א לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ ב חַלְּצֵ֣נִי יְ֭הוָה מֵאָדָ֣ם רָ֑ע מֵאִ֖ישׁ חֲמָסִ֣ים תִּנְצְרֵֽנִי׃ ג אֲשֶׁ֤ר חָשְׁב֣וּ רָע֣וֹת בְּלֵ֑ב כָּל־י֝֗וֹם יָג֥וּרוּ מִלְחָמֽוֹת׃ ד שָֽׁנֲנ֣וּ לְשׁוֹנָם֮ כְּֽמוֹ־נָ֫חָ֥שׁ חֲמַ֥ת עַכְשׁ֑וּב תַּ֖חַת שְׂפָתֵ֣ימוֹ סֶֽלָה׃ ה שָׁמְרֵ֤נִי יְהוָ֨ה ׀ מִ֘ידֵ֤י רָשָׁ֗ע מֵאִ֣ישׁ חֲמָסִ֣ים תִּנְצְרֵ֑נִי אֲשֶׁ֥ר חָ֝שְׁב֗וּ לִדְח֥וֹת פְּעָמָֽי׃ ו טָֽמְנֽוּ־גֵאִ֨ים ׀ פַּ֡ח לִ֗י וַחֲבָלִ֗ים פָּ֣רְשׂוּ רֶ֭שֶׁת לְיַד־מַעְגָּ֑ל מֹקְשִׁ֖ים שָֽׁתוּ־לִ֣י סֶֽלָה׃ ז אָמַ֣רְתִּי לַ֭יהוָה אֵ֣לִי אָ֑תָּה הַאֲזִ֥ינָה יְ֝הוָ֗ה ק֣וֹל תַּחֲנוּנָֽי׃ ח יְהֹוִ֣ה אֲ֭דֹנָי עֹ֣ז יְשׁוּעָתִ֑י סַכֹּ֥תָה לְ֝רֹאשִׁ֗י בְּי֣וֹם נָֽשֶׁק׃ ט אַל־תִּתֵּ֣ן יְ֭הוָה מַאֲוַיֵּ֣י רָשָׁ֑ע זְמָמ֥וֹ אַל־תָּ֝פֵ֗ק יָר֥וּמוּ סֶֽלָה׃ י רֹ֥אשׁ מְסִבָּ֑י עֲמַ֖ל שְׂפָתֵ֣ימוֹ יכסומו (יְכַסֵּֽמוֹ׃) יא ימיטו (יִמּ֥וֹטוּ) עֲלֵיהֶ֗ם גֶּֽחָ֫לִ֥ים בָּאֵ֥שׁ יַפִּלֵ֑ם בְּ֝מַהֲמֹר֗וֹת בַּֽל־יָקֽוּמוּ׃ יב אִ֥ישׁ לָשׁוֹן֮ בַּל־יִכּ֪וֹן בָּ֫אָ֥רֶץ אִישׁ־חָמָ֥ס רָ֑ע יְ֝צוּדֶ֗נּוּ לְמַדְחֵפֹֽת׃ יג ידעת (יָדַ֗עְתִּי) כִּֽי־יַעֲשֶׂ֣ה יְ֭הוָה דִּ֣ין עָנִ֑י מִ֝שְׁפַּ֗ט אֶבְיֹנִֽים׃ יד אַ֣ךְ צַ֭דִּיקִים יוֹד֣וּ לִשְׁמֶ֑ךָ יֵשְׁב֥וּ יְ֝שָׁרִ֗ים אֶת־פָּנֶֽיךָ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מאירי

המאירי

פסוק א:
למנצח מזמור לדוד. זה המזמור אמרו בזמן שהיה מתחבא מפני שאול ואויביו היו מרגלים אותו ומביאים דבתו אל שאול כדואג והזיפים ששלחו אל שאול לאמור הלא דוד מסתתר עמנו (ש״א כג יט) והרבה כיוצא באלה
פסוק ב:
והתפלל לקחת נקמתו מהם ושיצילהו מחרב לשונם ואמ׳ על זה חלצני ה׳ הצילני כי חלצה הוא ההפרד וההפרה מן הדבר כמו חלץ מהם (הושע ה ו) כלומ׳ סר ונפרד מהם וחלצה נעלו (דברי׳ כה ט) ר״ל תשלפהו ותסירהו, וחלצו את האבני׳ (ויקרא יד מ) כלומ׳ ישלפום ויסירם ממקומם ועל זה נאמר בענין ההצלה שהוא נפרד ונחלץ מן הצרה, צדיק מצרה נחלץ (משלי יא ח) וכן חלצני מאדם רע. ואיש חמסים הוא שם לכל רשע ובליעל אף בלא גזלת ממון כי הוא מכל מקום חומס משפט הטובים בהצר להם באיזה צד שיהיה.
פסוק ג:
אשר חשבו רעות בלב כלומ׳ אף בעת שאינם לפני שאול הם חושבים בלבם מה יאמרו לו עלי ומתנכלים עלי להסגירני בידו וכל יום יגורו מלחמות פי׳ בו יאספו כלומ׳ ילקטו עלי דברי מלחמות ושנאות להגידם לשאול ולדעתי מלחמות חסר בי״ת כלומ׳ יגורו במלחמות שאינם עומדים שעה אחת בלא מחשבת קטטה ומלחמה.
