א שִׁ֥יר הַֽמַּֽעֲל֗וֹת לִשְׁלֹ֫מֹ֥ה אִם־יְהוָ֤ה ׀ לֹא־יִבְנֶ֬ה בַ֗יִת שָׁ֤וְא ׀ עָמְל֣וּ בוֹנָ֣יו בּ֑וֹ אִם־יְהוָ֥ה לֹֽא־יִשְׁמָר־עִ֝֗יר שָׁ֤וְא ׀ שָׁקַ֬ד שׁוֹמֵֽר׃ ב שָׁ֤וְא לָכֶ֨ם ׀ מַשְׁכִּ֪ימֵי ק֡וּם מְאַֽחֲרֵי־שֶׁ֗בֶת אֹ֭כְלֵי לֶ֣חֶם הָעֲצָבִ֑ים כֵּ֤ן יִתֵּ֖ן לִֽידִיד֣וֹ שֵׁנָֽא׃ ג הִנֵּ֤ה נַחֲלַ֣ת יְהוָ֣ה בָּנִ֑ים שָׂ֝כָ֗ר פְּרִ֣י הַבָּֽטֶן׃ ד כְּחִצִּ֥ים בְּיַד־גִּבּ֑וֹר כֵּ֝֗ן בְּנֵ֣י הַנְּעוּרִֽים׃ ה אַשְׁרֵ֤י הַגֶּ֗בֶר אֲשֶׁ֤ר מִלֵּ֥א אֶת־אַשְׁפָּת֗וֹ מֵ֫הֶ֥ם לֹֽא־יֵבֹ֑שׁוּ כִּֽי־יְדַבְּר֖וּ אֶת־אוֹיְבִ֣ים בַּשָּֽׁעַר׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
שיר המעלות לשלמה - בעבור שלמה, כמו: וללוי אמר וזה השיר חברו אחד מהמשוררים על שלמה כאשר חפץ דוד לבנות בית לשם והתנבא נתן, כי שלמה בנו יבננו אז שמח דוד אחרי דואג והחל המשורר להזכיר כי הכל ביד השם ולא כפי מחשבות אדם ולא כפי שיפצר במעשיו יתחזק ככל כחו. והנה החל להזכיר הבנין שהוא צורך גדול לבני אדם. ועוד כי היתה במחשבת דוד לבנות הבית והכין הכסף והזהב והנחשת.
פסוק א:
וטעם שוא עמלו – אם לא יעזרם השם, או יביא רוח ויהרס הכל והנה הזכיר בעלי האומנות והם הבונים, ואחרי כן שומרי הבנין הם שומרי העיר,
פסוק א:
ומלת שקד – כמו לשקוד על דלתותי ואחר כך הזכיר אנשי סחר העיר. ואמר: שוא, משכימי קום – למלאכה או לסחורה.
פסוק ב:
אוכלי לחם - בעצבון.
פסוק ב:
וטעם משכימי קום – לשוק.
פסוק ב:
וככה מאחרי שבת – שם.
פסוק ב:
כן יתן - השם הנזכר למעלה לאוהבו.
פסוק ב:
שינה - על דרך מתוקה שנת העובד. והנה הטעם הכל נגזר מהשמים ולכל יתן השם כאשר גזר, לא כמחשבת אדם מרוצתו ויגיעתו ותחבולותיו.
פסוק ג:
הנה - גם אם ישכב אדם עם נשים רבות פעמים אין קץ להם לא תקבל האשה ההריון רק בעת שגזר השם, כי בידו מפתחות כל רחם ומתנת הבנים היא נחלה יתננה לאשר חפץ.
פסוק ג:
שכר - הטעם שכר המעשה והוא פרי הבטן.
פסוק ד:
כחצים - שהם חזקים.
פסוק ד:
כן בני הנעורים - ולא כן בני הזקונים.
פסוק ה:
אשרי - אחר שדימה הבנים לחצים להלחם עם האויב, אמר: אשר מלא את אשפתו מהם - דרך משל.
פסוק ה:
לא יבושו - האב והבנים.
פסוק ה:
וטעם בשער – לעיני הכל והטעם להזכיר כי דאג דוד כאשר נאמר לו והוא לא יבנה הבית, בעבור שינקמו אויביו וישמחו וכאשר הגיד לו נתן, כי בנו היוצא מחלציו יבנה הבית סרה כל דאגתו.