פסוק א:אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ, ההולכים בדרך השלמה והנכונה, שהם הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת ה'.
פסוק ב:אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו, שומרי מצוותיו, אשרי אלו שבְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ.
פסוק ג:אַף לֹא פָעֲלוּ אותם אנשים עַוְלָה, עוול, בִּדְרָכָיו של ה', המתגלות בתורתו, הָלָכוּ.
פסוק ד:לאחר ההצהרה הפותחת המדברת על ה' בלשון נסתר, פונה המשורר אל ה' מכאן ועד סוף המזמור בלשון נוכח. אַתָּה, ה', צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ, מצוותיך וחוקיך לִשְׁמֹר אותם מְאֹד. ולכן –
פסוק ה:אַחֲלַי, אני מייחל ומבקש שיִכֹּנוּ, יתבססו וייעשו נכונה דְרָכָי, לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ.
פסוק ו:אָז – אם אשמור ואקיים את המצוות, לֹא אֵבוֹשׁ, אתבייש בְּהַבִּיטִי אֶל כָּל מִצְוֹתֶיךָ, שהרי ניסיתי לקיימן ככל יכולתי.
פסוק ז:אוֹדְךָ, אני מודה לך בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ. העובדה שאני לומד את משפטיך הצודקים היא עצמה מעשה של הודיה. או: אחרי שלמדתי את משפטיך, אני מודה לך על שנתת לי לב ישר והורית לי דרך צדק.
פסוק ח:אֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר, אני מנסה ומשתדל לשמור; אנא אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד, כדי שאוכל להמשיך לעשות את כל הדברים הללו.
פסוק ט:בַּמֶּה יְזַכֶּה, יזכך, יצדיק נַּעַר, צעיר אֶת אָרְחוֹ, דרכו? – כאשר יבחר לִשְׁמֹר ולעשות כִּדְבָרֶךָ. דרכו של המציית לך היא הדרך הראויה שילך בה אדם בראשית דרכו. ולכן
פסוק י:בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ, אני מבקש אותך, ה', ומחפש את קרבתך ועזרתך – אַל תַּשְׁגֵּנִי, תטה אותי מִמִּצְוֹתֶיךָ. חזק אותי להמשיך לקיימן ולא אטעה בהן. ואני מצדי –
פסוק יא:בְּלִבִּי צָפַנְתִּי, אני שומר את אִמְרָתֶךָ, לְמַעַן, וכך לֹא אֶחֱטָא לָךְ.
פסוק יב:תפילה קצרה על לימוד המצוות: בָּרוּךְ אַתָּה ה', לַמְּדֵנִי את חֻקֶּיךָ המבורכים.
פסוק יג:בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי, אני מספר גם לאחרים את כֹּל מִשְׁפְּטֵי פִיךָ.
פסוק יד:בְּדֶרֶךְ המותווית על פי עֵדְוֹתֶיךָ, עֵדוֹתיך, מצוותיך שַּשְׂתִּי, אני שמח כְּעַל, כמו שהייתי שמח אילו הגיע לידי כָּל הוֹן.
פסוק טו:בְּפִקּוּדֶיךָ, על אודות מצוותיך אָשִׂיחָה, אני מדבר וְגם אַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ, אני מתבונן בדרכיך.
פסוק טז:בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע. חוקיך אינם מכבידים עלי. הם אף מהנים אותי, ומכיוון שהם מעניינים ומשמחים אותי, לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ.
פסוק יז:גְּמֹל, הענק טובה עַל עַבְדְּךָ, עלי: אֶחְיֶה וְאֶשְׁמְרָה דְבָרֶךָ.
פסוק יח:כדי להבין את גדלותה של התורה לא די לחיות ולקיימה או לדבר בה – גַּל, גלה, הסר את הכיסוי שעל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ.
פסוק יט:בקשות החיים והראייה הנכוחה נחוצות, שכן גֵּר אָנֹכִי, כבן אדם, בָאָרֶץ, שהִייתי בעולם ארעית כגר ועובר אורח לפיכך אַל תַּסְתֵּר מִמֶּנִּי מִצְוֹתֶיךָ כל עוד אני יכול ללמדן.
פסוק כ:גָּרְסָה, לועסת, משננת או משתוקקת נַפְשִׁי לְתַאֲבָה, בתיאבון, בתשוקה אֶל מִשְׁפָּטֶיךָ בְכָל עֵת.
פסוק כא:יש בארץ גם מכשולים לדרך התורה – גָּעַרְתָּ בזֵדִים, רשעים אֲרוּרִים הַשֹּׁגִים, הסרים מִדרך מִּצְוֹתֶיךָ. ומנגד –
פסוק כב:גַּל, גלול והסר מֵעָלַי חֶרְפָּה וָבוּז מהזדים המביישים אותי, כִּי עֵדֹתֶיךָ נָצָרְתִּי בנאמנות.
פסוק כג:גַּם כאשר יָשְׁבוּ שָׂרִים, אנשים נכבדים, בִּי נִדְבָּרוּ, ומשוחחים עלי, ואולי גם לועגים עלי ועל דרכי – אני אינני נוטל חלק בשיחתם ולא מושפע מהם – עַבְדְּךָ יָשִׂיחַ רק בְּחֻקֶּיךָ. ולא רק מתוך מחויבות –
פסוק כד:גַּם עֵדֹתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָי. עדותיך אינן רק מחייבות אותי, אלא הן גם שעשועי ואַנְשֵׁי עֲצָתִי. אני מתייעץ כביכול עם התורה ומצוותיה כדי לדעת כיצד לנהוג.
פסוק כה:המשורר ממשיך וכורך, בנעימה חזקה יותר, את בקשת החיים והסרת המכשולים עם משאלתו העיקרית – הדבקות בתורה ומצוותיה: דָּבְקָה לֶעָפָר נַפְשִׁי, אני מדוכא ומדוכדך, כאילו הייתי רובץ באדמה, ואני יכול רק להתפלל: חַיֵּנִי במצב הקשה הזה כִּדְבָרֶךָ, כמו שיש חיים לדבריך. או: כפי שדיברת אלי והבטחת לי.
פסוק כו:על דְּרָכַי, ענייני וצרותי סִפַּרְתִּי לך וַתַּעֲנֵנִי, ענית לתפילתי. עכשיו, משהרווחת לי, אבקש את המטרה הגדולה של חיי – לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ.
פסוק כז:דֶּרֶךְ פִּקּוּדֶיךָ הֲבִינֵנִי, הסבר לי, וכשאבין אותה אָשִׂיחָה, אדבר בְּנִפְלְאוֹתֶיךָ.
פסוק כח:ושוב – דָּלְפָה, זולגת נַפְשִׁי מִתּוּגָה, מרוב עצב. הנפש מדומה בדברי המשורר לדמעות בכיהּ, והיא גם הולכת ונמסה בעקבות צערה. נא קַיְּמֵנִי כִּדְבָרֶךָ, כפי שדיברת אלי.
פסוק כט:דֶּרֶךְ שֶׁקֶר הָסֵר מִמֶּנִּי, כדי שלא אצטרך לחיות בשקר וכדי שנפשי תהיה פתוחה ללמוד את דרך האמת – וְאת מתנת ידיעת תוֹרָתְךָ חָנֵּנִי, הענק לי.
פסוק ל:שהרי דֶּרֶךְ אֱמוּנָה בָחָרְתִּי, את מִשְׁפָּטֶיךָ שִׁוִּיתִי לנגדי;
פסוק לא:ויותר מכך – דָּבַקְתִּי בְעֵדְוֹתֶיךָ, ה', אַל תְּבִישֵׁנִי, אל תגרום לי לבוא לידי בושה ואכזבה.
פסוק לב:בדֶּרֶךְ מִצְוֹתֶיךָ אָרוּץ, בזריזות ובחשק כִּי, אם וכאשר תַרְחִיב לִבִּי, תיתן לי את המרחב והאפשרות.
פסוק לג:כיוון שבחרתי לדבוק בדרך אמונה, דרך מצוותיך, אני שוטח לפניך את בקשותי: הוֹרֵנִי, ה', את דֶּרֶךְ חֻקֶּיךָ, וְאזי אֶצְּרֶנָּה, אשמור אותה עֵקֶב, עד הסוף, עד לנקודה האחרונה.
פסוק לד:הֲבִינֵנִי, הסבר לי כך שאבין את מה שאני צריך לדעת וְאֶצְּרָה את תוֹרָתֶךָ, וְאֶשְׁמְרֶנָּה בְכָל לֵב.
פסוק לה:הַדְרִיכֵנִי בִּנְתִיב מִצְוֹתֶיךָ כִּי בוֹ חָפָצְתִּי יותר מכל דבר אחר. אמנם בחרתי בדרך הזו מרצוני, אך עדיין אני זקוק להדרכה ולעזרה כדי שאוכל ללכת בה.
פסוק לו:הַט, הַטה, מְשוך את לִבִּי אֶל עֵדְוֹתֶיךָ, כך שרצוני יהיה תואם אליהן, וְאַל ייטה לבי אֶל בָּצַע, כסף לא כשר, או בכלל אל רווחים אישיים.
פסוק לז:הַעֲבֵר עֵינַי מֵרְאוֹת שָׁוְא. גרום שעיני לא יראו דברי הבל ובדיות; רק בִּדְרָכֶךָ ולא במראות כזב חַיֵּנִי.
פסוק לח:הָקֵם לְעַבְדְּךָ את אִמְרָתֶךָ, הבטחתך להגנה אֲשֶׁר לְיִרְאָתֶךָ, שאתה מפנה ליראיך.
פסוק לט:הַעֲבֵר את חֶרְפָּתִי שמביישים אותי, אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי, שאני פוחד ממנה, כִּי מִשְׁפָּטֶיךָ טוֹבִים, והשומר אותם לא ראוי שיביישוהו.
פסוק מ:הִנֵּה תָּאַבְתִּי, אני משתוקק לְפִקֻּדֶיךָ, ועל כן אני מתפלל: בְּצִדְקָתְךָ חַיֵּנִי.
פסוק מא:וִיבֹאֻנִי חֲסָדֶךָ, ה', ותבוא אלי תְּשׁוּעָתְךָ כְּאִמְרָתֶךָ, כפי שאמרת והבטחת.
פסוק מב:וְאז, כשאוכל לעמוד בגבורה ובביטחון, אֶעֱנֶה לחֹרְפִי, למחרפים אותי דָבָר, כִּי בָטַחְתִּי בִּדְבָרֶךָ, ומתוך ביטחוני אוכל להשיב למתקיפַי.
