לפרק קי"ט
לפי השקפתי יש נקודת-מגע בין פרק זה ובין פרק צ"ד, כי כזה כן זה מציג לפנינו דמות דיוקנו של אדם צדיק רצוץ משפט ביד שופטי עוול ונרדף על צוואר ביד התקיפים השליטים במדינה בדור רשע והוות, והוא הצדיק ביקש ומצא מפלט לו בסתר הפינה, ושם - ניחומים ואושר בחיק התורה ופיקודיה.
אַ֭שְׁרֵי נֹצְרֵ֥י עֵדֹתָ֗יו בְּכָל-לֵ֥ב יִדְרְשֽׁוּהוּ:
(תהילים קיט ב)
"אַ֭שְׁרֵי נֹצְרֵ֥י עֵדֹתָ֗יו", ולא די בזה אלא "בְּכָל-לֵ֥ב יִדְרְשֽׁוּהוּ" - מוסיפים לדרשו.
אַ֭ף לֹֽא-פָעֲל֣וּ עַוְלָ֑ה בִּדְרָכָ֥יו הָלָֽכוּ:
(תהילים קיט ג)
לא זו בלבד שהם נֹצְרֵ֥י עֵדֹתָ֗יו ומקיימי מצוותיו, אלא אַ֭ף לֹֽא-פָעֲל֣וּ עַוְלָ֑ה מוסרית, כי הָלָֽכוּ בִּדְרָכָ֥יו, במידותיו של ה', באורחות חייהם [הרמב"ם מביא שהמכוון ב"והלכת בדרכיו" הוא ללכת במידותיו (משנה תורה הלכות דעות פרק א הלכה ו)].
א֭וֹדְךָ בְּיֹ֣שֶׁר לֵבָ֑ב בְּ֝לָמְדִ֗י מִשְׁפְּטֵ֥י צִדְקֶֽךָ:
(תהילים קיט ז)
זאת אומרת: שהמצוות חביבות עליו ואינן לעול על צווארו.
בְּפִקֻּדֶ֥יךָ אָשִׂ֑יחָה וְ֝אַבִּ֗יטָה אֹרְחֹתֶֽיךָ:
(תהילים קיט טו)
הכוונה: מבין פיקודי התורה משתקפים אורחות ומידות ה'.
גָּ֭עַרְתָּ זֵדִ֣ים אֲרוּרִ֑ים הַ֝שֹּׁגִים מִמִּצְוֹתֶֽיךָ:
(תהילים קיט כא)
בשם "זֵדִ֣ים" הוא מכנה שופטיו שהזידו לעוות דינו, ובהיותם גם בורים, הַ֝שֹּׁגִים מִמִּצְוֹתֶֽיךָ, אינם ראויים למפרע למשרה שלהם [שלולא זאת, הלא "מזיד" חמור מ"שוגג" ולא יתכן לגנות "זֵדִ֣ים" במה שהם "שֹּׁגִים" ממצוות].
דְּרָכַ֣י סִ֭פַּרְתִּי וַֽתַּעֲנֵ֗נִי לַמְּדֵ֥נִי חֻקֶּֽיךָ:
(תהילים קיט כו)
דְּרָכַ֣י, מידותיי, סִ֭פַּרְתִּי לפניך וַֽתַּעֲנֵ֗נִי לזכותני במידות הגונות, ועתה לַמְּדֵ֥נִי חֻקֶּֽיךָ, "שאין מלמדים תורה אלא לתלמיד הגון נאה במעשיו..."(משנה תורה הלכות תלמוד-תורה פרק ד הלכה א).
הַט-לִ֭בִּי אֶל-עֵדְוֹתֶ֗יךָ וְאַ֣ל אֶל-בָּֽצַע:
(תהילים קיט לו)
כנגד שופטיו שלקחו בצע לעוות דינו.
זָ֘כַ֤רְתִּי בַלַּ֣יְלָה שִׁמְךָ֣ ה' וָֽ֝אֶשְׁמְרָ֗ה תּוֹרָתֶֽךָ: זֹ֥את הָֽיְתָה-לִּ֑י כִּ֖י פִקֻּדֶ֣יךָ נָצָֽרְתִּי: חֶלְקִ֖י ה' אָמַ֗רְתִּי לִשְׁמֹ֥ר דְּבָרֶֽיךָ:
(תהילים קיט נה-נז)
"זָ֘כַ֤רְתִּי בַלַּ֣יְלָה שִׁמְךָ֣ ה' וָֽ֝אֶשְׁמְרָ֗ה תּוֹרָתֶֽךָ", וזאת, העילוי לזכור "שִׁמְךָ֣ בַלַּ֣יְלָה", הָֽיְתָה-לִּ֑י בעבור כִּ֖י פִקֻּדֶ֣יךָ נָצָֽרְתִּי.
נמצא שזכירת ה' בַלַּ֣יְלָה ושמירת המצוות ביום הן אצלו ביחס של גומלין, והוא הולך ומבאר הקשר שביניהם: כי מתוך ש-"חֶלְקִ֖י ה' " וזכרו חקוק בלבי - "אָמַ֗רְתִּי לִשְׁמֹ֥ר דְּבָרֶֽיךָ".
[במליצת דוד רק המחשבה על המשכב בשעה שדעתו של אדם צלולה עליו נקבעת בלב ועושה פירות. ראיות מלשון דוד במקומות אחרים: "אמרו בלבבכם על משכבכם"(תהילים ד ח); "און יחשוב על משכבו"(תהילים לו ה); "אם זכרתיך על יצועיי"(תהילים סג ז). ובולט זה ביותר, אם נקביל לשון דוד, "פָּ֘קַ֤דְתָּ לַּ֗יְלָה"(תהילים יז ג) אל לשון איוב על דרך כוונה זו: "ותפקדנו לבקרים", אשר שם מסמן זמן בוקר במקום זמן לילה אצל דוד].
טָפְל֬וּ עָלַ֣י שֶׁ֣קֶר זֵדִ֑ים אֲ֝נִ֗י בְּכָל-לֵ֤ב אֱצֹּ֬ר פִּקּוּדֶֽיךָ: טָפַ֣שׁ כַּחֵ֣לֶב לִבָּ֑ם אֲ֝נִ֗י תּוֹרָתְךָ֥ שִֽׁעֲשָֽׁעְתִּי: טֽוֹב-לִ֥י כִֽי-עֻנֵּ֑יתִי לְ֝מַ֗עַן אֶלְמַ֥ד חֻקֶּֽיךָ: טֽוֹב-לִ֥י תֽוֹרַת-פִּ֑יךָ מֵ֝אַלְפֵ֗י זָהָ֥ב וָכָֽסֶף:
(תהילים קיט סט-עב)
בשם "זֵדִ֑ים", כאשר כתבתי לעיל פסוק כ"א, הוא מכנה שופטיו, שעיוותו דינו וגרמו לו ייסורי הגוף וגם הציגוהו ככלי-ריק מרכושו; כנגד זה הוא אומר: "טֽוֹב-לִ֥י כִֽי-עֻנֵּ֑יתִי... טֽוֹב-לִ֥י תֽוֹרַת-פִּ֑יךָ מֵ֝אַלְפֵ֗י זָהָ֥ב וָכָֽסֶף".
יֵבֹ֣שׁוּ זֵ֭דִים כִּי-שֶׁ֣קֶר עִוְּת֑וּנִי אֲ֝נִ֗י אָשִׂ֥יחַ בְּפִקּוּדֶֽיךָ: יָשׁ֣וּבוּ לִ֣י יְרֵאֶ֑יךָ וְ֝יֹדְעֵ֗י עֵדֹתֶֽיךָ:
(תהילים קיט עח-עט)
יֵבֹ֣שׁוּ השופטים הזֵדִים כי שֶׁ֣קֶר עוותו דיני. יָשׁ֣וּבוּ לִ֣י, הצדיק בריבו, יְרֵאֶ֑יךָ וְ֝יֹדְעֵ֗י עֵדֹתֶֽיךָ; ועל דרך זה גם בפרק צ"ד: "כי עד צדק ישוב משפט ואחריו כל ישרי לב".
כָּֽרוּ-לִ֣י זֵדִ֣ים שִׁיח֑וֹת אֲ֝שֶׁ֗ר לֹ֣א כְתוֹרָתֶֽךָ: כָּל-מִצְוֹתֶ֥יךָ אֱמוּנָ֑ה שֶׁ֖קֶר רְדָפ֣וּנִי עָזְרֵֽנִי:
(תהילים קיט פה-פו)
אלה ה"זֵדִ֣ים", השופטים הדנים בשם התורה בחרצם משפטי, כָּֽרוּ-לִ֣י שִׁיח֑וֹת אֲ֝שֶׁ֗ר לֹ֣א כְתוֹרָתֶֽךָ, והעד: כי הלא כָּל-מִצְוֹתֶ֥יךָ אֱמוּנָ֑ה והם שֶׁ֖קֶר רְדָפ֣וּנִי, ובכן "עָזְרֵֽנִי"!
לְעוֹלָ֥ם ה' דְּ֝בָרְךָ֗ נִצָּ֥ב בַּשָּׁמָֽיִם: לְדֹ֣ר וָ֭דֹר אֱמֽוּנָתֶ֑ךָ כּוֹנַ֥נְתָּ אֶ֝֗רֶץ וַֽתַּעֲמֹֽד: לְֽ֭מִשְׁפָּטֶיךָ עָמְד֣וּ הַיּ֑וֹם כִּ֖י הַכֹּ֣ל עֲבָדֶֽיךָ:
(תהילים קיט פט-צא)
קשור עם הקודם, עם לשונו בפסוק פ"ח: "כְּחַסְדְּךָ֥ חַיֵּ֑נִי וְ֝אֶשְׁמְרָ֗ה עֵד֥וּת פִּֽיךָ" - בחינת עבד הזקוק לשמור כל היוצא מפי רבו, והוא מוסיף בזה: כי בבחינה זו, בחינת עבדות ביחס לה', נמצאים אפילו שמים וארץ למרות זה שקיומם בטוח, כי הלא "לְעוֹלָ֥ם ה' דְּ֝בָרְךָ֗", שבו בראת שמים, "נִצָּ֥ב בַּשָּׁמָֽיִם" להיותם קיימים לעולמי-עד, "לְדֹ֣ר וָ֭דֹר אֱמֽוּנָתֶ֑ךָ" שבה "כּוֹנַ֥נְתָּ אֶ֝֗רֶץ וַֽתַּעֲמֹֽד", כי הארץ לעולם עומדת, ובכל זאת "לְֽ֭מִשְׁפָּטֶיךָ עָמְד֣וּ", כעבד העומד לדין לפני רבו, "הַיּ֑וֹם" – כלומר, יום יום, "כִּ֖י הַכֹּ֣ל עֲבָדֶֽיךָ"!
מֵ֭אֹ֣יְבַי תְּחַכְּמֵ֣נִי מִצְוֹתֶ֑ךָ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם הִיא-לִֽי:
(תהילים קיט צח)
יותר מֵ֭אֹ֣יְבַי השופטים, הנחשבים חכמים, תְּחַכְּמֵ֣נִי מִצְוֹתֶ֑ךָ, "כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם הִיא-לִֽי" - בעוד שהם אינם מתעסקים בה אלא לצורך המשׂרה שלהם.
מִכָּל-מְלַמְּדַ֥י הִשְׂכַּ֑לְתִּי כִּ֥י עֵ֝דְוֹתֶ֗יךָ שִׂ֣יחָה לִֽֿי:
(תהילים קיט צט)
על דרך הכוונה של "מֵ֭אֹ֣יְבַי תְּחַכְּמֵ֣נִי" בפסוק הקודם גם "מִכָּל-מְלַמְּדַ֥י הִשְׂכַּ֑לְתִּי" יבואר: יותר מִכָּל-מְלַמְּדַ֥י הִשְׂכַּ֑לְתִּי. וזאת ההתגדרות על מלמדיו מובנת רק אם נניח כי אלה שהיו עתה שופטיו לשפטו עוול ולרדפו חינם היו מלמדיו לפנים.
מִזְּקֵנִ֥ים אֶתְבּוֹנָ֑ן כִּ֖י פִקּוּדֶ֣יךָ נָצָֽרְתִּי:
(תהילים קיט ק)
בדרך הפסוקים הקודמים יש לפרש הכוונה: יותר מהזְּקֵנִים בשער, והם השופטים, אֶתְבּוֹנָ֑ן בתורתך, כִּ֖י פִקּוּדֶ֣יךָ נָצָֽרְתִּי, והם אינם לומדים לשמור ולעשות.
סֵעֲפִ֥ים שָׂנֵ֑אתִי וְֽתוֹרָתְךָ֥ אָהָֽבְתִּי:
(תהילים קיט קיג)
"סֵעֲפִ֥ים שָׂנֵ֑אתִי" – חקרי-לב המתפצלים לצדדים שונים [מלשון "סעיף"], שָׂנֵ֑אתִי, וְֽתוֹרָתְךָ֥ הישרה אָהָֽבְתִּי.