פסוק א:למנצח לדוד מזמור. כוונת המזמור לתת הודאה לאל והודעת הקפת ידיעתו על כל נמצא וספר קצת נפלאות פעולותיו בבריאת העולם והתפלל בו על הרשעים המטרידים אותו ומונעים ממנו שלימות ושלבו עלם לדבקה בו בלא שום סיג. ואמ׳ ה׳ חקרתני ותדע וידוע שהמלות מושאלות בלשון אצל הבורא כמו לשון בני אדם והידיעה החזקה לבני אדם היא הבאה אחר החקירה ולזה אמ׳ באל חקרתני ותדע כלומ׳ ידעתני ידיעה ברורה כאלו היתה ידיעתך אחר חקירה ועיון והוא ענין חוקר לב ובוחן כליות (ירמיה יז י) כלומר ידעת כל ענייני אין כל דבר נעלם ממך,
פסוק ב:ופרט בזה רוב תנועות האדם והזכיר מהם ארבעה, הישיבה והקימה והוא אמרו שבתי וקומי וההליכה והשכיבה
פסוק ג:והוא אמר, ארחי ורבעי, ומלת רבעי מענין רביצה מלשון תרגום ואלו הד׳ הם רוב תנועות האדם והאדם נעתק תמיד מזו לזו כלומ׳ שכל תנועותי ידעת הם וסבותיהם. ורעי ר״ל מחשבתי מלשון רעיון ומרחוק ר״ל מזמן רחוק כלומר קודם שאחשוב אותה אתה ידעת וזרית כמו הקפת מלשון זר זהב משל כמקיף הדבר שאינו יכול לזוז משם בלתי ידיעתו.
פסוק ד:וכל דרכי הסכנת לשון רגילות והוא כעין מה שפירשנו בענין ה׳ חקרתני ותדע וידוע שידיעת האדם במה שמורגל בו תמיד הוא אצלו ידיעה ברורה ולזה אמ׳ דרך השאלה באל שידיעתו ברורה כידיעת הדבר המורגל תמיד. ויש לפרש הסכנת פועל יוצא והוא חוזר על תנועת האיברים שהוזכרו ומלת וכל חסר בי״ת כלומ׳ ובכל דרכי וענייני הרגלת איברי ככל תנועותי הצריכות להם כי כל איברי האדם מונחים בחכמה וסדר וצריכים זה לזה על צד רחוק או קרוב ותכף שירצה לנוע באיזו מן התנועות כל האיברים הצריכים לכך חיצוניים ופנימיים נשמעים ונאותים לעזר התנועה אבל שהורגלו האיברים בכך מצד טבעם המונח בהם מאת האל ית׳. ואמ׳ אין מלה בלשוני כלומ׳ עוד אין הדבור בפי ולא הוצאתי מחשבתי לדבור שאתה ידעת כלה והוא ענין בנת לרעי מרחוק אלא שדרך הפלגת שבח הוא כופל העניינים תמיד
פסוק ה:וכן אחור וקדם צרתני שלא אוכל לזוז בלתי ידיעתך וזכר שתי הרוחות במקום ארבע ואמ׳ ותשת עלי כפכה כרומז דרך משל על תנועת מעלה כלומ׳ שאם ארצה ללכת דרך מעלה הנה כפך עלי ובכלל [זה] תנועת מטה והנה נזכרו שש הקצוות אשר לאדם תנועה בהם וכפך בקצת ספרים בכ״ף וה״א כמו ירכה (שמות יג טו)
פסוק ו:פליאה דעת נסמך לפסוקים של אחריו כלומ׳ אמר דרך משל אחרי שידיעתך הקיפתני מכל צד הנה נפלאה דעת ממני ונשגבה ר״ל חזקה עד שלא אוכל לה ר״ל שלא אוכל לדעתה כשאחטא לפניך וארצה להסתר
פסוק ז:מרוחך ר״ל מרצונך וגזרתך עלי אנה אלך ואנה מפניך אברח ופליאה כתוב בפנים פלאיה נגזר מן והוא פלאי (שופטים יג יח) כי כן יאמר פלאי פלאות ויאמר ג״כ ממנו פליאה כדרך הקרי כמו מנביא נביאה. ואנה אלך מלרע כדרך אנה אנחנו עולים (דברי׳ א כח) וכל האחרים מלעיל.
פסוק ח:והאריך באלו המשלים ואמר אם אסק שמים שם אתה כלומ׳ שאתה נמצא בכל מקום ואציעה שאול כלומ׳ שאשים מצעי [בשאול] והוא עומק הארץ הנך
פסוק ט:ואם אומר אשא כנפי שחר כלומ׳ דרך משל שאתנועע עם תנועת השחר ממזרח למערב ואשכנה באחרית ים ר״ל בסוף המערב
פסוק י:גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך ודמה תנועת השחר לכנף לקלות התנועה היומית
פסוק יא:ומלת ישופני מענין נשף והם שני שרשים נשף ושוף בענין אחד והוא ענין חשך כלומ׳ דרך משל אם אחשוב להסתר מפניך במקום חשוך ואומר בלבי שהחושך ישופני ר״ל יחשיכני ממך שלא תראה אותי ואת מעשי הנה
פסוק יב:גם חשך לא יחשיך ממך אך לילה כיום יאיר וכחשכה כאורה הכל שוה לפניך.
פסוק יג:ואמ׳ כי אתה קנית כליותי ר״ל חדשת כי המצאת מה שאינו יקרא קנין [כמו] קונה שמים וארץ ואמ׳ כליותי שהוא לדעתי מקור המחשבה כלומ׳ ואחר שאתה המצאת מקור המחשבה איך יעלם ממך. וי״מ כי זכר הכליות במקום הגוף כי הם הגוף שמהם ירד הזרע אל גיד האדם. וכפל ואמר תסוכני בבטן אמי כלומר סוככתני וכסיתני בעור ובשר ועצמות וגידים.
פסוק יד:ואחר שנתגלגל ביצירת העובר אמ׳ אודך על כי נוראות נפלאתי כלומ׳ בדברים נוראים ונפלאים נפלאתי בבריאתי מצד פעולותיך נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד ומלת מאד הפוכה כלומ׳ נפלאים מעשיך בבריאה מאד ונפשי יודעת מה שאין כן בשאר ב״ח שאע״פ שמעשיו ג״כ נפלאים ביצירתם בתכונת האיברים ותועלותיהם ומזגי הכחות ותועלתם כמו שידוע לחכמים בנתוח מ״מ אין נפשם יודעת כי אין בהם נפש המשכלת כמוני.
פסוק טו:ואמ׳ לא נכחד ר״ל לא נעלם עצמי ר״ל עצמותי ממך והעי״ן נקראת בקמץ חטף כלומ׳ לא נעלם ענין הוייתי ממך כלל. ואמ׳ אשר עושיתי בסתר רמז על הקלטת הזרע הבא אליה דרך עשויי או על ענין הקפאת הזרע כדרך הקפאת הגבינה מן החלב כדרך אמרו כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני (איוב י א) ולהיות הגבינה נעשית דרך עשוי בידים ייחס לקפיאת הזרע ג״כ לשון עשוי כלומ׳ שנקפא כאלו נעשה בידים. ואמרו רקמתי רמז על התרקם השפיר בבליטת הגידים כאמרם ז״ל שפיר מרוקם ולהיות מעשה הרקום על פנים רבים ועל מהלכים מסתבכים וכן ענין הגידים באדם מהעצמות יקרא זה בלשון רקום וכן להיות מקום יצירתו בשפל בטן האשה אמ׳ בתחתיות ארץ כי כל דבר שפל יאמ׳ לו בהקיש אל עליונו תחתית וארץ כמו שביארנו בענין והנה אופן אחד בארץ (יחזק׳ א טו) על שהוא שפל בערך אל עליונו.
פסוק טז:וגלמי ר״ל גולם בלא צורה רמז על השלמתו קודם הנתן הרוח בו וראו עיניך משל על ידיעה ברורה כידיעת המוחש והמורגש וכן ועל ספרך כלם יכתבו משל על בירור הידיעה בהם כידיעת הדבר הנכתב בספר. ימים יוצרו כלומ׳ שיצירת האיברים הנזכרת אינה נשלמת ביום אחד רק לקץ ימים. ולא אחד בהם כתוב באלף ופירושו לדעתי שעדיין אין דבור האל בהם ר״ל הרוח הנפשי כלומ׳ ימים הם עומדים בלא הרוח הנפשי והם לדעת קצת החכמים ארבעים יום לזכר ושמונים לאשה וקרא הכח השכלי אחד להיותו מיוחד בו. והקרי בוא״ו ופי׳ לדעתי ג״כ ולו ר״ל לאל חלק אחד בהם ר״ל הכח השכלי ורמז על נתינת הרוח הנפשי בכח השכלי אחר השלמת היצירה לימים שהזכרנו. ושאר מפרשים פירשו בו דברים אינם מתישבים עלי ורבו׳ דרשו ולו אחד בהם [זה] יום הכפורים ונראה לי לפי זה שהם דרשו הענין על אמונת גמול ועונש והוא לדעתי ענין נפלאים מעשיך ונפשי יודעת כי זה מן הדברים הבלתי נודעים במופת ונחלקים לשלש כתות צדיקים ורשעים ובינונים לא נכחד עצמי אלו הצדיקים ר״ל זיוי והדרי ועושיתי בסתר לדעתי הוא להמשך זה נאמ׳ על הרשעים מענין ועסותם רשעים כי יהיו אפר (מלאכי ג כא) וכן רקמתי בתחתיות ארץ ר״ל בשפל המקומות והוא גיהנם רמז על הרשעים ואמרו רקמתי רמז על הסתבכות רוב מיני צער עליהם וגלמי רמז על הבינונים שלא נתברר ענינם. אבל שהם כענין גולמי כלים שלא נשלמה צורתם ועל ספרך כלם יכתבו כענין משל שלשה ספרים נפתחין בראש השנה. ימים יוצרו כלומ׳ הכין להם האל דרך לשוב ורמז על עשרת ימי תשובה ולו אחד בהם לצרף ולברר כל עניניהם והוא יום הכפורים.
