ויקרא אל משה וידבר ה' אליו. ברש"י יכול אף להפסקה היתה קריאה ת"ל וידבר לדיבור היתה קריאה ולא להפסקה עיין שם והוא תמוה ונראה דהנה לשון קריאה הנאמר בכאן אינו אלא כדי שלא נאמר כן במקום אחר כיון שקדושת משה תלוי בקדושת ישראל כמאמרם ז"ל כלום נתתי לך גדולה רק בשביל ישראל ולכך אחר שהתנדבו ישראל בלב שלם ועשו משכן לה' נתעלו קדושתם עד למאוד עד כי מלא כבוד ה' את המשכן ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד ובקרא דאני ה' קראתיך בצדק תרגם המתרגם ריבותיך בקשוט וכן בהרבה מקומות וכאשר נתעלה הקדושה במשכן עד כי לא יכול משה לבוא לתוך קדושה כזו והוצרך הקב"ה להשפיע מזיו קדושתו עליו וזהו שכתב ויקרא אל משה כלומר שריבה אותו לקדושה בהשפעת רוח הקודש כמו שתרגם המתרגם על וקראתיך וריביתך עד שהי' יכול לדבר עם הקב"ה ולזה הי' מוכרח לדיבור הזה קריאה דהיינו ריבוי לגדולה והנה הרמב"ם במורה נבוכים (ח"א פכ"א) כתב וז"ל שכל אדם שלם הדבק עם שכלו במה שטבעו שישיג ויבקש השגה אחרת תשתבש השגתו או ימות. אבל אם ילוה אליו עזר אלקי וכו' א"כ הי' אפשר לומר שמחמת שבשעה שדיבר אליו השי"ת הי' כאחד ממלאכי מרום וכשנפסקה הי' בהפסק רוה"ק והי' נתשב כנפילה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא עד שיסתכן ח"ו והי' צריך להגנה מהשי"ת כמ"ש ושכותי כפי עליך עד עברי לזה קמ"ל דהפסקה לא הי' הפסקת רוה"ק כלל רק כדי ליתן ריוח בין פרשה לפרשה וכיון שנדבק ברוה"ק לא נפסק ממנו כלל:
פסוק א:
במדרש ד"א ויקרא אל משה וידבר ה' מכאן אמרו כל ת"ח שאין בו דעת נבילה טובה הימנו תדע לך ממשה שהי' אב החכמים וגו' ולא נכנס לפני ולפנים עד שקרא לו שנאמר ויקרא אל משה והוא תמוה. ונראה בכוונתם כי הרמב"ם במ"נ (ח"א פ"ה) האריך מאוד וכתב וז"ל כל מי שרוצה ליכנס למחנה שכינה כלומר שהשיג השגה אלקות שלא יהרס לזה הענין העצום כדכתיב פן יהרסו לעלות אל ה' ונפל ממנו רב וכן הזהיר שלמה ושמר רגליך באשר תלך אל בית אלהים כמו שמצינו בתנאים בן זומא הציץ ונפגע ואחר יצא מחמת זה לתרבות רעה כמו דאיתא בחגיגה וזהו שאמר כאן ויקרא אל משה מכאן כל ת"ח שאין בו דיעה כלומר שרוצה ליכנס למחנהשכינה ומהרס עצמו לעלות בקודש היינו שחושב בעצמו שהשפיע הקב"ה מטובו שיהי' יכול להשיג וזה בוודאי עון גדול שהרי אפי' משה ע"ה כתיב ויסתר משה פניו מהביט אל האלהים עד שהשפיע עליו השי"ת מטובו כמ"ש במ"נ שם וזה שרוצה להרס ולעלות כמו שעשה אחר עד שמחמת זה יצא לחרבות רעה וזה בוודאי נבילה טובה הימנו ולומד זה ממשה שהרי משה הי' אב בחכמה אבי הנביאים ולא נכנס לפני ולפנים עד שקרא לו וקריאה הוא לשון השפעה כדכתיב וקרא זה אל זה ויקרא שמי ושם אבותי והיינו לשון השפעה כלומר שלא הי' יכול ליכנס עד שהשפיע עליו הקב"ה שהי' יכול ליכנס ולזה כל ת"ח שאין בו דעת ומהרס לעלות קודם שיבקש מהקב"ה שיהי' יכול ליכנס בוודאי נבילה טובה כי עלול הוא להיות כאחר: