פסוק ב:אדם רע, איש חמסים. רע בלב הוא מצד השכל האנושי שיתיחס אל האדם, והחמס מיוחס אל נפש הבהמית:
פסוק ו:פח, רשת. הרשת היא סביב הפח, עיין הושע (ה' ב'): ומעגל הוא הדרך הסבובי בכ"מ, עי' ישעיה (כ"ו) והמוקש נמצא בהפח להמית הבע"ח הנצוד בפח:
פסוק יא:ימוטו. מוסב על שפתימו:
פסוק יא:ויפילם. מוסב על העמל:
פסוק יא:במהמרות. שוחות עמוקות, ובדברי חז"ל בראשונה היו קוברים אותו במהמורות:
פסוק יב:איש חמס רע. מציין הרע כעצם מופשט שהוא איש חמס, והוא יצודנו מן ההר לדחפו משם:
פסוק יג:דין עני, משפט אביונים. המשפט הוא בדבר מבואר, והדין הוא בדבר שיש בו טענות ומענות, והאביון אין לו דבר לדון עליו רק אם יעשה לו רעה בגופו, כמ"ש עושקות דלים הרוצצות אביונים (עמוס ד׳:א׳) כמש"ש, וזה קרוי משפט שהוא דבר מבואר:
פסוק יד:צדיקים, ישרים. ע"ל סוף סי' ל"ג: