א לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ ב חַלְּצֵ֣נִי יְ֭הוָה מֵאָדָ֣ם רָ֑ע מֵאִ֖ישׁ חֲמָסִ֣ים תִּנְצְרֵֽנִי׃ ג אֲשֶׁ֤ר חָשְׁב֣וּ רָע֣וֹת בְּלֵ֑ב כָּל־י֝֗וֹם יָג֥וּרוּ מִלְחָמֽוֹת׃ ד שָֽׁנֲנ֣וּ לְשׁוֹנָם֮ כְּֽמוֹ־נָ֫חָ֥שׁ חֲמַ֥ת עַכְשׁ֑וּב תַּ֖חַת שְׂפָתֵ֣ימוֹ סֶֽלָה׃ ה שָׁמְרֵ֤נִי יְהוָ֨ה ׀ מִ֘ידֵ֤י רָשָׁ֗ע מֵאִ֣ישׁ חֲמָסִ֣ים תִּנְצְרֵ֑נִי אֲשֶׁ֥ר חָ֝שְׁב֗וּ לִדְח֥וֹת פְּעָמָֽי׃ ו טָֽמְנֽוּ־גֵאִ֨ים ׀ פַּ֡ח לִ֗י וַחֲבָלִ֗ים פָּ֣רְשׂוּ רֶ֭שֶׁת לְיַד־מַעְגָּ֑ל מֹקְשִׁ֖ים שָֽׁתוּ־לִ֣י סֶֽלָה׃ ז אָמַ֣רְתִּי לַ֭יהוָה אֵ֣לִי אָ֑תָּה הַאֲזִ֥ינָה יְ֝הוָ֗ה ק֣וֹל תַּחֲנוּנָֽי׃ ח יְהֹוִ֣ה אֲ֭דֹנָי עֹ֣ז יְשׁוּעָתִ֑י סַכֹּ֥תָה לְ֝רֹאשִׁ֗י בְּי֣וֹם נָֽשֶׁק׃ ט אַל־תִּתֵּ֣ן יְ֭הוָה מַאֲוַיֵּ֣י רָשָׁ֑ע זְמָמ֥וֹ אַל־תָּ֝פֵ֗ק יָר֥וּמוּ סֶֽלָה׃ י רֹ֥אשׁ מְסִבָּ֑י עֲמַ֖ל שְׂפָתֵ֣ימוֹ יכסומו (יְכַסֵּֽמוֹ׃) יא ימיטו (יִמּ֥וֹטוּ) עֲלֵיהֶ֗ם גֶּֽחָ֫לִ֥ים בָּאֵ֥שׁ יַפִּלֵ֑ם בְּ֝מַהֲמֹר֗וֹת בַּֽל־יָקֽוּמוּ׃ יב אִ֥ישׁ לָשׁוֹן֮ בַּל־יִכּ֪וֹן בָּ֫אָ֥רֶץ אִישׁ־חָמָ֥ס רָ֑ע יְ֝צוּדֶ֗נּוּ לְמַדְחֵפֹֽת׃ יג ידעת (יָדַ֗עְתִּי) כִּֽי־יַעֲשֶׂ֣ה יְ֭הוָה דִּ֣ין עָנִ֑י מִ֝שְׁפַּ֗ט אֶבְיֹנִֽים׃ יד אַ֣ךְ צַ֭דִּיקִים יוֹד֣וּ לִשְׁמֶ֑ךָ יֵשְׁב֥וּ יְ֝שָׁרִ֗ים אֶת־פָּנֶֽיךָ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רוממות אל

אלשיך

פסוק א:
למנצח וכו':
פסוק ב:
לפי הנראה מרבותינו ז"ל ידבר בגליות ואחשבה כי את כלם ידבר כאלו ישראל הגולים הם המדברים בלשון יחיד ואומרים חלצני ה' מאדם רע הוא נ"נ בגלות בבל ובזה אבטח כי מאיש חמסים הוא איש צר ואויב בגלות מדי תנצרני כאשר יפרש הטעם בסמוך.