פסוק מג:וְאַל תַּצֵּל, תסיר מִפִּי את היכולת לדבר דְבַר אֱמֶת עַד מְאֹד, מכול וכל, כִּי לְמִשְׁפָּטֶךָ, לחוקיך ומצוותיך, וגם: לדינך הצודק יִחָלְתִּי, ואני מצפה וסומך על עזרתך.
פסוק מד:וְאֶשְׁמְרָה תוֹרָתְךָ תָמִיד, לְעוֹלָם וָעֶד.
פסוק מה:וְאֶתְהַלְּכָה בָרְחָבָה, במרחב ולא במצוקה, כִּי פִקֻּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי.
פסוק מו:וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ גם נֶגֶד, בנוכחותם של מְלָכִים, גם אם הם אינם מכירים את התורה, וְלֹא אֵבוֹשׁ מהם.
פסוק מז:וְאֶשְׁתַּעֲשַׁע בְּמִצְוֹתֶיךָ אֲשֶׁר אָהָבְתִּי.
פסוק מח:וְאֶשָׂא כַפַּי, תחנוני וכל משאלותי נתונים אֶל מִצְוֹתֶיךָ אֲשֶׁר אָהָבְתִּי, כדי לקבל מהן עוד ועוד, וְאָשִׂיחָה בְחֻקֶּיךָ.
פסוק מט:לאחר שתיאר המשורר את העתיד המיוחל, המרחב והביטחון שיאפשרו לו לדבר במצוות לעיני כול ולהשיב למלעיגים עליהם, הוא מציג הווה אחר: זְכֹר דָּבָר, את הבטחתך לְעַבְדֶּךָ – לי, עַל אֲשֶׁר, אשר עליו יִחַלְתָּנִי, ציפית ממני לגדולות וקירבת אותי אליך. או: הדבר שעשית אותי מייחל אליו.
פסוק נ:זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי, כשאני מעונה, או עני: כִּי אִמְרָתְךָ חִיָּתְנִי. בזמנים קשים מנחמת אותי הידיעה שדבריך מחיים אותי.
פסוק נא:זֵדִים, אנשים רעים, חוטאים הֱלִיצֻנִי, מתלוצצים עלי ועל הנהגותי ודרך חיי עַד מְאֹד, ובכל זאת מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי.
פסוק נב:זָכַרְתִּי את מִשְׁפָּטֶיךָ מאז ומֵעוֹלָם, ה', וָאֶתְנֶחָם בהם.
פסוק נג:זַלְעָפָה, חלחלה, מצוקה קשה אֲחָזַתְנִי מֵרְשָׁעִים עֹזְבֵי תּוֹרָתֶךָ, המקנטרים ומחרפים.
פסוק נד:ועם זאת, כמו זְמִרוֹת הָיוּ לִי חֻקֶּיךָ. אפילו מצוותיך שאינן מובנות ערֵבות לי כדברי שירה גם בְּבֵית מְגוּרָי, כאשר אינני תושב קבע נינוח ושלֵו. או: כשאני בביתי ושעותי פנויות, איני משתעשע אלא בחוקיך.
פסוק נה:זָכַרְתִּי גם בַלַּיְלָה, בזמן שאיש אינו מסביבי, את שִׁמְךָ, ה', וָאֶשְׁמְרָה תּוֹרָתֶךָ.
פסוק נו:זֹאת – הנחמה, השמירה והשמחה בתורתך הָיְתָה לִּי כִּי פִקֻּדֶיךָ נָצָרְתִּי.
פסוק נז:המשורר ממשיך בתיאור דבקותו בתורת ה' ובהדרכותיו: חֶלְקִי ה', אָמַרְתִּי, בחרתי לקשור את גורל חיי בך, ה', ולא בשום דבר אחר, ולכן אני שואף לִשְׁמֹר דְּבָרֶיךָ.
פסוק נח:חִלִּיתִי, ביקשתי פָנֶיךָ, השתוקקתי אליך בְכָל לֵב, בכל רצוני, חָנֵּנִי, נטה אלי חסד כְּאִמְרָתֶךָ.
פסוק נט:מפעם לפעם חִשַּׁבְתִּי אני בודק את דְרָכָי, אם אני מוצא שטעיתי – וָאָשִׁיבָה, מחזיר את רַגְלַי אֶל עֵדֹתֶיךָ.
פסוק ס:חַשְׁתִּי, אני מזדרז וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי לִשְׁמֹר מִצְוֹתֶיךָ.
פסוק סא:חֶבְלֵי, הצרות והייסורים שסבלתי מהרְשָׁעִים עִוְּדֻנִי, מעוותים אותי, ובכל זאת תּוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי.
פסוק סב:בחֲצוֹת לַיְלָה, בעת שהכול שרועים על משכבם, אני אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ.
פסוק סג:וגם בהיותי ער וחלק מן החברה – חָבֵר אָנִי לְכָל אֲשֶׁר יְרֵאוּךָ וּלְשֹׁמְרֵי פִּקּוּדֶיךָ. אלה הם חברי, או לפחות אני שואף להתחבר אליהם.
פסוק סד:חַסְדְּךָ, ה', מָלְאָה הָאָרֶץ, גמול נא גם אתי חסד – את חֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי, כדי שאוכל לא רק ליהנות מן החסד אלא גם להבין את דרכיך.
פסוק סה:טוֹב עָשִׂיתָ עִם עַבְדְּךָ, ה', כשנהגת בי כִּדְבָרֶךָ, כשקיימת בי את הבטחתך להיטיב עם הטובים.
פסוק סו:לאחר ההודיה על טובת ה' אליו, מבקש המשורר על טוּב התורה: טוּב טַעַם, עונג וָדַעַת שיש בתורה לַמְּדֵנִי, כִּי בְמִצְוֹתֶיךָ הֶאֱמָנְתִּי.
פסוק סז:טֶרֶם אֶעֱנֶה, לפני שעסקתי בתורה, אֲנִי הייתי שֹׁגֵג, כי לא ידעתי כיצד עלי לפעול, וְאילו עַתָּה, משלמדתי את דבריך, אִמְרָתְךָ שָׁמָרְתִּי.
פסוק סח:טוֹב אַתָּה וּמֵטִיב לכל העולם – אנא לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ, כי זהו הטוב שאני מבקש לעצמי.
פסוק סט:טובה של התורה נטוע בלבי – טָפְלוּ, מדביקים עָלַי דברי שֶׁקֶר זֵדִים, רשעים, אבל אֲנִי אינני שם לב להם ולדבריהם, אלא בְּכָל לֵב אֶצֹּר פִּקּוּדֶיךָ.
פסוק ע:טָפַשׁ, נעשה טיפש כַּחֵלֶב, כאילו הוא אטום בפנֵי תחושה והבנה בכיסוי של שומן, לִבָּם של הזדים, ואילו אֲנִי את תּוֹרָתְךָ שִׁעֲשָׁעְתִּי, כביכול שִׂמחתי אותה בהתעסקותי בה; עשיתי אותה לשעשועי; או: באמצעות תורתך שעשעתי את לבי ופתחתי אותו – בניגוד לזדים שלבם נסתם.
פסוק עא:טוֹב לִי כִי עֻנֵּיתִי, משום שהייסורים הבאים אלי כשאני סוטה מן הדרך, מכוונים אותי לדרך הנכונה – לְמַעַן אֶלְמַד חֻקֶּיךָ.
פסוק עב:טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ יותר מֵאשר אַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף.
פסוק עג:כהמשך ליצירתי וקיומי למדני את תורתך. יָדֶיךָ עָשׂוּנִי וַיְכוֹנְנוּנִי, והעמידו אותי, ועתה אני מבקש השלמה: הֲבִינֵנִי וְאֶלְמְדָה מִצְוֹתֶיךָ.
פסוק עד:כך יְרֵאֶיךָ האחרים יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ, על כִּי גם אני לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי.
פסוק עה:והרי יָדַעְתִּי, ה', כִּי צֶדֶק מִשְׁפָּטֶיךָ, גם כאשר הדברים אינם מתנהלים לפי רצוני, ובאֱמוּנָה עִנִּיתָנִי. אם עינית אותי הרי זה באמונה ובצדק.
פסוק עו:יְהִי נָא חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנִי בשעות מצוקתי, כְּאִמְרָתְךָ לְעַבְדֶּךָ.
פסוק עז:יְבֹאוּנִי רַחֲמֶיךָ וְאֶחְיֶה, כִּי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי, ולכן ראוי אני לחסד מיוחד.
פסוק עח:יֵבֹשׁוּ זֵדִים כִּי בשֶׁקֶר הם עִוְּתוּנִי, עיוותו את דרכי. אבל אֲנִי לא אסור מדרך הטוב ואָשִׂיחַ בְּפִקּוּדֶיךָ.
פסוק עט:וגם אם חטאתי, אני מבקש שיָשׁוּבוּ ויתקרבו אלי יְרֵאֶיךָ וְיֹדְעֵי עֵדֹתֶיךָ, שאותם אני מכבדם ובקרבתם אני חפץ.
פסוק פ:יְהִי לִבִּי תָמִים, שלם בְּחֻקֶּיךָ ולא יסטה מהם, לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ גם בפני עצמי.
פסוק פא:דברי התורה הם עניין קיומי בשבילי, הם כרוכים בעצם חיי. כָּלְתָה לִתְשׁוּעָתְךָ נַפְשִׁי. נפשי יוצאת מרוב ציפייה לישועתך, ולקיום דְבָרְךָ יִחָלְתִּי.
פסוק פב:כָּלוּ עֵינַי, אני מייחל לְאִמְרָתֶךָ, להבטחתך, לֵאמֹר בדריכות: "מָתַי תְּנַחֲמֵנִי? "
פסוק פג:כִּי הָיִיתִי כְּנֹאד, שק עור הנמצא בְּקִיטוֹר, בעשן וחום רב הגורמים לו להתכווץ, וגם במצב כזה שבו אני נלחץ ומושחר מכל צד, את חֻקֶּיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי.
פסוק פד:ואני מתחנן: כַּמָּה יְמֵי עַבְדֶּךָ?! הרי שנות חיי מוגבלות וקצרות, מָתַי אפוא תַּעֲשֶׂה בְרֹדְפַי מִשְׁפָּט?! הייתי רוצה לראות את אויבי נענשים בעודי בחיים.
פסוק פה:כָּרוּ, חפרו לִי זֵדִים שִׁיחוֹת, בורות, מלכודות אֲשֶׁר לֹא כְתוֹרָתֶךָ, לא לפי דרך התורה.
פסוק פו:כָּל מִצְוֹתֶיךָ אֱמוּנָה, נאמנות עלי, אני מאמין בהן, ואילו אויבי בדברי שֶׁקֶר, היפוכה של האמונה, רְדָפוּנִי. עָזְרֵנִי להינצל מרדיפתם ומן השקר.
פסוק פז:כִּמְעַט כִּלּוּנִי בָאָרֶץ, ובכל זאת אֲנִי לֹא עָזַבְתִּי פִקֻּדֶיךָ.
פסוק פח:כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי, וְאם תיתן לי חיים, אֶשְׁמְרָה עֵדוּת פִּיךָ.
פסוק פט:דבר ה' מקיים את כל הברואים. לְעוֹלָם, ה', דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם, דבריך קיימים תמיד במקום יציב ובלתי משתנה.
פסוק צ:לְדֹר וָדֹר אֱמוּנָתֶךָ, נאמנותך, קיום דבריך; כּוֹנַנְתָּ אֶרֶץ וַתַּעֲמֹד. הארץ אף היא נשענת על דבר ה'.
פסוק צא:לְמִשְׁפָּטֶיךָ, לדיניך עָמְדוּ הכול הַיּוֹם – בכל יום שבו הפסוק נאמר, כִּי הַכֹּל, כל ברואי עולם, גם אלה שאינם מכירים בכך, הם עֲבָדֶיךָ הנתונים תחת מרותך.
פסוק צב:דברי התורה מחיים אותי לנצח. לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי, בסבלי. התורה מרחיבה את לבי וממלאת אותי נחת, וזהו מקור נחמה קבוע בשבילי.
פסוק צג:לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח את פִּקּוּדֶיךָ, כִּי בָם – בפיקודיך חִיִּיתָנִי. מצוותיך הן מקור חיי, ולכן אינני יכול לשכוח אותן.
פסוק צד:לְךָ אֲנִי שייך ומשועבד. הוֹשִׁיעֵנִי, כִּי את פִקּוּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי, אני מבקש ומחפש.
פסוק צה:לִי, אותי קִוּוּ רְשָׁעִים לְאַבְּדֵנִי, בעֵדֹתֶיךָ אֶתְבּוֹנָן, משום שהן מקור כוחי. יתר כל כן, ההתבוננות בעדותיך מלמדת אותי שאתה הוא המשגיח על העולם, ואיש לא יעשה דבר שלא ברצונך.
פסוק צו:לְכָל תִּכְלָה, דבר, אפילו הוא רחב הקף ומשוכלל רָאִיתִי קֵץ, שכן כל הברואים הם מוגבלים וסופיים, אבל רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד, והיא אינסופית.
פסוק צז:התורה היא עיסוקי התמידי ומקור חכמתי והצלחתי, היא שומרת על דרכי וערכי. מָה, כל כך אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ, עד שכָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי. עליה אני מדבר תמיד.
פסוק צח:יותר מֵחכמתם של אֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶךָ. מצוות ה' גורמת לי להיות חכם מאויבי, ואני מוצא בה תושייה וחכמה מעשית בהתמודדות אתם. אני מצליח להינצל מהם, כִּי לְעוֹלָם הִיא – מצוותך עומדת לִי.
פסוק צט:אפילו יותר מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי, כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִי, משום שנוסף על מה שקיבלתי מהם ומחכמתם יש לי מקור נוסף להשכיל ממנו – שיחתי המתמדת בעדותיך.
פסוק ק:מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן, אלמד בינה, כִּי פִקּוּדֶיךָ נָצָרְתִּי, אני שומר. וכך דברי החכמה שאני שומע נקלטים נכון והיטב.
פסוק קא:מִכָּל אֹרַח רָע, דרך רעה כָּלִאתִי, מנעתי את רַגְלָי, לְמַעַן אֶשְׁמֹר דְּבָרֶךָ.
פסוק קב:מִמִּשְׁפָּטֶיךָ לֹא סָרְתִּי, כִּי אַתָּה הוֹרֵתָנִי מהי הדרך הנכונה.
פסוק קג:מַה נִּמְלְצוּ, ערבו לְחִכִּי אִמְרָתֶךָ, יותר מטעמו המשובח של דְּבַשׁ לְפִי.
פסוק קד:מִפִּקּוּדֶיךָ אֶתְבּוֹנָן, עַל כֵּן שָׂנֵאתִי כָּל אֹרַח שָׁקֶר. מצוותיך אינן מלמדות אותי רק מה לעשות, אלא הן מורות לי את ערכם האמתי של הדברים.
פסוק קה:אני מוסר עצמי לתורה המאירה את דרכי, ונשבע לשומרה. נֵר המאיר לְרַגְלִי הוא דְבָרֶךָ. הודות לו אני יודע איפה להציב את רגלי, וְהוא גם אוֹר לִנְתִיבָתִי. דברך משמש לי כאור ומופת ומאפשר לי למצוא את הדרך הנכונה.
פסוק קו:נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה לִשְׁמֹר מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ.
פסוק קז:נַעֲנֵיתִי, סבלתי עינויים עַד מְאֹד; ה', חַיֵּנִי כִדְבָרֶךָ.
פסוק קח:את נִדְבוֹת פִּי, מה שאני אומר, מתפלל או שר לפניך – רְצֵה נָא, ה', ואת מִשְׁפָּטֶיךָ לַמְּדֵנִי גם הלאה.
פסוק קט:נַפְשִׁי בְכַפִּי תָמִיד, אני שרוי בסכנה מתמדת, עד שכביכול עלי להחזיק את נפשי בידי לגונן עליה מפני רעה, וְלמרות כל הסכנות את תוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי.
פסוק קי:כיוצא בזה, נָתְנוּ רְשָׁעִים פַּח לִי, טמנו מוקש בדרכי, וכדי להינצל ממכשולים צריך אדם לפעמים ללכת בדרך עקלתון, וּבכל זאת מִפִּקּוּדֶיךָ לֹא תָעִיתִי, ולא יצאתי מגדרם.
פסוק קיא:נָחַלְתִּי, זכיתי לחלקי את עֵדְוֹתֶיךָ, והן נחלָתי לְעוֹלָם, כִּי שְׂשׂוֹן, שמחת לִבִּי הֵמָּה.
פסוק קיב:נָטִיתִי, הפניתי את לִבִּי לַעֲשׂוֹת חֻקֶּיךָ, לְעוֹלָם עֵקֶב, עד הקצה האחרון, עד הסוף.
פסוק קיג:התורה היא אהבתי ותקוותי, היא שומרת אותי מן הרשע והשקר ואני ירא לסטות ממשפטיה. סֵעֲפִים, רעיונות מפותלים ומסועפים; אנשים שאינם ישרים שָׂנֵאתִי, וְתוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי.
פסוק קיד:סִתְרִי, מקום המסתור שלי וּמָגִנִּי אָתָּה, לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי.
פסוק קטו:בקשה: סוּרוּ מִמֶּנִּי, מְרֵעִים, אנשים רעים המפריעים לי לקיים את המצוות כראוי, וְכך אֶצְּרָה מִצְוֹת אֱלֹהָי.
פסוק קטז:סָמְכֵנִי, עזור לי ועודד אותי כְאִמְרָתְךָ וְאֶחְיֶה, וְאַל תְּבִישֵׁנִי, תאכזבני מִשִׂבְרִי, תקוותי.
פסוק קיז:סְעָדֵנִי, סייע לי וְאִוָּשֵׁעָה, אֶנצל. וכשלא אצטרך להילחם באויבי ובמכשולים שעל דרכי אֶשְׁעָה, אפנה ואעסוק בְחֻקֶּיךָ תָמִיד.
פסוק קיח:סָלִיתָ, דחית, זנחת את כָּל השׁוֹגִים, סוטים מֵחֻקֶּיךָ, כִּי שֶׁקֶר תַּרְמִיתָם. הסרים מחוקי ה' מצדיקים את עצמם בדרכי מרמה, ולכן לא יחזיקו מעמד.
פסוק קיט:את הסִגִים, הפסולת הנטפלת למתכות יקרות הִשְׁבַּתָּ, ביטלת. הסיגים הם דימוי לכָל רִשְׁעֵי אָרֶץ. לָכֵן אָהַבְתִּי עֵדֹתֶיךָ, וכשאני דבק בהן ופורש מן הרֶשע, לא תסיר אותי מן העולם כפי שאתה עושה לרשעים ההם.
פסוק קכ:סָמַר מִפַּחְדְּךָ, מן הפחד שלי ממך, השֵּׂער שעל בְשָׂרִי, וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ יָרֵאתִי.
פסוק קכא:המשורר ממשיך לבקש על הצלתו מרשעים ועל לימוד התורה והבנתה. עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק, בַּל תַּנִּיחֵנִי, תעזבני לפני עֹשְׁקָי, הרודפים לקפחני.
פסוק קכב:עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב, הֱיה ערב לטובתי, הבטח את שלומי ותן לי מחסה, ואז – אַל יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים.
פסוק קכג:עֵינַי כָּלוּ, אני מצפה תמיד לִישׁוּעָתֶךָ שמחלצת אותי ממצוקתי, וּלְאִמְרַת צִדְקֶךָ, לדבריך הצודקים שיורו לי את דרכי בהמשך.
פסוק קכד:עֲשֵׂה עִם עַבְדְּךָ טוב כְחַסְדֶּךָ, לפי מידת החסד שלך, ולא לפי מה שמגיע לי בדין על חטאי, וְחֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי.
פסוק קכה:עַבְדְּךָ אָנִי, הֲבִינֵנִי, הסבר לי ותן לי בינה, וכשתהיה לי בינה אֵדְעָה עֵדֹתֶיךָ.
פסוק קכו:אני אוהב את התורה ונאמן לה ופועל לחיזוקה. הגיעה העֵת לַעֲשׂוֹת למען ה', ולפעול ביתר שאת לחזק את דברו, כי רבים הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ.
פסוק קכז:עַל כֵּן, אכן אָהַבְתִּי מִצְוֹתֶיךָ יותר מִזָּהָב וּמִפָּז, זהב או זהב מובחר מסוים.
פסוק קכח:עַל כֵּן כָּל פִּקּוּדֵי כֹל, כל המצוות כולן יִשָּׁרְתִּי, סידרתי אותם לפני ביושר; שיבחתי אותם כישרים; אני הולך בדרך הישר המונחית על ידי כל המצוות, ואילו כָּל אֹרַח, דרך שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי.
פסוק קכט:פְּלָאוֹת עֵדְוֹתֶיךָ. נפלאים דברי תורתך, עַל כֵּן נְצָרָתַם, שמרה אותם נַפְשִׁי.
פסוק קל:פֵּתַח, פתיחת דְּבָרֶיךָ יָאִיר, והוא מֵבִין, נותן בינה גם בפְּתָיִים, אלה שאינם יודעים דבר. כבר כשנפתחים בפניהם דבריך הם זוכים להבנה כלשהי.
פסוק קלא:את פִּי פָעַרְתִּי וָאֶשְׁאָפָה. בפתיחת פי, כביכול, אני שואף אל תוכי את כל מה שאפשר מדבריך, כִּי לְמִצְוֹתֶיךָ יָאָבְתִּי, אני תאב.
פסוק קלב:ובתחינה – פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי, רחם עלי, כְּמִשְׁפָּט, כמו שראוי לך לעשות לְאֹהֲבֵי שְׁמֶךָ.
פסוק קלג:את פְּעָמַי, צעדי, הָכֵן, העמד וכוון אותם אותם ישר בְּאמצעות אִמְרָתֶךָ, וְאַל תַּשְׁלֶט, כך שלא ישלוט בִּי כָל אָוֶן, רע.
פסוק קלד:פְּדֵנִי, הצילני מֵעֹשֶׁק של אָדָם, וְאֶשְׁמְרָה פִּקּוּדֶיךָ, כי כל עוד האויבים מפריעים לי, אני מתקשה לשמרם.
פסוק קלה:פָּנֶיךָ הָאֵר בְּעַבְדֶּךָ, גלה לי יחס של רצון וחנינה וְלַמְּדֵנִי אֶת חֻקֶּיךָ.
פסוק קלו:פַּלְגֵי מַיִם יָרְדוּ עֵינָי, אני בוכה ומצטער עַל אשר לֹא שָׁמְרוּ תוֹרָתֶךָ.
פסוק קלז:תורתך צדק ואמת וככזו אני דבוק בה. צַדִּיק אַתָּה, ה', אתה נוהג בדרך האמת והצדק, וְיָשָׁר מִשְׁפָּטֶיךָ, גם אם לא תמיד נראים הדברים כך בעינינו.
פסוק קלח:צִוִּיתָ צֶדֶק בעֵדֹתֶיךָ ובתורתך אין רק צדק אלא גם אֱמוּנָה, אמת, יציבות וחוזק מְאֹד.
פסוק קלט:צִמְּתַתְנִי, מכווצת אותי, מציקה לי קִנְאָתִי, קנאותי לדברך, כִּי שָׁכְחוּ דְבָרֶיךָ צָרָי, אויבי.
פסוק קמ:צְרוּפָה, זכה ונקייה מכל פגם אִמְרָתְךָ מְאֹד, וְעַבְדְּךָ אֲהֵבָהּ.
פסוק קמא:צָעִיר אָנֹכִי, ועל כן אינני יודע הרבה ואיני מנוסה וְנִבְזֶה, בזוי בעינַי ובעיני אחרים, ובכל זאת, פִּקֻּדֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי,
פסוק קמב:שכן צִדְקָתְךָ צֶדֶק, צודקת, נכונה לְעוֹלָם, וְתוֹרָתְךָ היא אֱמֶת.
פסוק קמג:צַר וּמָצוֹק, צרות ומצוקות מְצָאוּנִי בחיי, וכנגד הצרות והכאבים מִצְוֹתֶיךָ הן שַׁעֲשֻׁעָי.
פסוק קמד:צֶדֶק עֵדְוֹתֶיךָ קיָים לְעוֹלָם, או: עדותיך הן צדק צרוף, הֲבִינֵנִי, הבהר לי אותן וְאֶחְיֶה בהן.
פסוק קמה:כל מאוויַי נתונים לתורה. קָרָאתִי אליך בְכָל לֵב, בכל רצוני, עֲנֵנִי, ה'. וכשתעזרני, חֻקֶּיךָ אֶצֹּרָה.
פסוק קמו:קְרָאתִיךָ: הוֹשִׁיעֵנִי, וכשאיוושע אֶשְׁמְרָה עֵדֹתֶיךָ.
פסוק קמז:קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף, אני משכים קום לפנות בוקר וָאֲשַׁוֵּעָה, אני מתפלל ובוכה, ולקיום דְבָרְךָ יִחָלְתִּי.
פסוק קמח:קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמֻרוֹת, אני משכים עוד לפני האשמורות האחרונות של הלילה, כדי לָשִׂיחַ, לדבר בְּאִמְרָתֶךָ.
פסוק קמט:קוֹלִי שִׁמְעָה כְחַסְדֶּךָ, ה', כְּמִשְׁפָּטֶךָ חַיֵּנִי.
פסוק קנ:קָרְבוּ רֹדְפֵי זִמָּה, מזימה שלילית, תועבה, להשיג את רצונם, הם אינם רואים שהם פונים לזימתם משום שמִתּוֹרָתְךָ רָחָקוּ.
פסוק קנא:קָרוֹב אַתָּה, ה', וְכָל מִצְוֹתֶיךָ אֱמֶת.
פסוק קנב:עוד מקֶדֶם, מימי הראשונים יָדַעְתִּי מֵעֵדֹתֶיךָ, כִּי אתה לְעוֹלָם יְסַדְתָּם. וכיוון שהם קיימים תמיד ואינם משתנים, אני יכול תמיד להתקרב אליהם.
פסוק קנג:ישועת ה' ורחמיו מגיעות לשומרי דברו. רְאֵה את עָנְיִי, צרותי וכאבי וְחַלְּצֵנִי, כִּי תוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי.
פסוק קנד:רִיבָה רִיבִי, התערב למעני במלחמותי וּגְאָלֵנִי, לְמען אִמְרָתְךָ, הבטחתך חַיֵּנִי.
פסוק קנה:רָחוֹק, רחוקה מֵרְשָׁעִים יְשׁוּעָה, כִּי חֻקֶּיךָ לֹא דָרָשׁוּ, ולכן אינך מושיע אותם.
פסוק קנו:רַחֲמֶיךָ רַבִּים, ה', כְּמִשְׁפָּטֶיךָ, המלאים רחמים, חַיֵּנִי.
פסוק קנז:רַבִּים רֹדְפַי וְצָרָי, ובגללם אני חייב להימלט ולנקוט תכסיסים שונים, ובכל זאת מֵעֵדְוֹתֶיךָ לֹא נָטִיתִי.
פסוק קנח:רָאִיתִי בֹגְדִים וָאֶתְקוֹטָטָה אתם, אֲשֶׁר, משום שאִמְרָתְךָ לֹא שָׁמָרוּ.
פסוק קנט:רְאֵה כִּי פִקּוּדֶיךָ אָהָבְתִּי, ה', כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי.
פסוק קס:גם רֹאשׁ, תחילת דְּבָרְךָ – אֱמֶת, ואיננו רק מבוא המשרת את ההמשך, וּלְעוֹלָם אמת כָּל מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ. ש
פסוק קסא:המשורר שב ומדגיש את אהבתו ויראתו לנוכח התורה ומצוותיה. שָׂרִים, אנשים חשובים רְדָפוּנִי חִנָּם, ולא מהם אני מפחד אלא מִדְּבָרְךָ בלבד פָּחַד לִבִּי.
פסוק קסב:שָׂשׂ, שמח אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּאדם שמוֹצֵא שָׁלָל רָב, אוצר גדול.
פסוק קסג:שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי וָאֲתַעֵבָה, ולעומת זאת, את תּוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי.
פסוק קסד:שֶׁבַע, כלומר הרבה פעמים בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ.
פסוק קסה:שָׁלוֹם רָב יגיע לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ, וְאֵין לָמוֹ, להם מִכְשׁוֹל, כי ה' דואג לשלומם ולביטחונם.
פסוק קסו:שִׂבַּרְתִּי, ציפיתי לִישׁוּעָתְךָ, ה', וּמִצְוֹתֶיךָ עָשִׂיתִי גם כאשר עדיין לא נושעתי.
פסוק קסז:שָׁמְרָה נַפְשִׁי את עֵדֹתֶיךָ וָאֹהֲבֵם מְאֹד.
פסוק קסח:שָׁמַרְתִּי פִקּוּדֶיךָ וְעֵדֹתֶיךָ, שכן אני יודע כִּי כָל דְּרָכַי נֶגְדֶּךָ, לפניך, ואתה רואה את כל מעשי.
פסוק קסט:ולסיום, תחינה על התפילה. תִּקְרַב רִנָּתִי, שירת תפילתי לְפָנֶיךָ, ה', וקבל אותה; כִּדְבָרְךָ, כפי שהבטחת לי הֲבִינֵנִי, תן בי בינה.
פסוק קע:תָּבוֹא תְחִנָּתִי לְפָנֶיךָ, כְּאִמְרָתְךָ הַצִּילֵנִי.
פסוק קעא:תַּבַּעְנָה שְׂפָתַי תְּהִלָּה, כִּי תְלַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ. אוכל להלל אותך גם על עצם העובדה שאתה מלמד אותי.
פסוק קעב:תַּעַן, תגיד בקול לְשׁוֹנִי את אִמְרָתֶךָ, כדי להודיע לכול כִּי כָל מִצְוֹתֶיךָ צֶּדֶק.
פסוק קעג:תְּהִי יָדְךָ לְעָזְרֵנִי, כִּי פִקּוּדֶיךָ בָחָרְתִּי.
פסוק קעד:תָּאַבְתִּי, אני משתוקק לִישׁוּעָתְךָ, ה', וְתוֹרָתְךָ היא שַׁעֲשֻׁעָי.
פסוק קעה:תְּחִי נַפְשִׁי, אם תיתן לה חיים וכוח, וּתְהַלְלֶךָּ, וּמִשְׁפָּטֶךָ יַעְזְרֻנִי.
פסוק קעו:תָּעִיתִי באופן ממשי ובדרכי הרוחנית כְּשֶׂה אֹבֵד. בַּקֵּשׁ, חפש את עַבְדֶּךָ האבוד, כִּי גם כשאני תועה בדרכי, את מִצְוֹתֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי.