פסוק יז:ולי מה יקרו כמו ודבר ה׳ היה יקר (ש״א ג א) ורעיך ר״ל מחשבותיך כלומ׳ יקרו בעיני מחשבותיך שלא אוכל להשיגם ומה עצמו ר״ל מה רבו ראשיהם ר״ל השגת כלליהם וכ״ש השגת פרטיהם ולפעמים בא מלת עוצם מלשון רבוי כמו עצמו לי אלמנותיו מחול ימים (ירמ׳ טו ח).
פסוק יח:ואמ׳ אספרם ר״ל אם אבא למנותם לא אוכל כי מחול ירביון ואף אם הקיצותי ר״ל שאגזול שנתי מעיני ויום ולילה אתבודד בזה והוא ועודי עמך כלומ׳ שלא אתעסק רק בנפלאותיך לא אוכל לבא עד תכליתם.
פסוק יט:ואם תקטול פירשו בו שהוא תפלה על מיתתם ולדעתי הוא נמשך למה שאמ׳ כלומ׳ אפי׳ אם תקטול רשע כלומ׳ שלא יהא שום מונע ומעכב מלהתעסק בנפלאותיך וכן אנשי דמים יסורו ממני ומכל העולם עד שתמלא הארץ דעה את ה׳ אעפ״כ לא אוכל להשיג נפלאותיך. ומורו במקום יסורו.
פסוק כ:ואחר שהזכירם ספר בגנותם ואמ׳ אשר יאמרוך למזמה וזולתי פי׳ בו לשון אמירה בחסרון אלף כמו ולעמשא תאמרו (ש״ב יט יד) ויאמרוך כמו יזכירוך וידברו בך במחשבתם ורצונם רוצה בו שהם מדברים עליך סרה. וקשה בעיני לומר יאמרוך כי האמירה אינה נקשרת בלא למ״ד ולכן נ״ל שהוא מלשון את ה׳ האמרת היום (דבר׳ כו) ואם אינו מאותו בנין כי כן פירשו רבים אמרו צדיק כי טוב (ישע׳ ג י) ופי׳ לדעתי במה שדבר עד הנה בידיעת האל שהם כופרים בה וחושבים ליחס חסרון לאל אם יש מיהו יודע פרטי המציאות ובעשותם אותו נסכל מידיעתם הם חושבים זה לכבוד לו וזהו אשר יאמרוך למזמה ר״ל אשר ייחסו לך שלימות ומעלה לפי מחשבתם בעשותם אותך נסכל הידיעה בחלקי המציאות. ונשוא כמו נשאו וכמוה ונשו את כלמתם (יחזקא׳ לט כו) כמו ונשאו והאלף האחרונה כאלף ההלכוא אתו (יהושע י כד) ולא אבוא שמוע (ישעי׳ כח יב) ופירש בו ונשאו עריך אותך לשוא מענין לא תשא את שם ה׳ אלהיך לשוא (שמות כ). ולי נראה שהוא מענין התנשאות כלומ׳ גם הם יאמרו לנשא אותך בתכלית הידיעה ואותו ההתנשאות הוא לשוא כי אינו התנשאות רק חסרון.
פסוק כא:ולפרסם שאינו מהם הודיע כוונתו להם ואמ׳ הלא משנאיך ה׳ אשנא, ובתקוממיך כמו במתקוממיך אתקוטט אריב, מלשון קטטה.
פסוק כב:תכלית שנאה רומז על רחוק הידיעות וכפל הענין ואמ׳ לאויבים היו לי. ואמ׳ שאני שונא אותם עד שאבחר מות מעצמותי ולא שאהיה כהם
פסוק כג:והוא שאמ׳ חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע שרעפי ר״ל מחשבותי
פסוק כד:ואם תראה דרך עוצב בי ר״ל דרך מרי מלשון מרו ועצבו (ישע׳ סג י) עד שאשוה בדעת אחת עם דעת הכופרים נחני בדרך עולם כלומ׳ המיתני מלשון הולך האדם אל בית עולמו (קהל׳ יב ה) וכן בדרך כל הארץ (מ״א ב ב) והוא״ו שבמלת ונחני כוא״ו ביום השלשי וישא אברהם את עיניו (בראשית כב ד).