פסוק א:תורה, מצות, עדות, פקודים, חוקים, משפטים. תורה היא כלל תורת ה' שבאו בה למודים באמונות ודעות ובמדות ובכל הנהגת האדם, ומצות הם מצות התורה בכלל, וחקים הם מצות שאין להם טעם ומשפטים הם בין אדם לחברו ויש להם טעם, ועדות הם הספורים הבאים להעיד על גדולתו של יוצר בראשית והנהגתו והפקודים הם מצות שמופקד בם לזכר ענינים פרטים:
פסוק ג:פעלו. פעל הוא העסק, וזה הבדלו מן מעשה (כנ"ל כ"ח ד'):
פסוק ה:אחלי. תפלה ובקשה, כמו חל נא את פני ה' והא' נוספת:
פסוק ז:ישר לבב. שלא נמצא שום עקום בלב, וגדרו התבאר בפי' משלי:
פסוק ח:עד מאד. דבוק עם חקיך אשמור:
פסוק ט:ארחו. ההבדל בין דרך, ארח, עי' למעלה (כ"ה ד'):
פסוק י:תשגני. ההבדל בין שגה ובין שגג בס' התו"ה (ויקרא ס' רמ"ג):
פסוק יג:בשפתי. ההבדל בין ספור להגדה למעלה (י"ט ב'):
פסוק יד:(יד-טו) בדרך, ארחתיך. למעלה (כ"ה ד'):
פסוק יז:גמול. כנ"ל (קט"ז ז'):
פסוק כ:גרסה. הוא ציוי ובקשה, והוא מענין גרש כרמל, שקולף הקליפה החיצונית:
פסוק כא:השוגים. בעיון, כנ"ל יו"ד, והגערה שבאה בלא ב' אחריה היא ענין השחתה:
פסוק כג:בי נדברו. דבור שאחריו ב' הוא לגנאי תמיד, והנפעל מורה שמדברים בתמידות:
פסוק כה:נפשי. הנפש הרוחניית, וחייני החיים הרוחנים כמו שבס' זה בא לרוב מלת נפש על הרוחניית:
פסוק כח:דלפה. כמו דלף טורד הורדת הדמעות:
פסוק ל:שויתי. כבר בארתי (בסי' י"ז) ששיוי הבא על השימה מורה ג"כ ערך הדברים זה נגד זה, וי"ל מענין השואה שראיתי שהם שוים תמיד, ואם יבואו היסורים הם לטובה עת היסורין ועת השלוה שוים שכולם לטובה:
פסוק לב:דרך. הוא של רבים, ונתיב הוא של היחיד כמ"ש בכ"מ ותרחיב מוסב על הדרך שבא בלשון נקבה לרוב:
פסוק לג:עקב. י"מ אצרנה עד סוף ימי חיי, שהעקב מורה על הסוף:
פסוק לד:ואצרה, ואשמרנה. הנוצר הוא יותר מן השומר בכ"מ:
פסוק לז:העבר עיני מראות שוא. וכן אמר בזה למעלה ק"א לא אשית לנגד עיני דבר בליעל:
פסוק מ:בצדקתך. עי' ישעיה נ"ט:
פסוק מג:ואל תצל. הסרה כמו ויצל אלהים את מקנה אביכן:
פסוק מט:יחלתני. בא אל המקוה אל דבר המובטח, שאתה הבטחתני ע"י נתן הנביא (ע"ל ק"ל ה') והוא יוצא לשלישי שנתת לי תוחלת:
פסוק נא:הליצוני. התלוצצו בי:
פסוק ס:חשתי ולא התמהמהתי. החש הוא הזריז בדבר עצמו ולא התמהמהתי בזמן, שעשיתי תכף וגם בזריזות, (עמ"ש ישעיה ח' א'):
פסוק סא:עודני. מן יאכל עד, שלל וטרף:
פסוק סו:(סו-סז) טרם. ר"ל למדני טוב טעם טרם שאענה שאני שוגג:
פסוק עג:עשוני ויכוננוני. כמו הוא עשך ויכוננך, שגמר כל בנין גופו ואיבריו:
פסוק פט:(פט-צ) לעולם, לדור ודור. לעולם מורה על זמן הנצחי הבלתי מתחלק, ולדור ודור מורה על הזמן המתחלק לשני דורות והשמים קיימים והדבור הראשון נצב שם לעולם. וצאצאי הארץ אין קיימים רק הבטחתו קיימת מדור ההוה לדור הבא אחריו:
פסוק צא:למשפטיך עמדו. שעומדים לעשות משפטיך:
פסוק צו:תכלה, קץ. קץ הוא סוף הדבר, ותכלה תכלית הדבר, קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר, שעושה קץ לחושך ומשיג התכלית שרצה להשיג דהיינו כסף וזהב:
פסוק צז:שיחתי. השיחה הוא מה שידבר מבלי כונה ובהסח הדעת:
פסוק קה:נר, ואור. הנר הוא הבזך שנותן בו שמן ופתילה, והאור הוא האור עצמו, ואור גדול מנר, כמ"ש כי נר מצוה ותורה אור:
פסוק קיז:ואשעה. כמו ואשעה:
פסוק קיח:סלית. כמו סלה כל אבירי (איכה א׳:ט״ו):
פסוק קכ:סמר מפחדך. כמו תסמר שערת ראשי, ופחד הוא מעצב בלתי ידוע והירא הוא מעצב ידוע, ועז"א ממשפטיך יראתי כי משפטי ה' ידועים:
פסוק קכב:ערוב. מענין ערבות בעד עושק וכן ה' עשקה לי ערבני, וצייר הטוב כעצם מופשט מבקש ערבות:
פסוק קלא:פערתי. היא הפתיחה יותר מדאי, ואשאפה בא תמיד על שאיפת האויר או בהשאלה על כל דבר שישאף עליו כמו על האויר שהוא חיי רוחו:
פסוק קמג:צר ומצוק. עמ"ש ישעיה ח':
פסוק קעא:(קעא-קעב) שפתי, לשוני. הלשון הוא הדבור התבוניי והשפה היא חיצונית כמ"ש בכ"מ: