פסוק א:הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֶת שֵׁם ה׳ וְגוֹ׳:
פסוק ז:בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה. הֵם זַהֲרוּרֵי הָרָקִיעַ הַמַּבְרִיקִים וּמֵאִירִים לִפְנֵי הַמָּטָר, שֶׁקּוֹרִין אשליילד״ש בְּלַעַ״ז:
פסוק ז:מוֹצֵא. לְשׁוֹן מְצִיאָה, כְּלוֹמַר: אוֹצָרוֹת תִּקֵּן לָרוּחַ, וְשָׁם הֵם מְצוּיִין לוֹ לְשָׁלְחָם בְּמִשְׁלַחְתּוֹ:
פסוק ט:בְּתוֹכֵכִי. כְּמוֹ בְּתוֹכֵךְ:
פסוק יג:ה׳ שִׁמְךָ לְעוֹלָם. כִּגְדֻלָּתְךָ וּכְמֶמְשַׁלְתְּךָ אָז כֵּן הוּא גַּם עַתָּה, וְהַיְּכֹלֶת בְּיָדְךָ לָדוּן וְלִנְקֹם נִקְמָתֵנוּ:
פסוק יד:כִּי יָדִין ה׳ עַמּוֹ. יִשְׁפֹּט מִשְׁפָּטָם מֵאוֹיְבֵיהֶם:
פסוק יד:יִתְנֶחָם. יִתְעַשֵּׁת (יִתְעַכֵּב):
פסוק יז:אַף אֵין יֶשׁ רוּחַ בְּפִיהֶם. גַּם רוּחַ אֵין בְּפִיהֶם אֲפִלּוּ כַּבְּהֵמָה זוֹ, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יְדַבְּרוּ כְּאָדָם. וּמֵאַחַר שֶׁאֵין בָּהֶם רוּחַ, אֵין צָרִיךְ לְפָרֵשׁ רוּחַ הַחֹטֶם. אַף זֶה פַּתָּח, וְ״אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן״ (תהלים קטו:ו) קָמַץ (ס״א אינו):
פסוק כ:יִרְאֵי ה׳. אֵלּוּ הַגֵּרִים (מדרש תהלים כב:כט) (מצאתי):
