מעלת הקרבנות
מדרש ההלכה על ספר ויקרא נקרא 'תורת כהנים', מפני שבספר הזה מרוכזות כל ההלכות שקשורות לסדר העבודה במשכן, ולאחר מכן במקדש שהיה בירושלים. ספר ויקרא מפרט את סוגי הקרבנות ואת סדר העבודה במשכן.
הקרבנות הם חוקים שלמעלה מההשגה האנושית. בשונה מפרשת משפטים, בה מפורטים דיני ממונות ויש מקום לשכל האנושי, בדברים אלו אין מקום לסברות, אלו דברים פנימיים.
כשאדם מזמין קבלן לבנות בית הוא לא צריך להודיע לו על הכמות שיש להביא מכל חומר, את זה הוא יודע לבד. לעומת זאת, בציווי על מלאכת המשכן התורה מפרטת פרטים ופרטי פרטים, כיון שהמשכן וכליו רומזים לעולמות עליונים, ולכל פרט ופרט יש משמעות. בצלאל ידע על כל פרט גשמי את אשר הוא רומז בעולמות העליונים, וכוונת האדם הכניסה בהם את הקדושה.
בהסתכלות ראשונה, הקרבת הקרבנות נראית כדבר טכני, אך מבחינה פנימית יש בה דברים עמוקים, לרומם את כל הבריאה ולקשור אותה עם מקורה הרוחני, כמו שחז"ל אומרים שלכל דבר בעולם יש כח רוחני עליון שמקרין לו ומזרים את חיותו.
כל קרבן, לפי עוצמת הכוונה של הכהן המקריב והבעלים שמביאים אותו, פועל על האדם. כמו שטהרת פרה אדומה מטומאת מת היא פעולה סגולית בסודות הבריאה, כך כל הקרבנות, במיוחד קרבן עולה, באים לרומם את האדם לדעת א-להים, כמו שהנביא אומר "לָמָּה־לִּ֤י רֹב־זִבְחֵיכֶם֙"(ישעיה א יא) – ה' רוצה מאתנו את ידיעת ה' והקרבה אליו; הקרבנות הם רק הכשר.
בית המקדש היה פתוח גם לבאי עולם. בן נח היה יכול להביא קרבן עולה אך לא קרבן שלמים. בזה בא לידי ביטוי ההבדל בין השאיפות והתכונות של עם ישראל לבין שאר באי עולם. אדם מישראל יכול לקדש את החומר ולכן יכול להביא קרבן שלמים, שחלקו לגבוה וחלקו להדיוט, ולפי שיטת רש"י והרמב"ם גם כשאדם אוכל מקדשים קלים הוא זוכה משולחן גבוה. המציאות שאדם אוכל ממה שקרב על המזבח אינה נתפסת אצל באי עולם. היכולת של האדם להתקשר כך למשהו רוחני, לא נתפסת אצלם. אכילתו, שתייתו, שינתו וכל צורכי גופו של אדם מישראל הם על מנת לקדש את עצמו, מה שאין כן באומות העולם.
כיום, ענין הקרבנות נראה כדבר רחוק השייך לעולם העתיק, אך מי שמבין את פנימיות הדברים ודאי מקווה ומצפה שלא ירחק היום שנזכה לבניין בית המקדש, תחזור העבודה לכהנים, ועם ישראל יבין עד כמה המקדש והקרבנות מרוממים אותו ואת העולם כולו ומביאים אותו לקרבת אלהים.
יהי רצון שנזכה עוד בדורנו לבניין המקדש ולחידוש העבודה וממילא לקרבה לה', כמאמר הפסוק "וְאַתֶּם֙ הַדְּבֵקִ֔ים בַּי-הֹוָ֖ה אֱ-לֹהֵיכֶ֑ם חַיִּ֥ים כֻּלְּכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃"(דברים ד ד).