תורת כוהנים לממלכת כוהנים
ספר ויקרא, המכונה תורת כוהנים, איננו רלוונטי לכאורה בימינו, שהרי ענייני המקדש ועבודת הכהנים בטלו זה זמן רב. ואף על פי כן מנהג ישראל מקדמת דנא להתחיל לימוד תורה עם תינוקות של בית רבן דווקא בספר זה: "יבואו טהורים ויתעסקו במעשה טהורים" (תנחומא, פרשת צו, סימן יד).
שם הספר תורת כוהנים עשוי להטעות, שכן מרכזיותו של ספר זה שייכת לכל הדורות. בספר ישנם כמעט מחצית מתרי"ג מצוות (247), ולא בכדי חותם את הספר הפסוק "אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני" (ויקרא כז, לד). ומכאן ששמו של הספר, תורת כהנים, הוענק לו, לא רק משום שהוא עוסק בעניני המקדש, אלא משום שהוא תורתם של ישראל הנקראים "ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט, ו). ספר זה מדריך אותנו איך להתרחק מן הטומאה וממאכלות אסורות שנאמר בהם "ונטמתם בם" (ויקרא יא, מג), איך לחיות חיים של קדושה בחיים פרטיים, המשפחתיים והחברתיים, וכיצד לקדש את הזמנים, כדי שנהיה ראוים לשאת את התואר "ממלכת כהנים וגוי קדוש".
במה זכינו לתואר זה, ומדוע דווקא אנחנו נמצאנו ראויים להיות עם סגולה, ובן בריתו של רבונו של עולם? התשובה הפשטנית היא שאנו טובים ומוסריים יותר, אנו מקיימים מצוותיו והולכים בדרכיו. אולם חז"ל אינם סבורים כך, והם מדגישים פעמים אין ספור, שהברית איננה תלויה במעשינו, והיא תקפה בכל מקרה, יהיו מעשינו טובים או מושחתים:"'בנים אתם לה' אלוקיכם' (דברים יד, א), אפילו בנים משחיתים העובדים עבודה זרה" (קידושין לו ע"א). ואמר הנביא יחזקאל "והעלה על רוחכם היו לא תהיה, אשר אתם אמרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן, חי אני נאם ה' אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם" (יחזקאל כ, לב-לג) - אם כן הוא, במה זכינו לבחירה הנצחית?
יש התולים את הבחירה בקבלת התורה. כל האומות דחו את התורה, ואנו היחידים שנאותו לקבלה. "א"ר יוחנן, מלמד שהחזירה הקב"ה (את התורה) על כל אומה ולשון ולא קבלוה, עד שבא אצל ישראל וקבלוה" (עבודה זרה ב ע"ב). בני עשו סירבו לקבלה, משום שכתוב בה: "לא תרצח", וברכתם היא "על חרבך תחיה"; בני ישמעאל סירבו משום שנאמר בה "לא תגנוב", ואילו הם נשענים על הברכה "ידו בכל וכו'" (בראשית טז, יב); ועמון ומואב לא קיבלוה משום שכתוב בה "לא תנאף", והם נולדו מניאוף.
לשם מה חיזר הקב"ה אחר האומות וביקשם לקבל את תורתו? ובעיקר למה דחה אותם הקב"ה והצביע לכל אומה על איסור שידע מראש שאינם מסוגלים לעמוד בו? הקב"ה לא כפה על העמים לקבל התורה, רק על ישראל כפה הר כגיגית - הלוא דבר הוא!
ועוד יש להבין, מה פשר הסיפור הזה שרבש"ע מחזר אחר אומות שיקבלו את ספרו?
נראה, שהמדרש משתמש בטרמינולוגיה מיוחדת להעביר לנו מסר: קיים שוני מהותי בינינו לבין אומות העולם. הם אינם מתאימים לתורה ואופיים מנוגד לה משום שהם תומכים ברצח, בגנבה ובניאוף. היחידים המתאימים לתורה אלו ישראל, וגם הם כפויים לקבלה שכן בלעדיה חייהם אינם חיים.
ועדין נשאלת השאלה, איך נוצרה התאמה זו לתורה דווקא בישראל. ותשובת דבר זה מבוססת על ג' הנחות, כפי הנראה מדברי המהר"ל:
(א) אין עולם בלא תורה, ואין לו משמעות בלי קבלת התורה (תנאי התנה הקב"ה עם העולם כפי שדרשו חז"ל (שבת פח ע"א) עה"פ "יום הששי" (בראשית א, לא)).
(ב) אין תורה בעולם בלא עם שיקבל על עצמו לשאת אותה ולהגשימה בעולם.
(ג) לשם כך יש צורך בעם שיתאים במהותו ואופיו לדרכה של תורה (עיין נצח ישראל פרק יא).
מלכתחילה יצר רבש"ע עם שיתאים לתורה, שימלא ייעודו ויקדם את העולם לתכלית האלוקית. בדברי הנבואה בהפטרת השבוע מנוסח הרעיון בתמציתיות: "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו" (ישעיהו מג, כא). עלינו להשתחרר מהמושג בחירת ישראל במשמעותו הרגילה; לא בחירה של עם בין האומות הייתה כאן, אלא יצירת עם לכתחילה במתכונת כזאת שיתאים לייעודו. לא קבלת התורה הביאה לבחירת ישראל, אלא להפך, בחירת ישראל היא שנתנה לו תורה.
על כן אנו מברכים בברכות השחר, "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו"; קודם נבחרנו - נוצרנו בהתאם לרצון הבורא, ומשום כך ניתנה להם התורה; וכיוון שנוצרנו כממלכת כוהנים, נתנה לנו תורת כוהנים המתאימה לנו. ומפורש יותר בקדושא דסדרא "ברוך הוא אלוקינו שבראנו לכבודו, והבדילנו מן התועים" ולכן "נתן לנו את תורתו תורת אמת". ומודגש הדבר כמה פעמים בהפטרה "זכר אלה יעקב וישראל, כי עבדי אתה, יצרתיך, עבד לי אתה ישראל" (ישעיהו מד, א).
למטרה זו של קבלת התורה הוציאנו ה' ממצרים: "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה" (שמות ג, יב). וע"כ יצרנו בנפש המתאימה לתורה, ואין אנחנו יכולים להפקיע זאת מאתנו, ובעל כורחנו ה' ימלוך עלינו, ואנו עבדיו. וזהו שאמר הנביא יחזקאל "העולה על רוחכם היו לא תהיה, אשר אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן. חי אני נאם ה' אלקים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם" (יחזקאל כ, לב-לג). ומכאן יסוד לאופטימיות בישראל, שה' לא יטוש אותנו. ואף זה מפורש בהפטרתנו, "אל תירא עבדי יעקב, וישרון בחרתי בו" (ישעיהו מד, ב), כיוון שאני בחרתיו עלי לשומרו, כדי שיביא את העולם אל תכליתו. ולכן "אל תפחדו ואל תרהו, הלא מאז השמעתיך והגדתי, ואתם עדי" (שם שם, ח), וכמאמר חז"ל, שאם אין אנו עדיו, כביכול איננו אלוקים.2 ומסיימת ההפטרה בהבטחה "כי גאל ה' יעקב ובישראל יתפאר" (ישעיהו שם, כג), שאלוקים מתפאר בכך שישראל עמו, שכן הוא צריך לנו להגשמת תוכניותיו בהויה (רמב"ן שמות כט, מו).
הצורך בצבא יהודי איננו רק מטעמים אנוכיים, לשמור על בטחונם של ישראל ועל מדינתו, אלא להיות צבא ה' ועבדיו, ולסייע לרבש"ע לקדם את מטרותיו. "וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה וכו', ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד וכו' שנאמר 'כי מלחמות ה' אדוני נלחם' וכו'" (הלכות מלכים ז, טו).