פסוק א:הַלְלוּיָהּ וְגוֹ׳. מִזְמוֹר זֶה הוּסַד בְּאָלֶף בֵּית, אוֹת אֶחָד בְּרֹאשׁ הַפָּסוּק וְאֶחָד בְּאֶמְצָעוּתָיו, וְכֵן כֻּלָּם מֵאָלֶ״ף וְעַד תָּי״ו, וּכְמוֹ כֵן מִזְמוֹר הַשֵּׁנִי. הָרִאשׁוֹן מְדַבֵּר בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהַשֵּׁנִי מְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל צַדִּיק:
פסוק ד:זֵכֶר עָשָׂה. קָבַע לְיִשְׂרָאֵל שַׁבָּתוֹת וּמוֹעֲדִים וּמִצְווֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ בָּהֶם ״וְזָכַרְתָּ כִּי הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם״ (דברים טו:טו), לְפִי שֶׁהוּא חַנּוּן וְרַחוּם עַל בָּנָיו וְחָפֵץ לְהַצְדִּיקָם:
פסוק ה:טֶרֶף נָתַן. מָזוֹן:
פסוק ו:כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ. כְּשֶׁנָּתַן לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם הוֹדִיעָם כֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ. וּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא (תנחומא, בראשית יא) כָּתַב לְיִשְׂרָאֵל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, לְהוֹדִיעָם שֶׁהָאָרֶץ שֶׁלּוֹ וּבְיָדוֹ לְהוֹשִׁיב בָּהּ כָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה וְלַעֲקֹר אֵלּוּ וּלְהוֹשִׁיב אֲחֵרִים, שֶׁלֹּא יוּכְלוּ הָאֻמּוֹת לוֹמַר לְיִשְׂרָאֵל גַּזְלָנִים אַתֶּם שֶׁכְּבַשְׁתֶּם אֶרֶץ שִׁבְעָה גּוֹיִם:
פסוק ח:סְמוּכִים. הֵם פְּקוּדָיו עַל סֶמֶךְ עֹז, מְחֻזָּקִין בָּעֳנָשִׁין וְאַזְהָרוֹת, וְהַפָּרָשִׁיּוֹת קְבוּעוֹת זוֹ עַל זוֹ כְּסֵדֶר וְלִדְרֹשׁ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה: ״שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ וְגוֹ׳״ (שיר השירים ה:טו):
