ותשת עלי כפכה. סודו ותשת עלי הפכך ועל כן מלא בה"א עיין במסורת שבסוף ספר לקוטי שכחה ופאה דף כ"ח ע"ב:
פסוק ו:
פלאיה. פליאה קרי:
פסוק ו:
לא אוכל לה. מלת אוכל בשני טעמים:
פסוק ז:
אנה אלך. זה אחד מן השנים מלרע והשני אנה אנחנו עולים:
פסוק י:
ותאחזני. הוא"ו בגעיא:
פסוק יב:
לא יחשיך. במדוייקים החי"ת בשוא לבדו כמ"ש בירמיה י"ג:
פסוק טו:
עצמו. העי"ן נקראת בקמץ חטוף:
פסוק טו:
בתחתיות. הבי"ת בגעיא:
פסוק טז:
ועל ספרך. הוא"ו בגעיא:
פסוק טז:
ולא אחד בהם. ולו קרי. ומדרשי אגדה יש רבים ועיין מ"ש בריש הקדמת הראב"ד לספר יצירה:
פסוק יז:
ולי מה יקרו. כתב רב פעלים שדגש דחיק ואתי מרחוק דגש חזק ולכן ימצא גם ביתר האותיות ולי מה יקרו רעיך. מה טבו אהליך יעקב ודומיהם:
פסוק יט:
אלוה, רשע. יש פסיק בין אלוה לרשע וכן צריך להפסיק בקריאה שלא יהא נראה כמחרף ח"ו וכן בפסוק הלא משנאיך ה', אשנא שבסמוך יש פסיק בין השם לאשנא משום כבודו של מעלה כמ"ש פעמים רבות:
פסוק כ:
למזמה נשוא. חד מן מלין דכתיב אל"ף בסוף תיבותא ולא קרינן הראב"ע ורד"ק ומסורת דניאל ג' וריש פ' שלח לך:
פסוק כ:
לשוא עריך. אמר בעל המסרה על ויהי ערך (שמואל א כ״ח:ט״ז) ב' בלישנהון חד חסר וחד מלא והשמדתי עריך (מיכה ה׳:י״ג) ולדעתי אינו מזה הענין נשוא לשוא עריך כי לא חשבו עמהם ג"כ בשרשים אבל במסרה שלפנינו בשמואל ובמיכה נמסר ח' בלישן דבבו בקריאה ונחשב עמהם גם נשוא לשוא עריך: