א הַ֥לְלוּ יָ֨הּ ׀ כִּי־ט֭וֹב זַמְּרָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ כִּֽי־נָ֝עִים נָאוָ֥ה תְהִלָּֽה׃ ב בּוֹנֵ֣ה יְרוּשָׁלִַ֣ם יְהוָ֑ה נִדְחֵ֖י יִשְׂרָאֵ֣ל יְכַנֵּֽס׃ ג הָ֭רֹפֵא לִשְׁב֣וּרֵי לֵ֑ב וּ֝מְחַבֵּ֗שׁ לְעַצְּבוֹתָֽם׃ ד מוֹנֶ֣ה מִ֭סְפָּר לַכּוֹכָבִ֑ים לְ֝כֻלָּ֗ם שֵׁמ֥וֹת יִקְרָֽא׃ ה גָּד֣וֹל אֲדוֹנֵ֣ינוּ וְרַב־כֹּ֑חַ לִ֝תְבוּנָת֗וֹ אֵ֣ין מִסְפָּֽר׃ ו מְעוֹדֵ֣ד עֲנָוִ֣ים יְהוָ֑ה מַשְׁפִּ֖יל רְשָׁעִ֣ים עֲדֵי־אָֽרֶץ׃ ז עֱנ֣וּ לַיהוָ֣ה בְּתוֹדָ֑ה זַמְּר֖וּ לֵאלֹהֵ֣ינוּ בְכִנּֽוֹר׃ ח הַֽמְכַסֶּ֬ה שָׁמַ֨יִם ׀ בְּעָבִ֗ים הַמֵּכִ֣ין לָאָ֣רֶץ מָטָ֑ר הַמַּצְמִ֖יחַ הָרִ֣ים חָצִֽיר׃ ט נוֹתֵ֣ן לִבְהֵמָ֣ה לַחְמָ֑הּ לִבְנֵ֥י עֹ֝רֵ֗ב אֲשֶׁ֣ר יִקְרָֽאוּ׃ י לֹ֤א בִגְבוּרַ֣ת הַסּ֣וּס יֶחְפָּ֑ץ לֹֽא־בְשׁוֹקֵ֖י הָאִ֣ישׁ יִרְצֶֽה׃ יא רוֹצֶ֣ה יְ֭הוָה אֶת־יְרֵאָ֑יו אֶת־הַֽמְיַחֲלִ֥ים לְחַסְדּֽוֹ׃ יב שַׁבְּחִ֣י יְ֭רוּשָׁלִַם אֶת־יְהוָ֑ה הַֽלְלִ֖י אֱלֹהַ֣יִךְ צִיּֽוֹן׃ יג כִּֽי־חִ֭זַּק בְּרִיחֵ֣י שְׁעָרָ֑יִךְ בֵּרַ֖ךְ בָּנַ֣יִךְ בְּקִרְבֵּֽךְ׃ יד הַשָּׂם־גְּבוּלֵ֥ךְ שָׁל֑וֹם חֵ֥לֶב חִ֝טִּ֗ים יַשְׂבִּיעֵֽךְ׃ טו הַשֹּׁלֵ֣חַ אִמְרָת֣וֹ אָ֑רֶץ עַד־מְ֝הֵרָ֗ה יָר֥וּץ דְּבָרֽוֹ׃ טז הַנֹּתֵ֣ן שֶׁ֣לֶג כַּצָּ֑מֶר כְּ֝פ֗וֹר כָּאֵ֥פֶר יְפַזֵּֽר׃ יז מַשְׁלִ֣יךְ קַֽרְח֣וֹ כְפִתִּ֑ים לִפְנֵ֥י קָ֝רָת֗וֹ מִ֣י יַעֲמֹֽד׃ יח יִשְׁלַ֣ח דְּבָר֣וֹ וְיַמְסֵ֑ם יַשֵּׁ֥ב ר֝וּח֗וֹ יִזְּלוּ־מָֽיִם׃ יט מַגִּ֣יד דברו (דְּבָרָ֣יו) לְיַעֲקֹ֑ב חֻקָּ֥יו וּ֝מִשְׁפָּטָ֗יו לְיִשְׂרָאֵֽל׃ כ לֹ֘א עָ֤שָׂה כֵ֨ן ׀ לְכָל־גּ֗וֹי וּמִשְׁפָּטִ֥ים בַּל־יְדָע֗וּם הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
הללויה - דברי המשורר בדרך נבואה ישבח השם בראותו בחזיון, כי השם יבנה ירושלם ויקבץ נדחי ישראל.