פסוק ד:
שננו לשונם ר״ל חדדו כלשון הנחש כשרוצה לנשוך שמקבץ לשונו לחדוד אמ׳ שאף הם דומים לו ג״כ להטלת ארס כלומ׳ שזורקים בחדוד לשונם מרה בחבריהם הרעים כמו שהנחש מטיל ארס. וחמת פי׳ ארס כדכתי׳ חמת למו כדמות חמת נחש (תה׳ נח ה) חמת תנינים (דבר׳ לב לג) ועכשוב הוא מין מן המינים הרעים שבנחשים וי״מ אותו עכביש ואינו נראה כי ארס הנחש קשה מארס העכביש. ואמ׳ שתחת שפתיהם חמת עכשוב משל על דבריהם הרעים שהם המזיקות כחוזק הארס. וסלה כלומ׳ כן הוא משפטם כל ימיהם. וי״מ חמת עכשוב תחת שפתימו כי הכועס כעס גדול תצא לפעמים ליחה יורדת על שפתיו ואותה הליחה דמה לארס הנחש.
פסוק ה:
ומתפלל עליהם לאל ואמ׳ שמרני ה׳ וגו׳ לדחות פעמי להפילני כדרך דחה דחיתני לנפול (מזמ׳ קיח)
פסוק ו:
טמנו גאים פח לי ללוכדני משל על שהיו מרגלים אותו אם יוכלו ללכדו ולהסגירו ביד שאול וכן ענין וחבלים וגו׳ כלומ׳ שפרשו חבלים להיות רשת ליד מעגלי ר״ל אצל מעגלי כלומ׳ במקום שהיה בו דרכי ומוקשים שתו לי סלה ר״ל תמיד והכל משל לרגלם אותו ולהסגירו ביד שאול כמו שאמרו הזיפים ולנו הסגירו ביד המלך (ש״א כג כ).
פסוק ז:
ואני כשהייתי מרגיש בעניינים אלו ולא הייתי יכול להתעכב במקום אחד והייתי צריך ללכת אנה ואנה, לא היה בידי רק תפלה. ואמרתי לה׳ אלי אתה כלומ׳ אלי אתה אשר בו אבטח האזינה לקול תחנוני.
פסוק ח:
ואמ׳ דרך קריאה אלה׳ ה׳ כלומ׳ אתה האלהים ה׳ עז ישועתי ואשר סכות לראשי ביום נשק כלומ׳ היית כובע ישועה לראשי כלומ׳ שהצלתני במלחמותי
פסוק ט:
אל תתן מאויי רשע שיוכל ללכדני וזממו ר״ל מחשבתו אל תפק ר״ל אל תוציאהו לאור שאם תעשה כן ירומו סלה ר״ל יתגאו לעולם. ומאויי היו״ד דגושה כדרך משמני. ופעם מדבר בלשון יחיד ופעם בלשון רבים כי בדברו בלשון יחיד יסוב על דואג ובדברו בלשון רבים יסוב על כלם
פסוק י:
וקרא דואג ראש מסבי כלומ׳ ראש המסבבים והמקיפים אותי ללכדני עמל שפתימו יכסמו ועמל פי׳ שקר ומעל כלומ׳ שקרותו ומעלו יכסמו כענין וילבש קללה כמדו (תה׳ קט יח) וכן על קדקדו חמסו ירד (תה׳ ז יז) ואמ׳ שפתימו יכסמו בלשון רבים כמו שביארנו שפעם מדבר בלשון יחיד ופעם בלשון רבים ופי׳ ראש מסבי והנמשכים עמו עמל שפתימו יכסמו. או יהיה שפתימו יכסמו לשון יחיד כדרך ישר יחזו פנימו (מזמ׳ יא).
פסוק יא:
ימיטו כמו ינטו כלומ׳ ינטו עליהם ממרום גחלים ויפילם האל באש והוא משל על רוב צרות וכן יפילם במהמורות ר״ל שוחות עמוקות בל יקומו מהם. וי״מ מהמורות רשתות כמו מכמורות ויפילם משמש לפניו ולאחריו וכמוהו מנגד עינינו אוכל נכרת מבית אלהי׳ שמחה וגיל.
פסוק יב:
ואיש לשון פי׳ לשון רכיל ומלשין בל יכון בארץ ר״ל שלא יהיה נכון ונשא ואיש [חמס] תצודנו רעתו ותטילהו למדחפות מרעה אל רעה.
פסוק יג:
ואמ׳ ידעתי כי יעשה ה׳ דין עני ומשפט אביונים להנקם מחומסיהם. [ידעתי] זה הקרי אבל הכתיב ידעת בלשון נמצא ופירושו אתה ידעת כי האמת כדברי ולכן אני בטוח כי תעשה כן, יעשה ה׳ [דין עני] כי כן דרכו לעשות ויתמו מן הארץ
פסוק יד:
אך הצדיקים יודו לשמך תמיד וישבו ר״ל יתקיימו ישרים לפניך תמיד רומז על חיי העולם הבא