שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם, כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ
קושי הפרנסה נקבע בעולם כעונש. על כן תלוי מאמץ הפרנסה במידת זכויותיו של האדם וכפי מידת זכותו כן נקבעת עליו מידת העול של עונש זה, וכשם שאמרו: "ר' מאיר אומר... שלא עניות מן האומנות ולא עשירות מן האומנות אלא הכל לפי זכותו"(קידושין פב:).
מצינו שהקב"ה מתנהג עם הצדיקים שיהא די להם במיעוט השתדלות, והוא מעיקר סדרו של עולם, שאין כל בני אדם שווים במידת ההשתדלות הנצרכת להם להשגת צרכיהם. הזכאים אינם צריכים להרבה השתדלות, וכעין שהיה לאדם הראשון בגן עדן לפני החטא. וזהו שכתוב בתחילת הפרק: "שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם מְאַחֲרֵי שֶׁבֶת אֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָא"(תהילים קכז ב). כלומר שה' נותן לידידו כל צרכיו בלי שיוצרך לנדד שנה מעיניו כמו אלו שהם משכימי קום ומאחרי שבת לפרנסתם (עיין אבן עזרא ומלבי"ם).