פסוק ב:מאדם רע. מיד אדם רע:
פסוק ב:מאיש חמסים. מאיש עושה חמסים:
פסוק ג:יגורו. יאספו עלי מלחמות:
פסוק ד:שננו לשונם. חדדו לשונם והכינו אותם לדבר לה״ר כמו נחש שמחדד לשונו כשבא לנשוך:
פסוק ד:חמת עכשוב. ארס של עכשוב יש לעולם תחת שפתותיהם ר״ל אין פוסקין מלדבר לה״ר:
פסוק ה:אשר חשבו. חושבים מחשבות להיות רגלי נדחים מדחי אל דחי לברוח מפני שאול:
פסוק ו:טמנו. הטמינו עלי הרשת לבל אהיה נשמר ואלכד בה:
פסוק ו:וחבלים. גם חבלי הפח העשויים לסגור פי הפח גם אותם הטמינו לבל ארגיש כלל ור״ל מאוד מאוד הסתירו עצה ללכדני:
פסוק ו:פרשו רשת ליד מעגל. במקום מעגלי ואשורי פרשו הרשת למען אפול בה וכמ״ש וראו את מקומו אשר תהיה רגלו שם (ש״א כג):
פסוק ו:שתו לי סלה. רוצה לומר מבלי הפסק אף אם לא הצליחו בראשונה חזרו שוב לארוב:
פסוק ז:אמרתי. לזה אמרתי בתפלה הלא מעולם אתה אלי וחזקי האזינה גם עתה בקול תחנוני:
פסוק ח:סכותה. מעולם סככת על ראשי בעת באו עלי בכלי נשק הם כלי זיין:
פסוק ט:אל תתן. לכן גם עתה אל תמלא תאות הרשע החפץ לראות ברעתי:
פסוק ט:זממו אל תפק. אל תוציא מחשבתו אל הפועל ועד עולם יהיו מחשבותיו מרוממים ממנו לבל יוכל להשיגם:
פסוק י:ראש מסבי. ראש המסבבים ללכדני והוא דואג האדומי:
פסוק י:עמל שפתימו. השקר שמדברים עלי הוא וסיעתו השקר הזה יכסה אותם ר״ל מה שרוצים לעשות לי יבוא עליהם:
פסוק יא:ימוטו. הגחלים יהיו מטים עצמם לנפול אליהם:
פסוק יא:באש יפילם. העמל שזכר הוא יפילם באש ובשוחות עמוקות לבל יוכלו קום:
פסוק יב:איש לשון. מהראוי שהאיש בעל לה״ר בל יהיה נכון בארץ על כנו ובסיסו:
פסוק יב:רע. הרע שהוא עושה הוא יצוד אותו עד שיהיה נדחף מרעה אל רעה:
פסוק יג:ידעתי. הן ידעתי שסוף הדבר אשר יעשה ה׳ דין עני לנקום נקמתו:
פסוק יד:אך צדיקים. הצדיקים לבד הם יודו לשמך והישרים ישבו לפניך להללך ולא כן הרשעים האלה כי ילכו לאבדון ולא יזכירו בשם ה׳: