קרבן - ציווי ורצון
הקרבנות אינם נושא שהתחדש בספר ויקרא, ספר בראשית מלא קרבנות, ובמיוחד מזבחות. קין, הבל, נח ואברהם הקריבו קרבנות, וגם יעקב זבח זבחים. נח ושלשת האבות בנו מזבחות. גם בספר שמות יש קרבנות. עולות וזבחים. ה' מצוה את משה על המלואים כבר בהר סיני. מה מיוחד בפרשתנו, שנאמרה בקריאה למשה מאהל מועד דוקא?
בזמן שה' מצוה את משה על הקרבנות, אהל מועד עדין יושב במדבר סיני. סכומה של פרשת הקרבנות היא "זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים: אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי בְּיוֹם צַוֹּתוֹ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶת קָרְבְּנֵיהֶם לַה' בְּמִדְבַּר סִינָי". הצווי הוא בהר סיני, אך בקריאה מתוך אהל מועד.
התורה מבקשת להדגיש שהקרבנות האלה הם שונים לחלוטין מכל הקרבנות שהיו עד ליום הקמת המשכן. הם באים מתוך צווי. ולא סתם צווי, אלא צווי הבא מתוך המשכן עצמו.
אבל, גם כאשר אנו עוסקים בצווי, אנו פותחים בנדבה. הפרשה פותחת ב"אדם כי יקריב מכם קרבן", אדם שמקריב קרבן מפני שנדבו לבו. רוב הקרבנות שנזכרו בתורה לפני הקמת המשכן היו נדבות. קרבן בא מתוך רצון של האדם להתקרב אל ה' ולהתכפר.
כך גם בפרשתנו. חלקה הראשון של הפרשה עוסק במי שמקריב קרבן מפני שהוא רוצה. חלקה השני של הפרשה עוסק במי שמקריב קרבן כי התחייב (כי חטא).
הדבר דומה למשכן. גם בבנית המשכן עצמו, יש שתי פרשות המלמדות את הצווי של ה', ושתי פרשות המלמדות על הרצון של ישראל להשכין בקרבם את ה'.
פרשית הקרבנות דומה אף היא לכך. יש בה גם רצון של ישראל, וגם צווי מתוך המשכן. אלא שהיא באה כבר מתוך המשכן הקים. קרבנות היו עוד לפני הקמת המשכן, ולכאורה המשכן והקרבנות הם שני עולמות שונים שכל אחד מהם יכול לעמוד בפני עצמו ללא חברו. היו קרבנות עוד לפני שהיה משכן, ונבנה משכן עוד לפני הצווי להקריב בו קרבנות. אבל הקרבן האמתי הבא לכפר על האדם הוא זה שהצווי לעשותו יוצא מתוך המשכן, והאדם מצדו רוצה אף הוא להקריב. אדם כי יקריב מכם. אותו קרבן שהקרבתם כבר בספר בראשית מתוך רצון להתקרב אל ה', מהיום כל מי שירצה יעשה זאת ע"פ ההלכות שאני מלמד אותך מתוך המשכן.