פסוק א:
ומלת זמרה – שם הפועל, כמו: ליסרה אתכם והה"א נוסף כי ישרת בעבור אחר, כי טוב זמרה אלהינו כי נעים וכי נאוה - מגזרת תאוה כאשר פירשתי, שהמלה לבנין נפעל כמו וכל נעשה במרחשת.
פסוק ב:
בונה, יכנס - כמו: לך כנוס את כל היהודים.
פסוק ג:
הרופא לשבורי לב - הם אבילי ציון
פסוק ג:
ומחבש - כמו: לא זורו ולא חובשו. ור' יצחק הספרדי אמר: כי לעצבותם כמו לשון ישמעאל וכמוהו: ידיך עצבוני. ולפי דעתי: שהוא כמו נגעם, שהנוגע בעצב גדול בעבורם.
פסוק ד:
מונה - בעבור שהזכיר נדחי ישראל שהם מפוזרים בכל הארץ, הזכיר כנגד זה: מונה מספר לכוכבים שהכוכבים הם מפוזרים בגלגל העליון והוא ידעם כולם, והנה יהיה הפרש בין מנין ומספר כי מספר הוא הפרט ומונה מספר הכל קרוב מגזרת מנין.
פסוק ד:
לכולם שמות יקרא - והטעם כמו: איש לא נעדר וזה אמת ונכון.
פסוק ה:
גדול - אמר: מונה מספר לכוכבים כנגד ולתבונתו אין מספר.
פסוק ו:
מעודד ענוים - הם השפלים והם נדחי ישראל.
פסוק ו:
משפיל רשעים - הם מלכי העמים שהיו תחת ידי ישראל.
פסוק ז:
ענו - דברי המשורר לישראל, כמו וענית ואמרת. ויש אומרים: כמו קול ענות, וענתה שמה כימי נעוריה בעבור כתוב בכינור.
פסוק ח:
המכסה - הטעם שהוא מראה גבורות בכל זמן, כדרך: עושה גדולות ואחריו כתוב הנותן מטר.
פסוק ח:
וטעם המכסה – כי עצם השמים לטוהר.
פסוק ח:
המצמיח הרים - שהם יבשים וחזקים.
פסוק ט:
נותן - הזכיר הבהמה, שאין לה לב לתקן מזון לנפשה.
פסוק ט:
והזכיר מהעוף לבני עורב - כי חכמי הגוים אומרים, כי אבותם יעזבום בהולדם.
פסוק י:
לא - הטעם אין חפץ השם בגבורה רק ביראתו, כמו: התתן לסוס גבורה. וטעם: בשוקי הוא הרוכב.
פסוק יא:
רוצה - הטעם כי השם נותן לחם לכל בשר ולא בעבור גבורתם.
פסוק יא:
ובני עורב – לעדים נאמנים.
פסוק יב:
שבחי - זה לעתיד כי העיר חזקה שיפחד האויב לבא עליה. ומה הוא החוזק?
פסוק יב:
שברך בניך - שהם רבים בקרבך.
פסוק יד:
השם - הטעם אם תשכבו לבטח עם שובע גדול.
פסוק טו:
השולח - כאשר הזכיר חלב חטים הזכיר סבתו והיא שאמירתו היא גזרתו.
פסוק טו:
ירוץ דברו - הטעם כפול, או על דרך ועל העבים אצוה מהמטיר, כן צוה להמטיר.
פסוק טז:
הנותן - בעתו כי בהיותו רב בימי החורף, אז יהיה חלב חטים בימי הקיץ.
פסוק יז:
משליך קרחו - כמו הקרח הנורא.
פסוק יח:
ישלח, וימסם - השלג והכפור והקרח וישב רוחו מהבנין הכבד הנוסף, מגזרת רוח ה' נשבה בי, מהבנין הקל.
פסוק יט:
מגיד דבריו - הטעם הגיד דבריו הם המצות ליעקב. וכן פירוש: חקיו ומשפטיו, כי הם סבת רדת הגשם בעתו, ככתוב בפרשת והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי ונתתי מטר ארצכם בעתו.
פסוק כ:
לא - הטעם שלא נתן תורתו רק לעמו לבדו שהבדילו להיות לו לעם סגולה, וחתם המשורר כאשר החל.