א לַ֭מְנַצֵּחַ לְדָוִ֣ד מִזְמ֑וֹר יְהוָ֥ה חֲ֝קַרְתַּ֗נִי וַתֵּדָֽע׃ ב אַתָּ֣ה יָ֭דַעְתָּ שִׁבְתִּ֣י וְקוּמִ֑י בַּ֥נְתָּה לְ֝רֵעִ֗י מֵרָחֽוֹק׃ ג אָרְחִ֣י וְרִבְעִ֣י זֵרִ֑יתָ וְֽכָל־דְּרָכַ֥י הִסְכַּֽנְתָּה׃ ד כִּ֤י אֵ֣ין מִ֭לָּה בִּלְשׁוֹנִ֑י הֵ֥ן יְ֝הוָ֗ה יָדַ֥עְתָּ כֻלָּֽהּ׃ ה אָח֣וֹר וָקֶ֣דֶם צַרְתָּ֑נִי וַתָּ֖שֶׁת עָלַ֣י כַּפֶּֽכָה׃ ו פלאיה (פְּלִ֣יאָֽה) דַ֣עַת מִמֶּ֑נִּי נִ֝שְׂגְּבָ֗ה לֹא־א֥וּכַֽל לָֽהּ׃ ז אָ֭נָ֥ה אֵלֵ֣ךְ מֵרוּחֶ֑ךָ וְ֝אָ֗נָה מִפָּנֶ֥יךָ אֶבְרָֽח׃ ח אִם־אֶסַּ֣ק שָׁ֭מַיִם שָׁ֣ם אָ֑תָּה וְאַצִּ֖יעָה שְּׁא֣וֹל הִנֶּֽךָּ׃ ט אֶשָּׂ֥א כַנְפֵי־שָׁ֑חַר אֶ֝שְׁכְּנָ֗ה בְּאַחֲרִ֥ית יָֽם׃ י גַּם־שָׁ֭ם יָדְךָ֣ תַנְחֵ֑נִי וְֽתֹאחֲזֵ֥נִי יְמִינֶֽךָ׃ יא וָ֭אֹמַר אַךְ־חֹ֣שֶׁךְ יְשׁוּפֵ֑נִי וְ֝לַ֗יְלָה א֣וֹר בַּעֲדֵֽנִי׃ יב גַּם־חֹשֶׁךְ֮ לֹֽא־יַחְשִׁ֪יךְ מִ֫מֶּ֥ךָ וְ֭לַיְלָה כַּיּ֣וֹם יָאִ֑יר כַּ֝חֲשֵׁיכָ֗ה כָּאוֹרָֽה׃ יג כִּֽי־אַ֭תָּה קָנִ֣יתָ כִלְיֹתָ֑י תְּ֝סֻכֵּ֗נִי בְּבֶ֣טֶן אִמִּֽי׃ יד אֽוֹדְךָ֗ עַ֤ל כִּ֥י נוֹרָא֗וֹת נִ֫פְלֵ֥יתִי נִפְלָאִ֥ים מַעֲשֶׂ֑יךָ וְ֝נַפְשִׁ֗י יֹדַ֥עַת מְאֹֽד׃ טו לֹא־נִכְחַ֥ד עָצְמִ֗י מִ֫מֶּ֥ךָּ אֲשֶׁר־עֻשֵּׂ֥יתִי בַסֵּ֑תֶר רֻ֝קַּ֗מְתִּי בְּֽתַחְתִּיּ֥וֹת אָֽרֶץ׃ טז גָּלְמִ֤י ׀ רָ֘א֤וּ עֵינֶ֗יךָ וְעַֽל־סִפְרְךָ֮ כֻּלָּ֪ם יִכָּ֫תֵ֥בוּ יָמִ֥ים יֻצָּ֑רוּ ולא (וְל֖וֹ) אֶחָ֣ד בָּהֶֽם׃ יז וְלִ֗י מַה־יָּקְר֣וּ רֵעֶ֣יךָ אֵ֑ל מֶ֥ה עָ֝צְמוּ רָאשֵׁיהֶֽם׃ יח אֶ֭סְפְּרֵם מֵח֣וֹל יִרְבּ֑וּן הֱ֝קִיצֹ֗תִי וְעוֹדִ֥י עִמָּֽךְ׃ יט אִם־תִּקְטֹ֖ל אֱל֥וֹהַּ ׀ רָשָׁ֑ע וְאַנְשֵׁ֥י דָ֝מִ֗ים ס֣וּרוּ מֶֽנִּי׃ כ אֲשֶׁ֣ר יֹ֭אמְרֻךָ לִמְזִמָּ֑ה נָשֻׂ֖א לַשָּׁ֣וְא עָרֶֽיךָ׃ כא הֲלֽוֹא־מְשַׂנְאֶ֖יךָ יְהוָ֥ה ׀ אֶשְׂנָ֑א וּ֝בִתְקוֹמְמֶ֗יךָ אֶתְקוֹטָֽט׃ כב תַּכְלִ֣ית שִׂנְאָ֣ה שְׂנֵאתִ֑ים לְ֝אוֹיְבִ֗ים הָ֣יוּ לִֽי׃ כג חָקְרֵ֣נִי אֵ֭ל וְדַ֣ע לְבָבִ֑י בְּ֝חָנֵ֗נִי וְדַ֣ע שַׂרְעַפָּֽי׃ כד וּרְאֵ֗ה אִם־דֶּֽרֶךְ־עֹ֥צֶב בִּ֑י וּ֝נְחֵ֗נִי בְּדֶ֣רֶךְ עוֹלָֽם׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
לַמְנַצֵּחַ, לְדָוִד מִזְמוֹר. ה', חֲקַרְתַּנִי וַתֵּדָע. אתה מכיר את כולי לפרטי פרטים.
פסוק ב:
אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי. כל תנועה שאני עושה ידועה לך. בַּנְתָּה, אתה מבין לְרֵעִי, את רעיונותי מֵרָחוֹק. אתה מכיר אותי מחוץ ומפנים.
פסוק ג:
את אָרְחִי, הליכתי וְרִבְעִי, רבצי, משכבי זֵרִיתָ, אתה מודד, בוחן ומסווג, וְאת כָל דְּרָכַי הִסְכַּנְתָּה, אתה רגיל בהן, מפקח עליהן ומדריך אותי.
פסוק ד:
כִּי אֵין, עוד בטרם יש מִלָּה בִּלְשׁוֹנִי להגדיר דבר כלשהו – הֵן, ה', כבר יָדַעְתָּ את כֻלָּהּ. אינני יכול לומר דבר חדש שהרי הכול גלוי וידוע לפניך; או: אינני יכול לתאר במלים את ידיעתך המקפת אותי, משום שאתה קרוב מכל קרוב, שהרי אתה הוא המחולל אותי –
פסוק ה:
אָחוֹר וָקֶדֶם, מכל הצדדים צַרְתָּנִי, צרת את צורתי, וַתָּשֶׁת, ושמת עָלַי כַּפֶּכָה, כפך. מראשיתי אני נתון תחת חסותך. בהיותי אדם אני מצוי תמיד בתוך ידיעתך והשגחתך, שהרי למרות גדולתך אתה קרוב מאוד.
פסוק ו:
פְּלִיאָה דַעַת מִמֶּנִּי, ידיעתך החובקת אותי נפלאה ונעלית מידיעתי. היא נִשְׂגְּבָה, לֹא אוּכַל לָהּ, להבין אותה ולהכיל זאת. אתה תמיד עמי, יודע אותי ומבחין בי, ואין בי שום צד שאינו גלוי וחשוף לפניך.
פסוק ז:
גם אילו רציתי לצאת ולהיעלם, אָנָה, לאן אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ?! אין לי שום דרך לעשות זאת. וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח?! הרי אתה מצוי בכל מקום ובכל דבר.
פסוק ח:
אִם אֶסַּק, אעלה ואמריא לשָׁמַיִם, הלוא שָׁם אָתָּה, וגם אם ארד וְאַצִּיעָה, אכין לי מצע לשכב בעמקי השְּׁאוֹל, גם שם הִנֶּךָּ.
פסוק ט:
אם אֶשָּׂא, אתרומם ואעוף בכַנְפֵי שָׁחַר לקצה המזרח, או אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם, בסוף המערב,
פסוק י:
גַּם שָׁם, בכל מרחק שיהיה, יָדְךָ תַנְחֵנִי, וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ.
פסוק יא:
וָאֹמַר, גם אם אחשוב אַךְ חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי, יעלים אותי, וְלַיְלָה הוא אוֹר – בלשון נקייה: יהיה חושך בַּעֲדֵנִי, בשבילי. או: אם חשבתי שהיעלמותי תהיה המפלט שלי, הרי זו טעות – גם חשכת הלילה איננה מסתירה ומעלימה אותי ממך,
פסוק יב:
כי גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ דבר מִמֶּךָּ, וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר. כַּחֲשֵׁיכָהכָּאוֹרָה. מבחינתך אין הבדל ביניהם.
פסוק יג:
הווייתי מעיקרה אינה אלא מעשה ידיך. כל מה שיש בי נובע מן הדברים שנוצרתי אתם. כִּי אַתָּה קָנִיתָ, יצרת את כִלְיֹתָי, חלקי הפנימיים הנסתרים; תְּסֻכֵּנִי, היית מסוכך ומגן עלי עוד בהיותי בְּבֶטֶן אִמִּי.
פסוק יד:
אוֹדְךָ, אני מודה ואף משתאה, עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי, יצירתי המורכבת בידיך מעוררת בי יראת כבוד ופליאה. נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ בכללם ובפרטי פרטיהם, וְנַפְשִׁי יֹדַעַת זאת מְאֹד, היטב.
פסוק טו:
לֹא נִכְחַד, נעלם עָצְמִי, מציאותי הפנימית, הווייתי העיקרית, מִמֶּךָּ; לא נכחד ממך אֲשֶׁר, מה שעֻשֵּׂיתִי, עוצבתי בַסֵּתֶר, ברחם, רֻקַּמְתִּי, נוצרתי בהיחבא כמו בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ.
פסוק טז:
והרי אתה יודע אותי לא רק בצורה המוגדרת והמובחנת כאדם שלם, אלא גם את גָּלְמִי, כאשר לא הייתי אלא חומר בלבד, רָאוּ עֵינֶיךָ, וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם – אני ואחרים יִכָּתֵבוּ. כולנו מנויים ורשומים לפניך. אתה יוצר ויודע את הווייתם הגשמית והרוחנית של הברואים עוד מראשיתם. כאן פונה המשורר לצד אחר של הבריאה – הזמן, מאורעות החיים: יָמִים יֻצָּרוּ וְלוֹ – לקדוש ברוך הוא ידוע כל אֶחָד ואחד בָּהֶם, שכן הוא מכיר כל יחידת זמן כמציאות פרטית מיוחדת.
פסוק יז:
וְלִי, בהיותי אדם, מַה, כמה יָּקְרוּ, חשובים בעיני רֵעֶיךָ, רעיונותיך, המחשבות שאני חושב עליך, אֵל, מֶה עָצְמוּ, עצומים, רָאשֵׁיהֶם, עיקריהם. אפילו רק נקודות ההתחלה והבסיס של המחשבות שאני חושב עליך הן גדולות ורבות.
פסוק יח:
אם אֶסְפְּרֵם, אספור את כל הדברים שאני יכול להרהר בך – בגדולתך ובהווייתך, הם יותר מֵחוֹל יִרְבּוּן, ירבו. מחשבותי עליך מלוות אותי ללא הרף. אמנם כשאני ישן אינני חושב, אך מיד כאשר הֱקִיצֹתִי מהשינה – וְעוֹדִי עִמָּךְ. אני מוצא את עצמי שוב ושוב סמוך וקרוב אליך.
פסוק יט:
כמו במזמורים נוספים שיש בהם הסתכלות בהרמוניה שבין ה' לעולמו, גם כאן יש מודעות לנקודות של חשכה ושל פגם המצויות בעולם. אין אלה פגמים בעצם מעשה הבריאה אלא בדברים הנעשים בידי בני אדם; רק בני האדם, בעלי חופש בחירה, מסוגלים ליצור רע במודע. הכתמים והחללים שבמציאות קשורים אפוא לאדם. ולכן – אִם, הלוואי שתִּקְטֹל, אֱלוֹהַּ, את הרָשָׁע, ואני פונה אליכם, אַנְשֵׁי דָמִים בקריאה: סוּרוּ מֶנִּי, ממני. ושוב מפנה דיבורו אל אלוקים:
פסוק כ:
אנשים אלו הם אֲשֶׁר יֹמְרוּךָ, אומרים את שמך, מזכירים אותך, נשבעים בך ואף מרוממים אותך לִמְזִמָּה, לשם מזימותיהם הרעות. נָשׂוּא, נשאו את שמך לַשָּׁוְא, לא רק מבחינת התוצאות אלא גם מבחינת שאיפותיהם עָרֶיךָ, אויביך. הרשעים נושאים שם שמים לשם דברים חסרי ערך ותוכן. אף על פי שאותם אנשים אינם אויביו הפרטיים של המשורר, אין הוא יכול שלא להיות מעורב במלחמת הטוב והרע –
פסוק כא:
הֲלוֹא את מְשַׂנְאֶיךָ, אלה ששונאים אותך, ה', אֶשְׂנָא גם אני, וּבִתְקוֹמְמֶיךָ, עם המתקוממים נגדך אֶתְקוֹטָט.
פסוק כב:
תַּכְלִית שִׂנְאָה, שנאה קשה מאוד שְׂנֵאתִים, לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי, לא משום שהם פוגעים בי, במהלך חיי או ברגשותי, אלא משום שאני נוקט עמדה במלחמתם כנגדך.
פסוק כג:
חָקְרֵנִי, אֵל, בדברים אלה ובדברים אחרים, וְדַע לְבָבִי, כי עומק כוונתי אינו אלא כלפיך, בְּחָנֵנִי וְדַע את שַׂרְעַפָּי, הרהורי.
פסוק כד:
וּבבחינה הזו רְאֵה אִם דֶּרֶךְ המובילה לעֹצֶב, צער ויגון, או: מרי בִּי, אם יש בי דרכים ועניינים הנובעים מנטיות לבי, מחטאי ומטעויותי, וּנְחֵנִי, הנחה אותי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם, בדרך המוליכה אל הנצח.