פסוק א:אשרי תמימי דרך. ההלול והשבח של ההולכים בדרך תמים הוא בעבור כי הולכים בתורת ה׳ זהו דרך חיים ואין זולתה:
פסוק ב:בכל לב ידרשוהו. כאשר ידרשוהו בכל לב לדעת תוכן הדבר ואמתתו:
פסוק ג:אף וגו׳. ר״ל אף אם לא פעלו עולה בשב ואל תעשה לא היה די להם בזה כ״א עוד הלכו בדרכי התורה והמצוה לקיימם בקום ועשה:
פסוק ד:אתה. הלא אתה ה׳ צויתה פקודיך ואין ראוי א״כ להקל בהם ראש ונכון הוא לשמור מאוד:
פסוק ה:אחלי. אבקש מה׳ שיהיו דרכי נכונים לשמור חוקיך ר״ל לסייע אותי מן השמים:
פסוק ו:אז. כשהיו דרכי נכונים אז לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך כי מי שלא קיים המצות הוא בוש ונכלם כשרואה המצות ההם כתובים בתורה:
פסוק ז:בלמדי. כשאלמוד משפטי צדקך אדע אז איך אודך ביושר לבב:
פסוק ח:עד מאוד. הוא הפוך כאילו אמר את חוקיך אשמור עד מאוד ר״ל מחשבתי לשמור מאוד חוקיך לכן אל תעזבני לבל יהיה לי שום מניעה:
פסוק ט:במה. באיזה ענין יעשה את ארחו זכאי בעת ירגיל עצמו מנערותו לילך באורח מישור:
פסוק ט:לשמור כדברך. ר״ל לא יאמר אי אפשי בעבירה אלא יאמר אפשי בו אבל אשמור בדבר ה׳:
פסוק י:אל תשגני. אל תשימני שוגה מלהבין מצותיך ר״ל תן בלבי בינה להבין על בוריה:
פסוק יא:בלבי צפנתי. שמורים הם בלבי למען לא אחטא לך כי אם אשכח מה מהם אהיה נלכד בחטא בבלי דעת:
פסוק יב:ברוך. אומר אני ברוך אתה ה׳ על נתינת חוקיך ואשאל ממך שתלמדני אותם ר״ל תן בלבי בינה להבינם:
פסוק יג:בשפתי. כי משפטי התורה ספרתי בשפתי ללמדם לזולתי א״כ כשתלמדני אועיל גם לזולתי:
פסוק יד:בדרך. שמחתי בהיותי הולך בדרך עדותיך כמו השמח על רבוי הון:
פסוק טו:ואביטה. אביט בכוונת הלב ולא מן השפה ולחוץ כ״א לקיים וללכת באורחותיך:
פסוק טז:אשתעשע. בכל עת אני משתעשע בהם למען לא אשכח מה מהם:
פסוק יז:גמול. ר״ל גמול חסד על עבדך שאחיה למען אשמור דבריך ולא בעבור הנאות עוה״ז:
פסוק יח:גל עיני. האר עיני להבין מתורתך דברים נפלאים ומכוסים:
פסוק יט:גר. הלא אני בארץ כגר הזה שמעט זמן יושב במקום גרותו ושואף הוא אל מקום מולדתו כן שני חיי מעטים ושואף אני לשוב למקור נשמתי ולזה אל תסתר ממני פלאי מצותיך מלהבינם במעט ימי:
פסוק כ:גרסה נפשי. נשברה מרוב תאותה בכל עת אל משפטיך:
פסוק כא:גערת. ר״ל כי ראיתי אשר מעולם גערת בזדים ארורים אשר הם שוגים ממצותיך בעבור זדון לבם אשר לא למדו ולזה אתאוה אל משפטיך ללמדם ולעשותם:
פסוק כב:גל. העבר מעלי חרפה ובזיון כי שמרתי התורה ואינו בדין להתבזות למען יגדל כבוד התורה:
פסוק כג:גם ישבו. לא לבד באקראי ידברו בי כי גם ישבו דרך קבע אבל אני לא אדבר בם כ״א אשיח בחוקיך:
פסוק כד:גם עדותיך. לא לבד אשיח בהם דרך עראי כי גם שעשועי המה בכל עת ויחשבו לאנשי עצתי לדבר בהם בתמידות כאדם עם יועציו:
פסוק כה:דבקה. שחה נפשי ודבקה עד לעפר ואשאל ממך חייני מהצרה כדברך עלי ע״י נתן הנביא:
פסוק כו:דרכי. ענייני הייתי מספר לפניך לשאול לך עצה עליהם כמ״ש וישאל דוד בה׳ (ש״ב ה):
פסוק כו:ותענני. ענית לי על שאלתי:
פסוק כו:למדני. לכן אשאל גם זאת אשר תלמדני חכמת התורה וענני גם עתה למלא משאלותי:
פסוק כז:דרך פקודיך. ר״ל מסתרי המצות ועיקרם:
פסוק כז:ואשיחה. ואדבר עוד לזולתי ללמד בדברי׳ הנפלאים והמכוסים שבהם:
פסוק כח:דלפה. מרוב תוגה נמס נפשי עד שנוטפת טיפין טיפין והוא ענין מליצה והפלגה:
פסוק כח:קימני כדברך. קיימני בחיים כדברך ע״י נתן הנביא:
פסוק כט:הסר ממני. לבל אתאוה ללכת בה:
פסוק כט:ותורתך חנני. ללכת בדרך תורתך:
פסוק ל:שויתי. שמתי דברי משפטיך לנגד עיני ללכת בהם:
פסוק לא:דבקתי. על כי דבקתי בעדותיך לכן אתה ה׳ אל תביאני לידי בושה:
פסוק לב:ארוץ. ר״ל בזריזות רב אעשה מצותיך כי ידעתי אשר בעבורם תרחיב לבי בתענוגי עוה״ב:
פסוק לג:ואצרנה עקב. ואשמרנה עד סוף ימי מבלי הפסק:
פסוק לד:הבינני. דרכי התורה:
פסוק לה:הדריכני. ר״ל מן השמים יסייע לי לדרוך בנתיב מצותיך:
פסוק לה:כי בו חפצתי. והבא לטהר מסייעין לו:
פסוק לו:הט לבי. תן בלבי להיות נוטה אל התורה ולא אל אהבת אסיפת הממון:
פסוק לז:העבר עיני. מנע עיני מלראות דבר שוא ואיסור כי פן אחמוד בה ואכשל:
פסוק לז:בדרכך חייני. החיה את נפשי בהסתכלות דרכיך לחמוד אליהם:
פסוק לח:הקם. תקים לעבדך הבטחת אמרתך אשר היא מבוא ליראתך כי על ידי ההשקט אוכל לירוא את ה׳:
פסוק לט:חרפתי. חרפת העון אשר אפחד ממנו העבר נא ומחול עליו כי הלא טובים משפטיך בעשות חסד עם המשפט:
פסוק מ:הנה תאבתי. אני מתאוה לעשות פקודיך ואם לא עשיתי כלם עכ״ז חייני כפי צדקתך אשר תצרף מחשבה טובה למעשה:
פסוק מא:ויבואני. יבואו לי חסדיך ואהיה נושע ע״י תשועתך כאשר אמרת ע״י נתן הנביא:
פסוק מב:ואענה. אשיב למחרפי דבר ר״ל דברי חרוף כאשר דבר אלי:
פסוק מב:כי בטחתי בדבריך. אשר הבטחתני שלא יוכל לי ולכן אדבר ולא אירא:
פסוק מג:ואל תצל. אל תסיר מפי דבר אמת ועד מאוד לא תסור ר״ל כלל וכלל לא אהיה נוטה מדבר הוראות אמת במשפטי התורה:
פסוק מג:כי למשפטיך יחלתי. כי אני מייחל ומקוה לעשות משפטיך לזה אין מהראוי להיות נכשל בהם:
פסוק מד:ואשמרה. תן בלבי לשמור:
פסוק מד:לעולם ועד. כל ימי היותי על האדמה:
פסוק מה:ברחבה. במקום רחב ר״ל לא אכשל בדבר משפטי התורה כההולך במקום רחב שאינו נוח להכשל:
פסוק מה:כי פקודיך דרשתי. ומהראוי שתאיר עיני בהם:
פסוק מו:ולא אבוש. כי יהיו דברי צודקים אין בהם נפתל:
פסוק מז:ואשתעשע. אהיה משתעשע במצותיך אשר אהבתי אותם ר״ל בעבור גודל האהבה אשתעשע עמהם בכל עת:
פסוק מח:ואשא כפי. ארים ידי אל מצותיך לקחתם אלי ולעשותם על אשר אהבתי אותם:
פסוק מח:ואשיחה. אדבר ואלמד בהם:
פסוק מט:זכר דבר. זכור לעבדך את הדבר וחוזר ומפרש לומר על אשר יחלתני ר״ל הדבר שהבטחת לי להיות אני מייחל ומקוה לה:
פסוק נ:זאת. ההבטחה ההיא מנחמת אותי בעת עניי:
פסוק נ:כי אמרתך. אשר אמרת להושיעני היא תחיה את רוחי ולא אוסיף עצב:
פסוק נא:הליצוני. עם כי הזדים מתלוצצים בי עד מאד בעבור עסקי בתורה תמיד עכ״ז מתורתך לא נטיתי ולא אחוש להם:
פסוק נב:משפטיך. הנעשים מעולם באנשי רשע:
פסוק נב:ואתנחם. בזה אתנחם על דאג׳ הלצת הזדים כי ידעתי שיקבלו גמולם:
פסוק נג:זלעפה. עם כי אחזתני רעד מאנשי רשע העוזבים את התורה כי כולם קמו עלי:
פסוק נד:זמרות. מ״מ בכל המקומות שהייתי גר שם היו נחשבים לי חוקיך כשיר וזמר ר״ל למדתי בשמחת הלב וכדרך המזמר:
פסוק נה:זכרתי בלילה. עת היות המחשבות פנויות זכרתי שמך המורה על הממשלה ולכן בטחתי בו ואשמרה תורתך ולא הייתי פונה לטרדת ההצלה מן אנשי הרשע:
פסוק נו:זאת. ר״ל הגדולה הזאת שאני עתה בה היא באה לי על אשר שמרתי פקודיך:
פסוק נז:חלקי ה׳. אמרתי לכל ה׳ הוא חלקי ובו אני מאמין והוא מושיעי למען גם כל השומע ישמור דבריך:
פסוק נח:כאמרתך. ע״י נתן הנביא:
פסוק נט:חשבתי דרכי. כאשר אחשב איזה דרך אלך אשיבה רגלי אל דרך עדותיך:
פסוק ס:חשתי. במהירות רב ולא בהעכבה אלך לשמור מצותיך:
פסוק סא:חבלי רשעים. חבורות רשעים שללו אותי ועם כל הצער הזה לא שכחתי תורתך:
פסוק סב:על משפטי צדקך. על משפט הצדק שעשית ברשעים שונאי נפשי:
פסוק סג:חבר אני. אוהב ורע לכל היראים ממך:
פסוק סד:חקיך למדני. ר״ל מכל החסדים עשה עמדי החסד הזה אשר תלמדני חוקיך:
פסוק סה:טוב. מעולם עשית טוב עם עבדך:
פסוק סה:ה׳ כדברך. אתה ה׳ הלא עשית כדברך שהבטחת לי ולא נפל דבר ארצה:
פסוק סו:טוב טעם. הטוב אשר בטעמי התורה והדעת אשר בהם למדני ר״ל כמו שהטבת לעשות לי בדבר ישועה ורחמים כן עשה לי גם את זאת:
פסוק סו:כי במצותיך האמנתי. אני מאמין במצותיך שאתה צויתם ולזה תאב אני לדעת טוב טעמם:
פסוק סז:טרם אענה. טרם עניתי עצמי בלמוד התורה המתשת כח אז הייתי אני שוגג בדבר קיום המצות כי לא ידעתים על אמתתם אבל עתה אחרי למדי את כל דברי התורה שמרתי אמרתך ולא אשגה עוד:
פסוק סח:טוב אתה. גם בלי בקשה על הטובה:
פסוק סח:ומטיב. להמבקש את הטובה:
פסוק סח:למדני. ר״ל ואת זה אני מבקש למדני חוקיך לדעת מסתרי התורה:
פסוק סט:טפלו. הזדים חברו עלי שקר ר״ל תלו בי דבר שקר לומר שאין תוכי כברי ומעשי המה בשקר אבל לא כן הוא כי אני בכל לב אשמור פקודיך וכברי כן תוכי:
פסוק ע:טפש. לבם נעשו שמן כחלב כי ישעשעו בתענוגות הזמן אבל אני תורתך היא שעשעתי המתשת עוד את הכח:
פסוק עא:טוב לי. טובה היא בעיני אשר הייתי מענה עצמי בלמוד התורה המתשת כח למען אלמד תוכן עומק חוקיך כי הרעה הזאת הטבה היא:
פסוק עב:טוב לי. התורה טובה בעיני מאלפי וגו׳ וכאומר אם רבים ירבו עמל ומענים נפשם לקנות הון כ״ש שיש לענות הנפש בעבור קנין התורה:
פסוק עג:ויכוננוני. ר״ל עשו אותי כלי מוכן לקבל הבינה לכן הבינני ואלמד:
פסוק עד:יראוני. בהגדולה שאני עומד בה ישמחו גם המה כי בא אלי על אשר יחלתי לדבריך והלא גם המה מן המיחלים לה׳ ומעותדים לגדולה:
פסוק עה:צדק משפטיך. המשפטים שעשית בי בצדק המה:
פסוק עה:ואמונה. ובאמונה ענית אותי בעינוי נפש:
פסוק עו:יהי נא. עתה יהי חסדך עלי לנחמני כאשר אמרת על עבדיך בידי נתן הנביא:
פסוק עז:כי תורתך שעשועי. וראוי אני לרחמים:
פסוק עח:כי שקר עותוני. בשקר תולים בי עון אשר לא כן כי אני אשיח בפקודיך ועסק התורה הלא מצלת מן העון:
פסוק עט:ישובו. כאשר יבושו הזדים וילכו להם ישובו אלי יראיך אשר סרו ממני בעת באו הזדים לקנטר:
פסוק פ:תמים. בכונה הגונה לשמה:
פסוק פ:למען לא אבוש. כאשר יפקיד אל היודע תעלומות:
פסוק פא:כלתה. נפשי תתאוה לתשועתך כי אקוה לדברך שהבטחת על הישועה:
פסוק פב:כלו עיני. עיני צופים והנם כלים על איחור אמרת הבטחתך:
פסוק פב:לאמר. כי אומר אני מתי תנחם אותי:
פסוק פג:כי הייתי. עם כי הייתי כחוש ותש כח כנאד התלוי בעשן ומתייבש בו על כל זה לא שכחתי חוקיך:
פסוק פד:כמה. ר״ל וכי מרובים המה ומתי א״כ תעשה ברודפי משפט כי פן אמות ולא אראה הנקמה:
פסוק פה:כרו לי. הזדים חפרו עלי בורות שאפול בהם ר״ל יעצו עלי מחשבות רעים:
פסוק פה:אשר לא כתורתך. כי התורה אמרה ואהבת לרעך כמוך (ויקרא י״ט):
פסוק פו:כל מצותך אמונה. כל המצות הלא המה לעשות אמונה לשם המצוה והם רדפוני לשקר בי ר״ל אף שהמה אומרים שאני איש עון ופשע רב אין עצם כוונתם בעבור מצות ה׳ לבער הרע כ״א לשקר בי ולכן עזרני להתגבר עוד עליהם:
פסוק פז:כמעט. כשיעור זמן מועט היה לכלות אותי בארץ ר״ל מאד היה הדבר קרוב:
פסוק פז:ואני לא עזבתי פקודיך. ר״ל עם כי פעמים רבות הייתי קרוב למות בידם ודמם היה לפעמים מסור בידי עכ״ז לא עזבתי פקודיך ומנעתי לשלוח יד בהם:
פסוק פח:כחסדך. אף אם אין בי זכות:
פסוק פח:ואשמרה וגו׳. ולא בעבור הנאת עוה״ז:
פסוק פט:לעולם ה׳. אתה ה׳ עד עולם נצב דברך בשמים ר״ל אף אם מערכת השמים וכסיליהם יורו להרע או להיטיב הנה גזרת דברך עומדת בשמים ומבטל הוראתם:
פסוק צ:אמונתך. אמונת וקיום הבטחתך היא לדור ודור עם כי מערכת השמים יורו החלוף:
פסוק צ:כוננת ארץ. הלא אתה כוננת הארץ והיא עומדת על פיך ומי א״כ ימחה בידך מלעשות בה כרצונך:
פסוק צא:למשפטיך עמדו היום. ר״ל בכל יום ויום עומדים מערכת השמים וכסיליהם לעשות משפטיך כפי הגזר ועם הוראתם יהיה בהיפוך כי הכל הם עבדיך ונכנעי׳ המה לגזרת המקום:
פסוק צב:לולי תורתך שעשועי. אם לא היתה עסק תורתך משמח אותי אז הייתי נאבד בעבור רוב עניי וכאומר הלא התורה מתשת כח ואיך תוסיף אומץ אל הנלכד בחבלי עוני דבר שאין הטבע יורה עליו אלא ע״כ דבר מלך שלטון על הטבע והנהגת העולם:
פסוק צג:כי בם. בעבור שמירת הפקודים נתת לי חיים:
פסוק צד:לך אני. עיני תלוים אליך להושיעני כי דרשתי לשמור פקודיך:
פסוק צה:לי קוו. עלי יקוו הרשעים לאבדני מן העוה״ב כי יטרידוני למען לא אשכיל בתורה אבל עכ״ז אתבונן בעדותיך בעומק טעמיהם:
פסוק צו:לכל תכלה. לכל דבר אשר יש להם תכלה הנה בעין השכל ראיתי את הקץ אבל מצותיך רחבה היא מאוד ואין עמדי לבוא עד סוף תכלית מסתורה א״כ בוודאי אין לה תכלה כי אם היה לה הייתי רואה הקץ בעין השכל כמו שראיתי בכל בעלי התכלית:
פסוק צז:מה אהבתי. מה מאוד אהבתי התור׳ עד שכל היום היא מאמר פי:
פסוק צח:מאויבי. מצותיך תחכם אותי להיות יותר חכם משונאי הרשעים כי היא לי לעולם ר״ל אני עוסק בה בתמידות ולזה מחכמת אותי:
פסוק צט:השכלתי. מכולם קבלתי השכל כי ע״י כולם היה דבורי בעדותיך ובזה הבנתי דבר מתוך דבר:
פסוק ק:מזקנים אתבונן. אהיה בעל בינה יותר מזקנים כי שמרתי פקודיך וכל למודי היא לעשות ולקיים ולזה ביותר אתן לב להתבונן בהם לעשות הדבר בתקון:
פסוק קא:כלאתי. מנעתי רגלי מללכת בדרך רע ולא מיראת הבריות כ״א למען אשמור דברך שהזהרת עליו:
פסוק קב:לא סרתי. ר״ל שפטתי דין אמת כי אתה למדתני לבל אכשל בדבר:
פסוק קג:מה נמלצו. מה מאוד נחשבו אמרתך לחכי לדברי מליצה והמה ערבים לי יותר מערבות הדבש לפי:
פסוק קד:מפקודיך אתבונן. מאשר אתבונן בפקודיך ע״כ שנאתי אורח שקר וכמ״ש רז״ל המאור שבה מחזיר למוטב:
פסוק קה:נר לרגלי. כמו הנר מציל הוא בחשכת הלילה מכל מכשול לבל תגוף הרגל כן דברך מציל אותי מכל מכשול עבירה:
פסוק קה:ואור וגו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק קו:נשבעתי וגו׳. ר״ל כדי לזרז את עצמי נשבעתי לשמור וכו׳ קיימתי את השבועה:
פסוק קז:נעניתי. נעשיתי מוכנע עד מאוד לכן חייני כדברך שאמרת עלי ע״י נתן הנביא:
פסוק קח:נדבות פי. דברי רצוי מה שפי מתנדב קבלם ברצון ולמדני משפטיך:
פסוק קט:נפשי בכפי. אף שנפשי היא תמיד בסכנה כמו המחזיק דבר מה בכפו שהיא קרובה ליפול כשיפתח כפו ועכ״ז לא שכחתי תורתך בטרדות סכנה:
פסוק קי:נתנו. אף כי נתנו פח בדרכי מ״מ לא תעיתי מדרך פקודיך לעשות בהם נקם:
פסוק קיא:נחלתי. אני מחזיק לעולם בתורה והיא לי לנחלה כי המצות שבהם ישישו לבי:
פסוק קיב:נטיתי לבי. מתענוגי הזמן:
פסוק קיב:לעולם עקב. עד עולם עד סוף ימי וכפל המלה בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (דניאל יב):
פסוק קיג:סעפים. כל המחשבות שנאתי אבל תורתך אהבתי וכל מחשבותי בה:
פסוק קיד:סתרי. אתה לי למסתר ולמגן כי אקוה לדברך אשר הבטחתני על זה:
פסוק קטו:סורו וגו׳. לבל תסיתו אותי הרע כי חפץ אני לשמור מצות אלהי:
פסוק קטז:סמכני. סמוך אותי בהבטחתך שאחיה ואל תבייש אותי מן תקותי כי המקוה לדבר מה ונמנע ממנו תחשב לו לבושה:
פסוק קיז:סעדני. כשאתה תסעד אותי אהיה בוודאי נושע ותמיד אספר חוקיך כי יסורו ממני הטרדות המונעות:
פסוק קיח:סלית. רמסת כל השוגים מעשות חוקיך ר״ל עם כי יאמרו שגגה היתה:
פסוק קיח:כי שקר תרמיתם. כי יודע אתה שערמתם שקר ולא בשגגה נעשה כי מזידין המה:
פסוק קיט:סיגים. כמו הסיגים אשר נשרפים המה בכור הצורף כן השבת מן העולם כל הרשעים ולכן בראותי מפלתם אהבתי עדותיך:
פסוק קכ:סמר. כי בשרי נתקשה ועמדה כמסמר מפחדך הרב ויראתי מן המשפט ולכן אהבתי עדותיך:
פסוק קכא:בל תניחני. בל תעזוב אותי להיות נמסר ביד עושקי:
פסוק קכב:ערוב. היטיב והכשר עבדך לטוב שלא יעשקוני זדים:
פסוק קכג:עיני כלו. עיני צופים לישועתך ולקיום אמרת צדקך והנם כלים כי מתאחרת לבוא:
פסוק קכד:כחסדך. ולא כפי מעשי:
פסוק קכד:וחוקיך למדני. ר״ל זה החסד תעשה עמדי:
פסוק קכה:עבדך אני. ר״ל חפצי לעבוד אותך ולכן הבינני וגו׳ ואעבוד לך:
פסוק קכו:עת לעשות. יש עת קבוע לעשות לה׳ משפט בהרשעים אשר הפרו תורתך:
פסוק קכז:על כן וגו׳. ע״כ בעבור שיודע אני שתבוא עת המשפט לכן אהבתי וגו׳:
פסוק קכח:על כן וגו׳. בעבור עת המשפט אני אומר כל הפקודים כולם ישרים המה ושנאתי כל אורח שקר:
פסוק קכט:פלאות עדותיך. המצות המה מכוסים ולא נודע מתן שכרן על כן את כולם נצרתם נפשי כי מי יודע איזה יכשר לקבל עליו שכר הרבה:
פסוק קל:פתח דבריך. פתיחת דבריך יאיר עיני הלב ר״ל כאשר יתחיל האדם להתבונן בתורה יאירו עיניו ויוסיף תבונה בכל עת:
פסוק קל:מבין. היא נותנת בינה לפתיים:
פסוק קלא:פי פערתי. פתחתי פי ואתאוה למשוך המצות אל בית הבליעה כי מאוד אני מתאוה להם:
פסוק קלב:כמשפט. כראוי לחנן לאוהב שמך:
פסוק קלג:פעמי. הכן צעדי ללכת באמרתך:
פסוק קלג:ואל תשלט. לא תתן כח ביד האון להיות שולטת עלי להמשיך אחריה:
פסוק קלד:מעושק אדם. מעשקות של אדם:
פסוק קלד:ואשמרה. כי לא יהיה לי סבות מונעות:
פסוק קלה:פניך האר. ר״ל הראה לי פנים מאירות ושוחקות והוא ענין רצון וחיבה ונאמר בלשון שאלה מבן אדם לחבירו:
פסוק קלו:פלגי מים וגו׳. היה תוהא על העונות ואמר עיני מורידים דמעה כנחל על אשר לא שמרו התורה והלכו כפי הנראה להם:
פסוק קלז:וישר משפטיך. כ״א ממשפטיך הוא ישר:
פסוק קלח:צוית וגו׳. ר״ל עדותיך אשר צוית המה צדק ואמונה מאד:
פסוק קלט:צמתתני. הכעס כרתה אותי כי צרי שכחו דבריך והדבר הזה מכעיס אותי:
פסוק קמ:צרופה. אמרתך צרופה מסיג ושגיאה לכן אהב אותה:
פסוק קמא:צעיר. ר״ל עם כי בעבור שומרי המצות יחשבוני אויבי לצעיר ונבזה עכ״ז לא שכחתי פקודיך ולא אשגיח עליהם:
פסוק קמב:צדקתך. ר״ל כי אמרתי הלא הצדקה שאתה עושה לזוכרי פקודיך המה קיימים לעולם ועוד הלא תורתך היא אמת מצד עצמה ואיך אשכחה בעבור בזיון האויב:
פסוק קמג:צר. לזה אף אם מצאו אותי צר ומצוק לא עזבתי מצותיך והמה שעשועי ובהם אשמח:
פסוק קמד:צדק עדותיך. עדותיך הנאמרים בצדק קיימים המה לעולם כי הצדק לא יבוטל בשום פעם לכן הבינני ואחיה ע״י בחיי עוה״ב עד עולם כאשר המה קיימים עד עולם:
פסוק קמה:קראתי. ר״ל הלא קריאתי היא לזכני לשמור חוקיך ומהראוי א״כ שתענני:
פסוק קמו:ואשמרה. כי אהיה פנוי מטרדת האויב:
פסוק קמז:קדמתי בנשף. קדמתי לכל אדם לעמוד בנשף ואצעק לך בתפלה כי אני מייחל ומקוה לקיים דברך ומתפלל אני עליהם:
פסוק קמח:קדמו עיני. עיני קדמו להפתח מתרדמת השינה שני אשמורות קודם אור היום:
פסוק קמח:לשיח. לעסוק בתורה:
פסוק קמט:כמשפטיך. כמנהגך לעשות חסד:
פסוק קנ:קרבו וגו׳. ר״ל רודפי הזמה קרבו אל הזמה והשיגו אותה אבל מתורתך רחקו כי לא רדפו אחריה:
פסוק קנא:קרוב אתה ה׳. לכל קוראיך:
פסוק קנא:וכל מצותיך אמת. ר״ל האמת עם המצות שהם עצמם ישלמו גמול ונאמנים המה על הדבר:
פסוק קנב:קדם. ר״ל ראשית כל הידיעות הבנתי מעדותיך אשר יסדתם לעולם ולא תבוטל כי בראותי שכולם צדק וישר אמרתי איך א״כ יבוטל הצדק בשום פעם:
פסוק קנג:וחלצני. הוציאני מן העוני:
פסוק קנג:כי תורתך וגו׳. א״כ מהראוי שתוציאני מן העוני:
פסוק קנד:ריבה ריבי. אתה תריב עם שונאי הריב שיש לי לריב:
פסוק קנד:לאמרתך חייני. לקיים אמרתך ולא בעבור הנאות עוה״ז:
פסוק קנה:כי חוקיך לא דרשו. ואינם ראויים לתשועה לכן רחקה מהם:
פסוק קנו:כמשפטיך. כמנהגך לרחם על הבריות:
פסוק קנז:לא נטיתי. עם כי רבו טרדותי מן האויבים הרודפים:
פסוק קנח:ואתקוטטה. הייתי מריב עמהם על אשר לא שמרו התורה:
פסוק קנט:אהבתי. אני אוהב אותם וחפץ בעשייתם ואף אם לא עשיתי כולם עכ״ז חייני כחסדך כאשר דרכך מעולם לצרף מחשבה טובה למעשה:
פסוק קס:ראש דברך. תחלת דברך שאמרת בהר סיני אנכי ה׳ אלהיך הוא אמת:
פסוק קס:ולעולם וגו׳. ולכן יעמדו לעולם כל משפט צדקך ולא תבוטל בשום זמן הואיל והמצוה הוא ה׳ האלהים הקיים לעד:
פסוק קסא:שרים וגו׳. אף כי השרים רדפוני בחנם על לא חמס ובידי הלא היה לנקום נקם אבל מדברך פחד לבי ולא שלחתי בהם יד:
פסוק קסב:על אמרתך. על קיום אמרתך:
פסוק קסב:כמוצא. כאדם המוצא שלל רב:
פסוק קסג:תורתך. על כי אשר אהבתי תורתך והיא הזהירה על השקר:
פסוק קסד:שבע. ר״ל פעמים רבות וכן שבע יפול צדיק וקם (משלי כ״ד:ט״ז):
פסוק קסד:על משפטי צדקך. בעבור משפטי הצדק שנתת לנו:
פסוק קסה:לאוהבי תורתך. יהיה לאוהבי תורתך:
פסוק קסה:ואין למו. לא יבוא להם מכשול:
פסוק קסו:שברתי. ר״ל לא טרדו אותי צרות האויב כי קויתי לישועתך ועשיתי מצותיך ולא רפו ידי מהם בעבור טרדת הצרה:
פסוק קסז:ואהבם מאוד. ר״ל שמרתי המצות מאהבה ולא מיראת העונש בלבד:
פסוק קסח:כי כל דרכי נגדך. ר״ל כי יודע אני אשר כל דרכי המה נגדך כי אתה משגיח בכל:
פסוק קסט:תקרב. תפלתי תקרב אליך והתפלה היא שתבין לי התורה כדברך ר״ל כפי אמתת כוונת דברך:
פסוק קע:כאמרתך. כאשר אמרת לי בהבטחה ע״י נתן הנביא:
פסוק קעא:כי תלמדני. כאשר תלמדני חוקיך אז תאמרנה שפתי תהלה:
פסוק קעב:תען. בהרמת קול תדבר לשוני אמרתך כי המה דברים צודקים ומהראוי לדבר בהם בפרסום רב ובקול גדול:
פסוק קעג:תהי ידך. תהא ידך מוכנת לעזרני:
פסוק קעד:תאבתי. אני מתאוה וחושק לישועתך ויהי אז תורתך שעשועי כי לא אטרד בטרדת האויב:
פסוק קעה:ותהללך. למען תהללך לא בעבור הנאות עוה״ז:
פסוק קעה:ומשפטיך. המשפטים אשר תשפוט בשונאי המה יעזרוני מידם ואהיה א״כ פנוי להללך:
פסוק קעו:תעיתי כשה אובד. ר״ל כמו השה הזה כשהוא אבוד מן העדר אינו יודע לחזור עד שיבקשו הרועה כן תועה אני בדעתי ולא אדע מעצמי כל תוכן כשרון הדרך לכן בקש אתה את עבדך וראה את הדרך אשר ילך בה כי לא שכחתי מצותיך והבא לטהר הלא מסייעין לו מן השמים: