הוא בזית בשמן שעושים מן הזתים לא בזתים עצמן נ"ל:
פסוק יח:
רש"י ואתנפל לפני ה' שהוא עלה בשמנה עשר בתמוז כו' הקשה הרא"ם כאן כתב שעלה בשמנה עשר בתמוז ובפרשת כי תשא כתב בתשעה עשר בתמוז עלה ותירץ כשרצה רש"י לפרש החשבון של ארבעי' יום וארבעים לילה האמצעיים לפי מנהג החדשים שתמוז לעולם חסר כותב בשמנה עשר בתמוז עלה מפני שלפי חשבון זה כלים המ' יום האמצעיים עם לילותיהם בבקרו של כ"ט לאב וכלים הארבעים יום האחרונים בבקרו של יום הכיפורים וכשרצה לפרש החשבון של ארבעי' יום וארבעים לילה האמצעיים לפי מה שאמרו בתלמוד תמוז דההוא שתא מלייה מלויה כתב בי"ט בתמוז עלה מפני שלפי החשבון הזה כלים המ' יום האמצעיים עם לילותיהם בבקרו של כ"ט באב וכלים המ' יום האחרונים בבקרו של י"ה וזה וזה יכשר כו' עכ"ל וכן כתב גם כן לעיל בפרשת כי תשא אבל לא דק וטעו' נפל בפיו שהרי התמוז דמלויה היה בשנה השנית כששלחו המרגלים כדאיתא בשילהי סדר תעניות ועליות משה להר היה בשנה הראשונה אחר מעשה העגל דאטו בשביל דמלויה לתמוז דשנה שניה במדבר מלויה ג"כ תמוז דשנה הראשונה ולי נראה ליישב דברי רש"י מה שכתב כאן בי"ח עלה ולעיל בי"ח עלה הוא ע"ד שתירץ הרב לקמן גבי כ"ח אלול שהמ' יום נמנים מי"ט אף על פי שעלה בי"ח מפני שאין לילו עמו:
פסוק כד:
רש"י לא יתיצב איש וגו' אין לי אלא איש אומה ומשפחה ואשה בכשפיה מניין ת"ל לא יתייצב מ"מ אם כן מה ת"ל איש אפי' כעוג מלך הבשן ע"כ מקשין העולם מנ"ל לרש"י איש אפי' כעוג מלך הבשן ולרבות אומה כו' דלמא כלל ופרט לא יתיצב כלל ואיש פרט ואין בכלל אלא מה שבפרט איש אחד אבל אומה ולשון יתיצבו ואין לומר דס"ל לרש"י דלא יתיצבו איש הוי כלל הצריך לפרט וכל מקום שיש כלל הצריך לפרט לא דרשינן ליה לכלל ופרט אלא דרשינן הכלל לריבוי כדאיתא פרק כיסוי הדם גבי וכסהו בעפר דדריש וכסהו לריבוי לרבות כל מין עפר הכא נמי נימא הכי דסבירה ליה לרש"י דלא יתייצב כל מיני התייצבות משמע מדלא כתיב ואיש לא יתייצב לפיכך צריך הוא לפרט האיש כמו שפירש רש"י שם בפרק כסוי הדם על וכסהו בעפר ע"ש ליכא למימר הכי דאם כן יקשה למה לא פרש"י זה לעיל בתחלת הפרשה גבי ונתן מלכיהם בידך וגו' לא יתיצב איש בפניך וגו' הרא"ם תירץ מה שתירץ אבל למה לא פירש רש"י ז"ל זה בתחלת הפרשה גבי ונתן מלכיהם בידך וגו' לא יתיצב איש בפניך עד השמידך אותם וגו' לא תירץ ואמר אני דהיא הנותנת דוראי למעלה א"א לפרשו כן אפי' עוג כו' דאדרבה שמא למעט בכלל ופרט בא אבל עכשיו קשה לרש"י תרתי למה לי שני פעמים לא יתייצב למה לי אע"ג שכל ההבטחות שבזו הפרשה הם כפולות ומכופלת מ"מ יש בהן שינוי לשון בפנים שונות ולא נאמרו בסגנון אחד אבל פסוק זה בסגנון אחד נאמר שני פעמים למה וכ"ת בכאן יש גם כן שינוי דלעיל נאמר בלשון יחיד בפניך וכאן נאמר בפניכם לשון רבים אין זה קושיא דאשגרת לשון הפרשה גרמה זה דלעיל נאמרה כל הפרשה בלשון יחיד וכאן כל הפרשה נאמרה בלשון רבים אבל הכפלות קשה ועל זה מתרץ רש"י דאצטרך פעם שנית לדרוש בו אין לי אלא איש ולרבות אתא אפי' אומה ומשפחה כו' ואפי' כעוג מלך הבשן ודומה זה למיעוט אחר מיעוט שבא לרבות: