פסוק א:ויקרא. מצאנו ברית יחיד בעבור שני דברים גם יתכן להיות מצוה אחת בעבור דברים רבים כמצות העולה והקרבן כי בתת כל חלק בעתו ימלט החלק שיש לו חלק לעולם הבא על כן פירוש לכפר לתת כופר והעד מתחלת כי תשא על כן כתיב פן יפגענו בדבר גם יש בעולות סודות לעתידות גם יתבונן מכל קרבן סוד התולדות והחטאות והמצות להחיות מורי התורה. וטעם ויקרא אל משה אחר ולא יכול משה שהכבוד קראו מאהל מועד שיבוא שם ושם ידבר עמו והכבוד לפנים מהפרכת ושם היה משה נכנס כי כן כתוב וזה טעם ותמונת ה׳ יביט. וטעם להזכיר הקרבנות קודם המצות כי השכינה תשוב אל מקומה אם לא ישמרו תורת העולה וכן היה וחלילה חלילה להצטרך לעולה וכן כתוב אם ארעב לא אומר לך רק יש לו סוד:
פסוק ב:מכם. מאוחר וכן הוא אדם מכם כי יקריב קרבן וכמוהו רבים או יהי׳ מכם מממונכם או יהיה מכם רמז להוציא את הגזל כי כן כתוב שונא גזל בעול׳:
פסוק ב:מן הבהמה. יהיה הקרבן כלל ואחר כן מן הבקר ומן הצאן שהם מין כבש ועז פרט גם מלת קרבנכם כלל:
פסוק ג:אם עלה קרבנו. פרט ועול׳ מפורשת:
פסוק ג:מן הבקר. גדול או קטן אחר שמונת ימים ובעבור היות העולה קרבה כלה לגבוה היא מהנבחרת והזכר נבחר מהנקבה על כן אין בעולה נקבה:
פסוק ג:תמים. בלא מום ואחר שאמר יקריבנו פירש אל המקום אשר יקריב אותו כי יכנס בחצר אהל מועד:
פסוק ג:לפני ה׳. דבק בטעם עם אל פתח אוהל מועד יקריב אותו:
פסוק ג:לרצונו לפני ה׳. שיקריבנו ברצונו ולא באונס:
פסוק ד:וסמך ידו. היה נראה מהפשט שבידו האחת יסמוך כי דרך שעיר המשתלח איננו כדרך כל קרבן על כן שנה הכ׳ רק כאשר מצאנו המעתיקים שהעתיקו שכל סמיכה בשתי ידים סמכנו עליהם והגוף הקרב לכפר על העולה על הרוח יקרא עולה גם כן הקרב בעבור חטאת ואשם יקרא חטאת ואשם:
פסוק ד:ונרצה לו. יפיק רצון מהשם:
פסוק ד:לכפר עליו. להיות כופר עונש שיש עליו:
פסוק ה:לפני ה׳. כמו עולת הצאן על ירך המזבח צפונה. כנגד השלחן:
פסוק ה:וטעם ושחט. הכהן שישחטנו אחד ויזרקו רבים את הדם וכן כתוב וימציאו בני אהרן:
פסוק ה:וטעם אשר פתח אוהל מועד. להוציא מזבח הקטורת:
פסוק ו:והפשיט. כהן או הלוי נלוה אליו:
פסוק ז:ונתנו בני אהרן. שלא יגשו הלוים וזאת מצוה על הכהנים ולא פחותים משנים:
פסוק ח:הפדר. רבים חכמי הדור פירשוהו הגוף והנכון בעיני שהיה הפדר החלבים וכן הוא וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים שהם נתחי הגוף את הראש ואת הפדר שהם החלבים ויחסר אות וי״ו שהוא כמנהג הלשון אודם פטדה וברקת ונתח אותו לנתחיו ולנתחי הגוף את ראשו ואת פדרו או יהיה פירוש את הראש עם הראש וכמוהו רבים והעד הנאמן ויקטר משה את הראש ואת הנתחים ואת הפדר:
פסוק ח:וערכו. על בן הבקר כי הוא גדול ועל הכבש וערך:
פסוק ט:ירחץ במים. כהן או לוי על כן הוצרך להוסיף עם והקטיר מלת הכהן:
פסוק ט:אשה. שם התאר וטעמו קרבן אש והוא תאר למלת הכל:
פסוק יא:על ירך המזבח. מחוץ וכן ירכתי צפון כי רבים טעו ואמרו שמגדל ציון היה בתוך ירושלים:
פסוק יד:מן התרים. גדולים ולא קטנים:
פסוק יד:בני היונה. להוציא את הגדולים על כן לא אמרו יונים:
פסוק טו:ומלק. אין לו אח במקרא ומשפט המליקה מדברי הקבלה:
פסוק טו:ונמצה דמו. מבנין נפעל מגזרת מצית:
פסוק טז:מראתו. ידוע וכמוהו הוי מראה ונגאלה:
פסוק טז:בנצתה. עם הנוצה שלו וכן מלא הנוצה:
פסוק טז:קדמה.כי הוא רחוק ממקום הכבוד:
פסוק טז:אל מקום הדשן. גם שם ישימוהו:
פסוק יז:ושסע. מגזרת ושוסעת שסע כטעם בקוע:
