א הַ֥לְלוּ יָ֨הּ ׀ הַֽ֭לְלוּ אֶת־שֵׁ֣ם יְהוָ֑ה הַֽ֝לְלוּ עַבְדֵ֥י יְהוָֽה׃ ב שֶׁ֣֭עֹֽמְדִים בְּבֵ֣ית יְהוָ֑ה בְּ֝חַצְר֗וֹת בֵּ֣ית אֱלֹהֵֽינוּ׃ ג הַֽ֭לְלוּ־יָהּ כִּי־ט֣וֹב יְהוָ֑ה זַמְּר֥וּ לִ֝שְׁמ֗וֹ כִּ֣י נָעִֽים׃ ד כִּֽי־יַעֲקֹ֗ב בָּחַ֣ר ל֣וֹ יָ֑הּ יִ֝שְׂרָאֵ֗ל לִסְגֻלָּתֽוֹ׃ ה כִּ֤י אֲנִ֣י יָ֭דַעְתִּי כִּי־גָד֣וֹל יְהוָ֑ה וַ֝אֲדֹנֵ֗ינוּ מִכָּל־אֱלֹהִֽים׃ ו כֹּ֤ל אֲשֶׁר־חָפֵ֥ץ יְהוָ֗ה עָ֫שָׂ֥ה בַּשָּׁמַ֥יִם וּבָאָ֑רֶץ בַּ֝יַּמִּ֗ים וְכָל־תְּהוֹמֽוֹת׃ ז מַֽעֲלֶ֣ה נְשִׂאִים֮ מִקְצֵ֪ה הָ֫אָ֥רֶץ בְּרָקִ֣ים לַמָּטָ֣ר עָשָׂ֑ה מֽוֹצֵא־ר֝וּחַ מֵאֽוֹצְרוֹתָֽיו׃ ח שֶֽׁ֭הִכָּה בְּכוֹרֵ֣י מִצְרָ֑יִם מֵ֝אָדָ֗ם עַד־בְּהֵמָֽה׃ ט שָׁלַ֤ח ׀ אֹת֣וֹת וּ֭מֹפְתִים בְּתוֹכֵ֣כִי מִצְרָ֑יִם בְּ֝פַרְעֹ֗ה וּבְכָל־עֲבָדָֽיו׃ י שֶֽׁ֭הִכָּה גּוֹיִ֣ם רַבִּ֑ים וְ֝הָרַ֗ג מְלָכִ֥ים עֲצוּמִֽים׃ יא לְסִיח֤וֹן ׀ מֶ֤לֶךְ הָאֱמֹרִ֗י וּ֭לְעוֹג מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֑ן וּ֝לְכֹ֗ל מַמְלְכ֥וֹת כְּנָֽעַן׃ יב וְנָתַ֣ן אַרְצָ֣ם נַחֲלָ֑ה נַ֝חֲלָ֗ה לְיִשְׂרָאֵ֥ל עַמּֽוֹ׃ יג יְ֭הוָה שִׁמְךָ֣ לְעוֹלָ֑ם יְ֝הוָ֗ה זִכְרְךָ֥ לְדֹר־וָדֹֽר׃ יד כִּֽי־יָדִ֣ין יְהוָ֣ה עַמּ֑וֹ וְעַל־עֲ֝בָדָ֗יו יִתְנֶחָֽם׃ טו עֲצַבֵּ֣י הַ֭גּוֹיִם כֶּ֣סֶף וְזָהָ֑ב מַ֝עֲשֵׂ֗ה יְדֵ֣י אָדָֽם׃ טז פֶּֽה־לָ֭הֶם וְלֹ֣א יְדַבֵּ֑רוּ עֵינַ֥יִם לָ֝הֶ֗ם וְלֹ֣א יִרְאֽוּ׃ יז אָזְנַ֣יִם לָ֭הֶם וְלֹ֣א יַאֲזִ֑ינוּ אַ֝֗ף אֵין־יֶשׁ־ר֥וּחַ בְּפִיהֶֽם׃ יח כְּ֭מוֹהֶם יִהְי֣וּ עֹשֵׂיהֶ֑ם כֹּ֭ל אֲשֶׁר־בֹּטֵ֣חַ בָּהֶֽם׃ יט בֵּ֣ית יִ֭שְׂרָאֵל בָּרֲכ֣וּ אֶת־יְהוָ֑ה בֵּ֥ית אַ֝הֲרֹ֗ן בָּרֲכ֥וּ אֶת־יְהוָֽה׃ כ בֵּ֣ית הַ֭לֵּוִי בָּרֲכ֣וּ אֶת־יְהוָ֑ה יִֽרְאֵ֥י יְ֝הוָ֗ה בָּרֲכ֥וּ אֶת־יְהוָֽה׃ כא בָּ֘ר֤וּךְ יְהוָ֨ה ׀ מִצִּיּ֗וֹן שֹׁ֘כֵ֤ן יְֽרוּשָׁלִָ֗ם הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רד"ק

רד"ק

פסוק א:
הללויה. מזמור קי"ג הוא הללו עבדי ה' תחילה ואחריו הללו את שם ה' לסמיכות הבא אחריו יהי שם ה' מבורך, ובמזמור הזה הללו את שם ה' ואחריו הללו עבדי ה' לסמיכות הבא אחריו העומדים בית ה':
פסוק ב:
שעומדים. אתם העומדי' בבית ה' והם הכהנים שעומדים בחצרות בית אלהינו ואתם העומדים בחצרות אלהינו והם ישראל שהיו מתפללים בעזרות ולא היו נכנסים בהיכל לכולכם אומר:
פסוק ג:
הללויה כי טוב ומטיב. וכן שמו נעים. וזה אמר כנגד העתידים לעמוד בבית ה' שיבנה שלמה או לעתיד בבית המקדש שיבנה מלך המשיח, והוא שמו ושמו הוא והפסוק כפול במלות שונות:
פסוק ד:
כי יעקב. ואתם ראויים להללו על כל עם כי אתכם בחר מכל העמים:
פסוק ה:
כי אני. אמר המשורר המזהיר לכם אני מזהירכם שתהללוה ותשבחוהו כי אני ידעתיו מנפלאותיו וממעשיו כי גדול הוא:
פסוק ה:
ואדונינו. שקיבלנו עלינו לאדון ולאלהים הוא גדול מכל אלהים והם צבא השמים והמלאכים המנהיגים את העולם לכך נקרא אלהים ואדונינו גדול מכולם כי לא יעשו הם דבר אלא בכחו ובמצותיו.
פסוק ו:
עשה. ולא כן המלאכים והככבים לא יעשו כל אשר יחפוצו כי לא יעשה דבר אלא בחפץ האלהים בשמים ובארץ אבל הוא עושה חפצו בהם אין מונע, וכן בארץ עשה חפצי בה ובכל צבאם בימים ובכל תהומות:
פסוק ו:
בימים. ים אוקינוס ושאר הימים וכל תהומות הנהרות, וזכר אחד מנפלאותיו הגדולות אשר הוא עושה בארץ והוא ענין המטר לפיכך אמר,
פסוק ז:
נשיאים. הם העננים נקראו כן לפי שהם עולין מן הארץ ומתנשאים למעלה:
פסוק ז:
מקצה הארץ. מקצה היבשה שהוא הים כי משם הם עולים:
פסוק ז:
ברקים למטר עשה. שהוא עושה פלא גדול שעושה ברקים עם המטר והברקים אש והמים אינם מכבין את האש:
פסוק ז:
מוצא רוח מאוצרותיו. שהרוח מרחפת ודוחפת את המטר אל הפיאה אשר הולכת שם. מוצא כמו מוציא:
פסוק ז:
מאוצרותיו. לפי שהשלשה יסודות נראין לעין והרוח אינו נראה כמו הדבר הנתון באוצר, ופי' מוציא כי קודם שמרחפת אין מרגישין בה וכשמרחפת מרגישין בה הרי הוא כאילו הוציאה עתה בעת הרחיפה:
פסוק ח:
שחכה. הזכיר מכת הבכורים בפרט כי על ידה יצאו ואחר כך אמר,
פסוק ט:
שלח אותות ומופתים. והוא כלל לשאר המכות, והנה המכות הם אות ומופת כי כל אשר חפץ ה' עשה, כי אילו היו המכות ההם במקרה לא היו המצריים לוקים בהם וישראל ניצולים אלא באמת היו בחפץ האל ית':
פסוק ט:
בתוככי מצרים. היו"ד נוספת הוא כמו בתוכך לנוכח מצרים ותוספת היו"ד לצחות הלשון:
פסוק ט:
בפרעה ובכל עבדיו. וכל שכן בעמו אפילו פרעה ועבדיו לא יוכלו בכחם להמלט מחפץ האל ית', ועוד עשה חפץ האל ית':
פסוק י:
שהכה גוים רבים. וישראל היו מעטים יוצאים מפרך ומעבדות ואלה רבים ועצומים בארצם והכום בני ישראל וירשו את ארצם, ומי עשה זה אינו אלא חפץ האל ית':
פסוק יא:
לסיחון. זכר סיחון ועוד בפרט לפי שנלחמו בהם תחלה, ועוד שהיו מלכים עצומים יותר מכלם, ואחר כך זכר, ולכל ממלכות כנען בכלל:
פסוק יב:
ונתן אחרי כן פירש למי נתנה, נחלה לישראל עמו. שהם אומה נבחרת מכל עם, נתן להם ארץ נבחרת מכל הארצות:
פסוק יג:
שמך. הפסוק כפל הענין במלות שונות ור"ל באלה הנפלאות שעשית עם ישראל:
פסוק יד:
כי ידין. אע"פ שהנחלה שנתן להם היה ביד אחרים והם בגלות לא יהיה זה לעולם כי יבא זמן שיקח האל ית' דין עמו ומשפט מאויביו:
פסוק יד:
ועל עבדיו יתנחם. כי כבר קבלו עונשם וישיבם לנחלתם:
פסוק טו:
עצבי הגוים. ואז יהיו עצבי הגוים המשתחוים לשמש ולירח לאין ויכירו עובדיהם כי אין בהם ממש כי לא יושיעום ביום צרותם כי הם כסף וזהב:
פסוק טז:
פה. כבר פירשנו ענין אלו הפסוקים במזמור קט"ו:
פסוק יז:
אף אין יש רוח בפיהם. אין צריך לומר שלא ידברו אלא אפילו אין רוח והוא הבל היוצא מן הלב דרך הפה:
פסוק יח:
כמוהם. דרך תפלה. או כן יהיה לעתיד בבוא הגואל שיכלו ויאבדו עושי העצבים שזכרנו וכל אשר בוטח בהם:
פסוק יט:
בית ישראל. אבל בית ישראל אתם שלא בטחתם בהם, ברכו את ה'. שהושיע אתכם מיד עובדי העצבים, וכן בית אהרן. והם הכהנים המשרתים את פני ה':
פסוק כ:
בית הלוי. הם המשרתים לפני ה' בפה ובכלי:
פסוק כ:
יראי ה'. הם החכמים בישראל המתבודדים בבית ה' ללמוד. או פירוש יראי אשר בכל עם שבאו להתפלל בבית ה':
פסוק כא:
ברוך ה' מציון. כי שם ישכון הכבוד בירושלים ומשם תצא הוראה לכל שיראוהו ויברכוהו: