א הַ֥לְלוּ יָ֨הּ ׀ הַֽ֭לְלוּ אֶת־שֵׁ֣ם יְהוָ֑ה הַֽ֝לְלוּ עַבְדֵ֥י יְהוָֽה׃ ב שֶׁ֣֭עֹֽמְדִים בְּבֵ֣ית יְהוָ֑ה בְּ֝חַצְר֗וֹת בֵּ֣ית אֱלֹהֵֽינוּ׃ ג הַֽ֭לְלוּ־יָהּ כִּי־ט֣וֹב יְהוָ֑ה זַמְּר֥וּ לִ֝שְׁמ֗וֹ כִּ֣י נָעִֽים׃ ד כִּֽי־יַעֲקֹ֗ב בָּחַ֣ר ל֣וֹ יָ֑הּ יִ֝שְׂרָאֵ֗ל לִסְגֻלָּתֽוֹ׃ ה כִּ֤י אֲנִ֣י יָ֭דַעְתִּי כִּי־גָד֣וֹל יְהוָ֑ה וַ֝אֲדֹנֵ֗ינוּ מִכָּל־אֱלֹהִֽים׃ ו כֹּ֤ל אֲשֶׁר־חָפֵ֥ץ יְהוָ֗ה עָ֫שָׂ֥ה בַּשָּׁמַ֥יִם וּבָאָ֑רֶץ בַּ֝יַּמִּ֗ים וְכָל־תְּהוֹמֽוֹת׃ ז מַֽעֲלֶ֣ה נְשִׂאִים֮ מִקְצֵ֪ה הָ֫אָ֥רֶץ בְּרָקִ֣ים לַמָּטָ֣ר עָשָׂ֑ה מֽוֹצֵא־ר֝וּחַ מֵאֽוֹצְרוֹתָֽיו׃ ח שֶֽׁ֭הִכָּה בְּכוֹרֵ֣י מִצְרָ֑יִם מֵ֝אָדָ֗ם עַד־בְּהֵמָֽה׃ ט שָׁלַ֤ח ׀ אֹת֣וֹת וּ֭מֹפְתִים בְּתוֹכֵ֣כִי מִצְרָ֑יִם בְּ֝פַרְעֹ֗ה וּבְכָל־עֲבָדָֽיו׃ י שֶֽׁ֭הִכָּה גּוֹיִ֣ם רַבִּ֑ים וְ֝הָרַ֗ג מְלָכִ֥ים עֲצוּמִֽים׃ יא לְסִיח֤וֹן ׀ מֶ֤לֶךְ הָאֱמֹרִ֗י וּ֭לְעוֹג מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֑ן וּ֝לְכֹ֗ל מַמְלְכ֥וֹת כְּנָֽעַן׃ יב וְנָתַ֣ן אַרְצָ֣ם נַחֲלָ֑ה נַ֝חֲלָ֗ה לְיִשְׂרָאֵ֥ל עַמּֽוֹ׃ יג יְ֭הוָה שִׁמְךָ֣ לְעוֹלָ֑ם יְ֝הוָ֗ה זִכְרְךָ֥ לְדֹר־וָדֹֽר׃ יד כִּֽי־יָדִ֣ין יְהוָ֣ה עַמּ֑וֹ וְעַל־עֲ֝בָדָ֗יו יִתְנֶחָֽם׃ טו עֲצַבֵּ֣י הַ֭גּוֹיִם כֶּ֣סֶף וְזָהָ֑ב מַ֝עֲשֵׂ֗ה יְדֵ֣י אָדָֽם׃ טז פֶּֽה־לָ֭הֶם וְלֹ֣א יְדַבֵּ֑רוּ עֵינַ֥יִם לָ֝הֶ֗ם וְלֹ֣א יִרְאֽוּ׃ יז אָזְנַ֣יִם לָ֭הֶם וְלֹ֣א יַאֲזִ֑ינוּ אַ֝֗ף אֵין־יֶשׁ־ר֥וּחַ בְּפִיהֶֽם׃ יח כְּ֭מוֹהֶם יִהְי֣וּ עֹשֵׂיהֶ֑ם כֹּ֭ל אֲשֶׁר־בֹּטֵ֣חַ בָּהֶֽם׃ יט בֵּ֣ית יִ֭שְׂרָאֵל בָּרֲכ֣וּ אֶת־יְהוָ֑ה בֵּ֥ית אַ֝הֲרֹ֗ן בָּרֲכ֥וּ אֶת־יְהוָֽה׃ כ בֵּ֣ית הַ֭לֵּוִי בָּרֲכ֣וּ אֶת־יְהוָ֑ה יִֽרְאֵ֥י יְ֝הוָ֗ה בָּרֲכ֥וּ אֶת־יְהוָֽה׃ כא בָּ֘ר֤וּךְ יְהוָ֨ה ׀ מִצִּיּ֗וֹן שֹׁ֘כֵ֤ן יְֽרוּשָׁלִָ֗ם הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
הַלְלוּיָהּ. מצד אחד זו מלת קריאה המורכבת משתי מלים: הללו את ה'! ומצד אחר היא משמשת כמלה אחת שפירושה שיר תהילה לה', כעין הרחבה של המלה 'הלל', דוגמת מאפליה ומרחביה. הַלְלוּ אֶת שֵׁם ה', הַלְלוּ, עַבְדֵי ה'
פסוק ב:
שֶׁעֹמְדִים בְּבֵית ה', בְּחַצְרוֹת בֵּית אֱלֹהֵינוּ. ייתכן שאלו הם הלויים המשוררים בבית ה', ששרו את המזמורים הללו, אך אפשר שבשירה השתתפו גם אנשים אחרים, יראי ה'.
פסוק ג:
הַלְלוּיָהּ, כִּי טוֹב ה', זַמְּרוּ לִשְׁמוֹ כִּי נָעִים ה'.
פסוק ד:
כִּי את יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ, את יִשְׂרָאֵל הוא בחר לִסְגֻלָּתוֹ, להיות עמו המיוחד, היקר לו.
פסוק ה:
כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה', וַאֲדֹנֵינוּ גדול יותר מִכָּל אֱלֹהִים.
פסוק ו:
את גדולת ה' אפשר לראות בטבע: כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה' עָשָׂה, ממשלתו בכל העולם – בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, בַּיַּמִּים וְכָל תְּהֹמוֹת שמתחת לארץ.
פסוק ז:
מַעֲלֶה נְשִׂאִים, עננים מִקְצֵה הָאָרֶץ, בְּרָקִים, הקודמים לירידת המָּטָר עָשָׂה, מוֹצֵא, מוציא רוּחַ מֵאוֹצְרוֹתָיו. כביכול אצורה הרוח במקום מסוים, ואלוקים משחרר אותה משם כרצונו.
פסוק ח:
ומכאן לגדולתו של ה' המתבטאת בהיסטוריה: שֶׁהִכָּה בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה, כמסופר בתורה על המכה האחרונה, הגדולה והמכרעת במכות מצרים.
פסוק ט:
מכה זו באה לאחר שה' שָׁלַח אוֹתֹת וּמֹפְתִים רבים בְּתוֹכֵכִי, בתוך מִצְרָיִם, בְּפַרְעֹה וּבְכָל עֲבָדָיו.
פסוק י:
הללו את ה' העושה כל אשר חפץ – שֶׁהִכָּה גּוֹיִם רַבִּים וְהָרַג מְלָכִים עֲצוּמִים במלחמות ישראל בבואם לארץ:
פסוק יא:
לְסִיחוֹן, את סיחון מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, וּלְעוֹג, ואת עוג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן שהיו מלכים גדולים ששלטו בטריטוריות רחבות יותר ממלכי כנען, וּלְכֹל, ואת כל מַמְלְכוֹת כְּנָעַן.
פסוק יב:
וְנָתַן אַרְצָם של כל המלכים האלה נַחֲלָה, נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ.
פסוק יג:
דברי שבח ותודה: ה', שִׁמְךָ קיים לְעוֹלָם, ה', זִכְרְךָ לְדֹר וָדֹר.
פסוק יד:
כִּי יָדִין, ידוּן ה' את עַמּוֹ, וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם, הוא יחזור בו ממחשבתו להעניש את ישראל.
פסוק טו:
כשיעמיד את עבדי ה' מישראל מול הגויים, תבלוט קרבתם של ישראל אליו: עֲצַבֵּי, אלילי הַגּוֹיִם הם כֶּסֶף וְזָהָב, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם, ואין בהם חיים:
פסוק טז:
פֶּה לָהֶםוְלֹא יְדַבֵּרוּ; עֵינַיִם לָהֶםוְלֹא יִרְאוּ;
פסוק יז:
אָזְנַיִם לָהֶםוְלֹא יַאֲזִינוּ; אַף אֵין יֶשׁ, אין רוּחַ בְּפִיהֶם. אין הם אלא בובות נטולות חיים. המשורר בז לעובדיהם ואולי אף מקלל אותם:
פסוק יח:
כְּמוֹהֶם – כמו האלילים, נטולי רוח חיים יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם, ואף כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם.
פסוק יט:
ולעומתם – בֵּית יִשְׂרָאֵל, בָּרְכוּ אֶת ה'; בֵּית אַהֲרֹן – הכהנים, בָּרְכוּ אֶת ה';
פסוק כ:
בֵּית הַלֵּוִי, בָּרְכוּ אֶת ה'; יִרְאֵי ה', עובדי ה' שאינם נמנים דווקא על 'בית' אחד ושאין להם תפקיד מסוים ומוגדר, בָּרְכוּ אֶת ה'.
פסוק כא:
וכולם יחד אומרים: בָּרוּךְ ה' מִצִּיּוֹן, שֹׁכֵן יְרוּשָׁלִָם, הַלְלוּיָהּ.