פסוק א:הללויה - דברי המשורר בדרך נבואה ישבח השם בראותו בחזיון, כי השם יבנה ירושלם ויקבץ נדחי ישראל.
פסוק א:ומלת זמרה – שם הפועל, כמו: ליסרה אתכם והה"א נוסף כי ישרת בעבור אחר, כי טוב זמרה אלהינו כי נעים וכי נאוה - מגזרת תאוה כאשר פירשתי, שהמלה לבנין נפעל כמו וכל נעשה במרחשת.
פסוק ב:בונה, יכנס - כמו: לך כנוס את כל היהודים.
פסוק ג:הרופא לשבורי לב - הם אבילי ציון
פסוק ג:ומחבש - כמו: לא זורו ולא חובשו. ור' יצחק הספרדי אמר: כי לעצבותם כמו לשון ישמעאל וכמוהו: ידיך עצבוני. ולפי דעתי: שהוא כמו נגעם, שהנוגע בעצב גדול בעבורם.
פסוק ד:מונה - בעבור שהזכיר נדחי ישראל שהם מפוזרים בכל הארץ, הזכיר כנגד זה: מונה מספר לכוכבים שהכוכבים הם מפוזרים בגלגל העליון והוא ידעם כולם, והנה יהיה הפרש בין מנין ומספר כי מספר הוא הפרט ומונה מספר הכל קרוב מגזרת מנין.
פסוק ד:לכולם שמות יקרא - והטעם כמו: איש לא נעדר וזה אמת ונכון.
פסוק ה:גדול - אמר: מונה מספר לכוכבים כנגד ולתבונתו אין מספר.
פסוק ו:מעודד ענוים - הם השפלים והם נדחי ישראל.
פסוק ו:משפיל רשעים - הם מלכי העמים שהיו תחת ידי ישראל.
פסוק ז:ענו - דברי המשורר לישראל, כמו וענית ואמרת. ויש אומרים: כמו קול ענות, וענתה שמה כימי נעוריה בעבור כתוב בכינור.
פסוק ח:המכסה - הטעם שהוא מראה גבורות בכל זמן, כדרך: עושה גדולות ואחריו כתוב הנותן מטר.
פסוק ח:וטעם המכסה – כי עצם השמים לטוהר.
פסוק ח:המצמיח הרים - שהם יבשים וחזקים.
פסוק ט:נותן - הזכיר הבהמה, שאין לה לב לתקן מזון לנפשה.
פסוק ט:והזכיר מהעוף לבני עורב - כי חכמי הגוים אומרים, כי אבותם יעזבום בהולדם.
פסוק י:לא - הטעם אין חפץ השם בגבורה רק ביראתו, כמו: התתן לסוס גבורה. וטעם: בשוקי הוא הרוכב.
פסוק יא:רוצה - הטעם כי השם נותן לחם לכל בשר ולא בעבור גבורתם.
פסוק יא:ובני עורב – לעדים נאמנים.
פסוק יב:שבחי - זה לעתיד כי העיר חזקה שיפחד האויב לבא עליה. ומה הוא החוזק?
פסוק יב:שברך בניך - שהם רבים בקרבך.
פסוק יד:השם - הטעם אם תשכבו לבטח עם שובע גדול.
פסוק טו:השולח - כאשר הזכיר חלב חטים הזכיר סבתו והיא שאמירתו היא גזרתו.
פסוק טו:ירוץ דברו - הטעם כפול, או על דרך ועל העבים אצוה מהמטיר, כן צוה להמטיר.
פסוק טז:הנותן - בעתו כי בהיותו רב בימי החורף, אז יהיה חלב חטים בימי הקיץ.
פסוק יז:משליך קרחו - כמו הקרח הנורא.
פסוק יח:ישלח, וימסם - השלג והכפור והקרח וישב רוחו מהבנין הכבד הנוסף, מגזרת רוח ה' נשבה בי, מהבנין הקל.
פסוק יט:מגיד דבריו - הטעם הגיד דבריו הם המצות ליעקב. וכן פירוש: חקיו ומשפטיו, כי הם סבת רדת הגשם בעתו, ככתוב בפרשת והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי ונתתי מטר ארצכם בעתו.
פסוק כ:לא - הטעם שלא נתן תורתו רק לעמו לבדו שהבדילו להיות לו לעם סגולה, וחתם המשורר כאשר החל.