פסוק ג:
ועל גלות יון אמר אשר תשבו רעות בלב שהוא להעבירם על דת על כן כל יום יגורו מלחמות פעם על שבת ופעם על ר"ח ופעם על מילה ופעם על ההיכל ופעם אמור להם כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל כמ"ש ז"ל בב"ר:
פסוק ד:
ועל גלות אדום הארוך שקצו ליבא לפומא לא גלי' שעל כן אומרים אדום כי ממשלתם לעולם על ראותם האריכות אמר שננו לשונם כמו נחש וכו' והוא כי תחת שפתימו הוא אמרם סלה שממשלתם הוא סלה:
פסוק ה:
ועתה בא ופירש מה שאמרתי שמרני ה' מידי רשע הוא נבוכדנצר שעל ידי כן אבטח שמאיש חמסים הוא המן תנצרני הטעם הוא כי שניהם נ"נ והמן אשר חשבו היה לדחות פעמי מדרך קוני יתברך זה להחטיאני בצלם וזה בסעודת אחשורוש כמפורש במדרש חזית כי המן הרע היה הוליכם אל המשתה ההוא להחטיאם ואם כן אם לא היה יתברך שומרם בימי נבוכדנאצר שלא ישתחוו אלא לפנים עם שיקדשו חנניה וחבריו את ה' היו נופלים לגמרי על ידי איש חמסים שהוסיף להחטיאם בימי אחשורוש:
פסוק ו:
ופירש ואמר כי מה שחשב נבוכדנאצר לדחות פעמי הוא כי טמנו גאים פח לי כי נבוכדנאצר ויועציו הכריזו שיפלון ויסגדון כל עממיא לצלמא והיה אומר שלא היתה ע"א כמפורש אצלנו במקומו והיה הדבר להתגאות שמלכותו תקום לעולם וכל עיקרם היה לי שהוא בשביל ישראל להכניעם תחת שרו של נבוכדנאצר לבטל ענין אבן די לא בידין ומה שחשב המן לדחות פעמי הוא כי וחבלים הם המן ואחשורוש פרשו רשת ליד מעגל והוא מ"ש במדרש חזית שהיה המן וסיעתו בחוצות מצודדים את היהודים להביאם אל הסעודה וזהו פרשו רשת ליד מעגל וגם אחר כך בסעודה מוקשים שתו לי והוא ענין מאמרם ז"ל כי שמו לפני המסובין זונות נגד כל ישראל שיסתכלו בהם להכשילם וזהו מוקשים שתו לי סלה שהוא כל שבעת ימי הסעודה:
פסוק ז:
ואז אמרתי לה' אלי אתה שהוא מאמר תפלת אסתר אלי אלי למה עזבתני אז אמרתי אלי אתה ולא הצלם כי אני לא עשיתי אלא לפנים לכן האזינה ה' וכו':
פסוק ח:
ועל גלות יון אמר אלהים אדני עז ישועתי ואז סכות לראשי הוא יהודה מכבי בן חשמונאי שהיה ראש לישראל ביום נשק שנלחם עם מלך יון והושעתנו על ידו:
פסוק ט:
ועל גלות אדום הוא אומר אל תתן ה' מאויי רשע הוא עמלק זממו אל תפק ומהו זממו הלא הוא אמרם כי ירומו סלה שחושבים שרוממותם היא סלה כמ"ש ז"ל כי גם יעקב נצטער על זה שראה את שלשת שרי שאר מלכיות עולים ויורדים ואת שרו של אדום ראהו עולה ולא יורד והוא כי ליבא לפומא לא גלי והוא זממו של אדום כאמרו למעלה תחת שפתימו סלה:
פסוק י:
אך בה' בטחנו כי ראש מסבי היא התורה שהיא ראש המסבבים אותי להצילני שהוא עמל שפתימו שעמלים העוסקים בה בשפתותיהם יעמלו בה ויעשה העמל ההוא לנו כסוי ומגן:
פסוק יא:
אז ימוטו עליהם שהוא עמלק מן השמים גחלים באש היורדת יפילם במהמורות בל יקומו:
פסוק יב:
איש לשון כו' הוא גוג במלחמה אחרונה בחבלי משיח שכל ענינו לפתות בלשונו להעביר את ישראל על דת או כפרש"י שמדבר על עשו שהיה איש לשון יודע ציד לצוד את אביו בפיו כי אשר היה איש חמס רע יצודנו החמס שעשה למדחפות הס ב' מדחפות אחד ביד ישראל ואחד בגיהנם אחרי כן:
פסוק יג:
ידעתי וכו' אמר כי אז לעתיד נבטח בגאולה כי הלא יעשה ה' דין עני הוא המשיח שהוא עני רוכב על חמור בשואלו דין על האומות וכן משפט אביונים הם ישראל שבגלות שבהם צדיקים וישרים:
פסוק יד:
אלא שיש הפרש בין ב' הסוגים וזהו אך צדיקים וכו' שהוא הסוג הראשון. ישבו ישרים הם השני שהם העושים לפנים משורת הדין והוא כי הנה ידוע מאמר רבי שמואל בר נחמני כי ג' נקראו בשמו של הקב"ה צדיקים ומשיח וירושלים וכו' והנה היה מקום לומר כי שמו יתברך שנקראים צדיקים וישרים בשמו יודו לו כי הוא יעמוד להם ליגאל לז"א אך צדיקים בלבד הן הם אשר צריך יודו לשמך שנקרא גם בהם שהוא יעמוד להם ליגאל כי וישרים אין צריכים כי הלא הם רואי פני המלך הקדוש כי ישבו ישרים את פניך ואין צריך ליגאל על הקרא שם ה' עליהם כי בלעדי זה זכות קדושתם רב מאד מצד עצמם: