על דואג האדומי
רֹ֥אשׁ מְסִבָּ֑י עֲמַ֖ל שְׂפָתֵ֣ימוֹ יְכַסֵּֽמוֹ:
(תהילים קמ י)
ראש חפוי היה בימיהם סימן צער ואבל, כמו שמצינו בספר שמואל: "ודוד עולה במעלה הזיתים עולה ובוכה וראש לו חפוי... וכל העם אשר אתו חפו איש ראשו"(שמואל ב טו ל), וכן בספר ירמיה: "בושו והכלמו וחפו ראשם"(ירמיה יד ג); ולפי זה יש לבאר פה הכוונה: את "רֹ֥אשׁ מְסִבָּ֑י" - את ראש המסבבים לי רעה, יכסה "עֲמַ֖ל שְׂפָתֵ֣ימוֹ", כלומר, מלשינותם תגרום להם צער ואבל, שסימנם - ראש מכוסה וחפוי.
אַ֣ךְ צַ֭דִּיקִים יוֹד֣וּ לִשְׁמֶ֑ךָ יֵשְׁב֥וּ יְ֝שָׁרִ֗ים אֶת-פָּנֶֽיךָ:
(תהילים קמ יד)
נאמר כלפי דואג, שהיה משפטו להיות נעצר בבית ה' תמיד ולהודות שם לשמו, כי באמת לא יכירנו שם מקומו - יען כי "אַ֣ךְ צַ֭דִּיקִים יוֹד֣וּ לִשְׁמֶ֑ךָ יֵשְׁב֥וּ יְ֝שָׁרִ֗ים אֶת-פָּנֶֽיךָ".