א הַ֥לְלוּ יָ֨הּ ׀ הַֽ֭לְלוּ אֶת־שֵׁ֣ם יְהוָ֑ה הַֽ֝לְלוּ עַבְדֵ֥י יְהוָֽה׃ ב שֶׁ֣֭עֹֽמְדִים בְּבֵ֣ית יְהוָ֑ה בְּ֝חַצְר֗וֹת בֵּ֣ית אֱלֹהֵֽינוּ׃ ג הַֽ֭לְלוּ־יָהּ כִּי־ט֣וֹב יְהוָ֑ה זַמְּר֥וּ לִ֝שְׁמ֗וֹ כִּ֣י נָעִֽים׃ ד כִּֽי־יַעֲקֹ֗ב בָּחַ֣ר ל֣וֹ יָ֑הּ יִ֝שְׂרָאֵ֗ל לִסְגֻלָּתֽוֹ׃ ה כִּ֤י אֲנִ֣י יָ֭דַעְתִּי כִּי־גָד֣וֹל יְהוָ֑ה וַ֝אֲדֹנֵ֗ינוּ מִכָּל־אֱלֹהִֽים׃ ו כֹּ֤ל אֲשֶׁר־חָפֵ֥ץ יְהוָ֗ה עָ֫שָׂ֥ה בַּשָּׁמַ֥יִם וּבָאָ֑רֶץ בַּ֝יַּמִּ֗ים וְכָל־תְּהוֹמֽוֹת׃ ז מַֽעֲלֶ֣ה נְשִׂאִים֮ מִקְצֵ֪ה הָ֫אָ֥רֶץ בְּרָקִ֣ים לַמָּטָ֣ר עָשָׂ֑ה מֽוֹצֵא־ר֝וּחַ מֵאֽוֹצְרוֹתָֽיו׃ ח שֶֽׁ֭הִכָּה בְּכוֹרֵ֣י מִצְרָ֑יִם מֵ֝אָדָ֗ם עַד־בְּהֵמָֽה׃ ט שָׁלַ֤ח ׀ אֹת֣וֹת וּ֭מֹפְתִים בְּתוֹכֵ֣כִי מִצְרָ֑יִם בְּ֝פַרְעֹ֗ה וּבְכָל־עֲבָדָֽיו׃ י שֶֽׁ֭הִכָּה גּוֹיִ֣ם רַבִּ֑ים וְ֝הָרַ֗ג מְלָכִ֥ים עֲצוּמִֽים׃ יא לְסִיח֤וֹן ׀ מֶ֤לֶךְ הָאֱמֹרִ֗י וּ֭לְעוֹג מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֑ן וּ֝לְכֹ֗ל מַמְלְכ֥וֹת כְּנָֽעַן׃ יב וְנָתַ֣ן אַרְצָ֣ם נַחֲלָ֑ה נַ֝חֲלָ֗ה לְיִשְׂרָאֵ֥ל עַמּֽוֹ׃ יג יְ֭הוָה שִׁמְךָ֣ לְעוֹלָ֑ם יְ֝הוָ֗ה זִכְרְךָ֥ לְדֹר־וָדֹֽר׃ יד כִּֽי־יָדִ֣ין יְהוָ֣ה עַמּ֑וֹ וְעַל־עֲ֝בָדָ֗יו יִתְנֶחָֽם׃ טו עֲצַבֵּ֣י הַ֭גּוֹיִם כֶּ֣סֶף וְזָהָ֑ב מַ֝עֲשֵׂ֗ה יְדֵ֣י אָדָֽם׃ טז פֶּֽה־לָ֭הֶם וְלֹ֣א יְדַבֵּ֑רוּ עֵינַ֥יִם לָ֝הֶ֗ם וְלֹ֣א יִרְאֽוּ׃ יז אָזְנַ֣יִם לָ֭הֶם וְלֹ֣א יַאֲזִ֑ינוּ אַ֝֗ף אֵין־יֶשׁ־ר֥וּחַ בְּפִיהֶֽם׃ יח כְּ֭מוֹהֶם יִהְי֣וּ עֹשֵׂיהֶ֑ם כֹּ֭ל אֲשֶׁר־בֹּטֵ֣חַ בָּהֶֽם׃ יט בֵּ֣ית יִ֭שְׂרָאֵל בָּרֲכ֣וּ אֶת־יְהוָ֑ה בֵּ֥ית אַ֝הֲרֹ֗ן בָּרֲכ֥וּ אֶת־יְהוָֽה׃ כ בֵּ֣ית הַ֭לֵּוִי בָּרֲכ֣וּ אֶת־יְהוָ֑ה יִֽרְאֵ֥י יְ֝הוָ֗ה בָּרֲכ֥וּ אֶת־יְהוָֽה׃ כא בָּ֘ר֤וּךְ יְהוָ֨ה ׀ מִצִּיּ֗וֹן שֹׁ֘כֵ֤ן יְֽרוּשָׁלִָ֗ם הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מאירי

המאירי

פסוק א:
הללויה. כונת המזמור להעיר לב העם להתפלל לאל לשבחו ולרוממו וספר בשבח האל ובנפלאותיו [ב]אלהי העמים ואמ׳ אתם עבדי ה׳ שעומדים בבית ה׳ בחצרות בית אלהינו הללו את שם ה׳.
פסוק ג:
וכפל הענין ואמ׳ הללויה כי טוב ה׳ כלומ׳ שראוי להללו מצד עצמו כי הוא טוב ר״ל שלם מכל צד ונעים ר״ל ערב לרוב השלימות
פסוק ד:
וכן שאתם בפרט ראויים להללו מצדכם כי יעקב בחר לו יה וישראל לסגולתו
פסוק ה:
וכן שידעתם נפלאותיו מדרך הקבלה וזהו כי אני ידעתי כי גדול ה׳ ואדונינו מכל אלהים ר״ל מכל צבא השמים שהם אלהי העמים
פסוק ו:
וכל אשר חפץ ה׳ עשה בשמים לשנות כח המסור מאתו למערכת הכוכבים ומזלות ובארץ לשנות הטבעים בימים כגון קריעת הים ובכל תהומות ר״ל נהרות כירדן וכיוצא באלו ככל אשר יחפץ.
פסוק ז:
וזכר תחלה קצת הנפלאות בדברים הטבעיים וזהו ענין המטר וכמו שנאמ׳ באיוב עושה גדולות ואין חקר נפלאות עד אין מספר הנותן מטר על פני ארץ ואמ׳ בכאן מעלה נשיאים מקצה הארץ וידוע בטבע שהשמש בכח ניצוציו יעלה מן הארץ ומן הים שני מיני אידים אחד לח יקרא איד ואחד יבש יקרא קיטור ואיד היבש מתנשא בעלייתו יותר מן הלח לרוב קלותו וחומר הרוחות ואם הוא עוזר לאיד הלח אשר הוא חומר הגשמים להעלות עמו עד המקום שיתקבץ בו לרוב הקרירות ויתהוה ממנו מטר וכנה האד היבש בשם נשיא לרוב קלותו והתנשאותו והזכיר האד היבש להיותו גם הוא סבת המטר בעזרו לאד הלח ומעלהו עמו והוא אמרו מעלה נשיאים מקצה הארץ כי האד הלח עולה מן הים באמרו הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ (עמוס ה ח). או יאמר על שניהם נשיאים לסבת היותם עולים ומתנשאים ומקצה הארץ איפשר גם על האד הלח ופירושו מקצת היבשה שהוא הים. ואמ׳ ברקים למטר עשה כי האד החם היבש שהוא חומר לרוחות בעלותו בחברת האד הלח כשיתקבץ האד הלח יכנס הוא בתוך העב המקובץ לברוח מן הקור העומד לנגדו שהחיצון מן העב ישוב מים תחלה לקור האויר [ה]מקיפו וכשיגיע קרירות המים אל האד היבש יכנס בבטן העב ויסתער בתוכו עד שיבקע העב ובקיעתו הוא הרעם וישוב אז בכח התנועה המסתערת והוא הברק וספר הנה ענין הברק שאע״פ שהוא נעשה אש אינו כבה בתוך העב כל שנברא שם והוא מן הנפלאות בדברים הטבעיים. ומוצא רוח כמו ומוציא והענין כי בהיות האד היבש עפרי וכח החום בו מעט לא יוכל לקרוע העב ויאצר בתוכו עד שיתקבץ האד הלח קבוץ רב וישוב מים ואז יצא היבש ויהי רוח ויוליך המטר לאיזו מן הפאות. ומאוצרותיו ר״ל מאוצרות הענן וי״מ מאוצרותיו של הב״ה מפני ששאר היסודות המורגשים ר״ל האש והמים והעפר והרוח אינו מורגש אלא מצד דחיפתו ונשיכתו דומה עליו כאלו יוצא מן האוצר.
פסוק ח:
והזכיר אח״כ הנפלאות שהם חוץ לטבע והוא שהזכיר מופתים שבמצרים ופרט עוד מכת בכורות להיות סבת צאתם
פסוק ט:
והזכיר אח״כ דרך כלל שלח אותות ומופתים בתוככי מצרים בפרעה ובכל עבדיו
פסוק י:
והזכיר נצחונם עם כל עזר אלהי הגוים רבים ומלכים עצומים
פסוק יא:
ופרט מהם סיחון ועוג וממלכות כנען
פסוק יב:
ושנתן ארצם לישראל נחלה ר״ל שהעמידה בידם בשלוה כנחלה גמורה.
פסוק יג:
מצד שנודע לו בנבואה ענין הגלות חזר ואמר ה׳ שמך לעולם ה׳ זכרך לדור ודור לעשות עמנו נס כבראשונה
פסוק יד:
כי ידין ה׳ עמו ר״ל יקח דינם ומשפטם ונקמתם מן האומות ועל עבדיו יתנחם ר״ל יתחרט מענין וינחם ה׳ על הרעה (שמות לב יד) ישוב ונחם (יואל ב יד) וכלם אצל האל נאמרים דרך העברה כלומ׳ שבשוב העם מרשעו רצונו אליו ושב ורפא לו.
פסוק טו:
ואמ׳ לפחיתות העמים אלהי העמים כסף וזהב כלומ׳ שאין בהם ממש וכבר ביארנו סבת קראם עצבים במזמור קטו הוא מזמור לא לנו.
פסוק טז:
ואמ׳ פה להם ולא ידברו ר״ל צורת פה כמו שביארנו שם.
פסוק יח:
כמוהם יהיו עושיהם אבל אנחנו עם הקדש ראוי לנו להתעורר לברך לשם אלהינו
פסוק יט:
בית ישראל בכלל ובפרט בית אהרן ר״ל הכהנים
פסוק כ:
ובית הלוי הלויים ויראי ה׳ ר״ל החכמים ואחר שהזכיר שם האל הזכירו בברכה ובתהלה
פסוק כא:
ואמ׳ ברוך ה׳ מציון שוכן ירושלים הללויה.